1 בדרך כלל, ככה זה כבר שנים, יואב כץ מקבל את ההתייחסות אליו בסופם של טקסטים, אם בכלל. כי לרוב הוא משעמם, וכשהוא לא - הציטוטים שלו מביכים או ארכאיים או תלושים מהמציאות. מפאת כבודו, לרוב הצניעו את כץ.
הפעם נתחיל עם בעלי הפועל חיפה ונחרוג מההרגל - כי מגיע לו. אחרי כל כך הרבה שנים של תחזוקת קבוצה במדבריות השממה, באה העונה הזאת והציתה הר געש שנראה שכבה לעד. לפני 20 שנה הפועל חיפה גילתה סימני חיים אמיתיים. זו היתה אליפות נוצצת, עמוסת כוכבים וכוכבנים, שבראשם בעל בית שכל כולו אקסטרווגנטיות. רובי שפירא גדל על מורשת מועצת פועלי חיפה, ובני משפחתו היו חלק ממנה - אבל הוא הפך למתעשר חדש וחלם להפוך את חיפה האדומה של קריית חיים ואריה גוראל המפאיניקים למה שהיא לא היתה יכולה להיות לעולם. אובדן הפרופורציה והסבירות הביא על הפועל חיפה, ובעיקר על רובי, את קיצם.
יואב כץ הוא 180 מעלות ההפך מרובי. מיליונר גדול עם מראה של קלושר שמוכר אסימונים. לאורך שנים השאיר את הפועל חיפה לצוף רק מעט מעל המים. ממוצע המיקום שלה בליגה ב־14 עונותיו הוא סביב המקום העשירי. זו העונה הראשונה שחיפה־של־כץ בפלייאוף העליון. כץ שידר שרידות וסגנונו, בעיקר לנוכח התנהלותם הכל כך שונה של הקולגות - מיענקל'ה שחר בצפון ועד פרוספר אזגי בדרום - שידר אנכרוניזם. הפועל חיפה נראתה כמו עוד אחת מספינות הדגל של הפועל, אלו מירושלים ומפתח תקווה, שעלו לעליית הגג לשנת נצח.
הפועל חיפה חוגגת גביחע בטדי, השבוע. קצת נחת לבעלים // צילום: אלן שיבר
גם ממושבו באמריקה, להבדיל למשל מגולדהאר, כץ שידר שהוא כל הזמן עמוק בענייני הקבוצה, עד לפרטים הקטנים. מה שהוא שידר בעיקר זה חוסר אמון בסביבת העבודה שלו, שחקנים ומאמנים. לכן, גם כשלא עבד אצלו, הוא החזיק את ניר קלינגר כסוג של סוכן מודיעין שלו. הוא סמך על הקילומטראז' הארוך של ניר בכדורגל כאן, כשחקן וכמאמן, ואיתו התייעץ.
וכשנתן לו בתחילת העונה את המפתחות, נתן לעצמו מעט להשתנות ולהיפתח. לא צריך להגזים בפתיחות, אבל לאיש בן 70 זה גם משהו. ולכן כשראיתי אותו אחרי הזכייה בגביע, בטדי, מגיע לעמדת הראיונות של ערוץ הספורט - ומתנהג, ומדבר ומזכיר לכולם את 1948, ואת זה שהוא, והם לא, היה שם - זה היה בעיניי מרגש ומיוחד.
ב־9 במאי 2018 - יואב כץ הוא "המיוחד", השונה והאחר בכדורגל הישראלי. מגיעות לו מחיאות כפיים. וקלינגר? הוא עלה בעיני רבים לראש המועמדים לאמן את הנבחרת. הוא מאוד רוצה לאמן את הצרה הצרורה הזאת. אם ישאל לדעתי - אגיד לו.
ניר קלינגר משחרר את כל האוויר, השבוע בטדי // צילום: אלן שיבר
2 ומול כץ עמד אלי טביב. אם בית"ר ירושלים היתה זוכה העונה באליפות, ושלשום בגביע, אפשר היה לומר שטביב הוא נייר הלקמוס של הכדורגל הישראלי. שהטביביזם ניצח. הוא היה בדרך, אבל נבלם ממש בכניסה לעיר על ידי המועדון הטוב בארץ היום, הפועל ב"ש.
בית"ר קרסה ברגעי האמת שלה, בשני משחקי הליגה האחרונים, ושלשום בגמר, אצלה בבית לעיני אוהדיה. טביב איבד בזמן ההכרעה את המומנטום, כי מתח את החבל מעל ומעבר למה ששחקניו ומאמנו היו יכולים להכיל. טביב ניצל את שחקניו לאינטרסים האישיים שלו. הוא השתמש בהם כדי שסביבתו והתקשורת תפליג בשבחיו על יכולות הסקאוטינג שלו. אבל הוא הפריז בגחמות שלו, שיחק ברגשות של כולם - עד שנשחקו ולא עמדו עוד לרשותו.
השורה התחתונה: בסוף דברים מסתדרים כמו שהם אמורים להסתדר.
