שישה עשורים של קריירה ויותר מ־180 סרטים וסדרות טלוויזיה לא עשו לדונלד סאת'רלנד מה שעשה תפקיד אחד.
"בעקבות 'משחקי הרעב', פתאום ילדים מזהים אותי", הוא אומר. "לא מזמן ילדה אחת ביקשה ממני סלפי ורצתה שאעשה פרצוף של אדם רשע.
"התפקיד של הנשיא סנואו הוא משהו שאני רדפתי אחריו, לא משהו שהוצע לי. אני קורא תסריטים להנאתי, וכשקיבלתי את התסריט של 'משחקי הרעב', פניתי למפיקים. זה סרט שמתריס נגד הכוחות השולטים כיום בארה"ב, אלגוריה שאמורה לגרום לצופים להבין ששאננות ואמונה עיוורת במנהיגים שלנו יכולות יום אחד להיגמר במוות.
"חשבתי שזה יהיה סרט שיותיר חותם על הדור הצעיר, שתהיה לו חשיבות. במקור, יועדה לנשיא סנואו אולי שורה אחת בתסריט. אבל אחרי ההיכרות עם הבמאי, נוספו עוד סצנות, שהעניקו לדמות עומק".
גם מי שבקיא בקריירה של סאת'רלנד בן ה־82 יתקשה להאמין שעד השנה הוא מעולם לא זכה באוסקר. יותר מזה, הוא מעולם גם לא היה מועמד.
התיקון ההיסטורי הגיע בנובמבר האחרון, שבו קיבל השחקן אוסקר של כבוד מהאקדמיה לקולנוע, בטקס מצומצם שמתקיים מדי שנה כחלופה עצמאית לפרס מפעל החיים בטקס המרכזי. את נאום התודה שלו התחיל סאת'רלנד בהערה שכמעט פספס את הטקס כי לא מצא את השירותים ("השירותים כאן צריכים להיות נגישים יותר לאנשים מבוגרים עם שלפוחיות שתן קטנות"), והמשיך בדברי תודה לג'ניפר לורנס, כוכבת "משחקי הרעב", שאותה הוא מכנה "לורנס אוליביה". אחר כך הודה לסוכן העבר שלו, שהפך לנשיא אולפני יוניברסל, רון מאיירס, ואמר שישמח אם השניים יבואו להלווייתו.
"הפרס מאוד חשוב לי ולמשפחתי, אני מרגיש כאילו נפתחה דלת ונכנס משב רוח רענן. הלוואי שיכולתי להודות לכל הדמויות שגילמתי, שסיפוריהן העשירו את חיי, ולכל היוצרים שעבדתי איתם, אבל אין לנו מספיק זמן בשביל זה.
"חקרתי את עצמי לעומק, כדי להבין אם אני ראוי למעמד, ובמהלך אותן מחשבות מצאתי את התשובה במילותיו של הקומיקאי ג'ק בני: 'לא מגיע לי לקבל את הפרס, אבל גם לא מגיע שתהיה לי דלקת פרקים, וגם את זה קיבלתי'".
בראיון ל"וראייטי" אמר סאת'רלנד שהפרס בא לו בהפתעה. "לא ידעתי שמחלקים פרסי אוסקר מיוחדים כהוקרה והייתי המום כשהודיעו לי. בעבר כמעט לא הייתי חלק מהדיבור סביב אוסקרים, למעט פעם אחת, כשהוזמנתי להעניק פרס".
סאת'רלנד מתקשה לשכוח את הטראומה שגרם לו "אנשים פשוטים", סרט הבכורה המוערך של רוברט רדפורד כבמאי מ־1980. אמנם הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר וזכה בארבעה, אבל דווקא סאת'רלנד, שהיה השחקן הראשי, לא היה מועמד, דבר שצינן את מעמדו בקרב מלהקים בהוליווד. "אחרי 'אנשים פשוטים' לא קיבלתי עבודה במשך שנה", הוא אומר. "לא הוזמנתי לאף אודישן".
הפרשייה שברקע
סאת'רלנד, שמככב כעת בסדרת הדרמה האנתולוגית "נאמנות" (חמישי ב־22:00 ב־yesEDGE), לא שיער שהדמות שהוא מגלם, המיליארדר ג'ון פול גטי, תהיה קשורה בסקנדל הוליוודי מתוקשר.
כשפרצה פרשיית קווין ספייסי ונחשפו ההאשמות נגדו על הטרדות מיניות, גם של נערים, כל התעשייה ניתקה איתו את הקשר. אלא שמעבר לפינה עמד הסרט "כל הכסף בעולם" שעסק גם הוא בגטי, ובו היה ספייסי אמור לככב. שלושה שבועות בלבד לפני הקרנת הבכורה של הסרט הזעיק הבמאי רידלי סקוט את השחקן הוותיק כריסטופר פלאמר למלא את מקומו של ספייסי.
פלאמר הצטלם בתוך תשעה ימים לתפקיד של טייקון הנפט. הוא היה מועמד על התפקיד לאוסקר ולגלובוס הזהב, אף שהסרט התקבל בסופו של דבר בביקורות חלוקות ולא הניב רווחים בקופות. מכיוון שסאת'רלנד מגלם ב"נאמנות" בדיוק את אותה דמות, והסדרה נסבה סביב אותה עלילה, נאלצה רשת FX לדחות ביותר מחודשיים את תאריך עלייתה, כדי להתרחק מעט מהסרט.
הסדרה מתרחשת בשנת 1973, אז נחטף נכדו בן ה־16 של גטי ברומא על ידי המאפיה האיטלקית, שדרשה 17 מיליון דולר בתמורה לשחרורו. גטי סירב בתחילה להיכנע לתכתיבי הכופר, כי האמין שתשלום הכופר יכשיר את הקרקע לסחיטות נוספות, אבל אחרי חמישה חודשים ניאות לשלם 2.9 מיליון דולר, והנכד שלו שוחרר. דמותו של גטי בסדרה היא של אדם זקן, עשיר ואנוכי, המסרב לשתף את בני משפחתו בממונו. הוא חי בטירה עתיקה וראוותנית מהמאה ה־16 מחוץ ללונדון עם משרתים, פקידים וארבע מאהבות.
לצד סאת'רלנד משחקת זוכת שני האוסקרים הילארי סוואנק, שמגלמת את אמו של הצעיר החטוף, גייל גטי. את הנכד מגלם האריס דיקנסון ואת הסדרה יצר התסריטאי סיימון ביופוי, שאחראי להצלחות קולנועיות כגון "ללכת עד הסוף" ו"נער החידות ממומביי", וביים הבמאי זוכה האוסקר דני בויל ("טריינספוטינג", "127 שעות", "נער החידות ממומביי"). ביופוי הודיע שהכוונה היא להמשיך ולגולל את תולדות משפחת גטי בעונות הבאות, אבל נראה כי בויל יהיה עסוק בפרויקט אחר. בחודש מארס הוא הוכרז כבמאי של סרט ג'יימס בונד הבא, ה־25 במספר, שיעלה לאקרנים בנובמבר 2019 בכיכובו של דניאל קרייג.
ג'ון גטי באמת היה אדם קר ומנוכר?
"לא בדיוק קר, ואני גם לא חושב שהוא היה אדם עצוב או עוין. הוא היה אדם פרגמטי, מתמטיקאי מבריק עם זיכרון נפלא, ודיבר חמש שפות, שזה די יוצא דופן לאמריקני. היתה לו משמעת עצמית גבוהה והוא היה חדור מטרה. כל אלה הפכו אותו לאחד מאנשי העסקים הדגולים בהיסטוריה. הוא מאוד אהב כסף, כי זה מה שהעניק לו כוח, והוא גם היה חובב מין.
"הוא חי באנגליה, והממסד שם בז לו. הוא ציפה שיכירו במעמדו, שייתנו לו תואר אבירות. אבל הם ראו באירועים הראוותניים שהוא קיים באחוזה שלו רק את הצד הוולגרי והגרגרני שלו. למה אדם במעמדו בכלל צריך את האישור שלהם? הרי יש לו כסף, יש לו כוח, הוא מוקף בנשים וביצירות אמנות יוקרתיות, שהוא רוכש בכל הזדמנות. התשובה היא משום שהוא לא קיבל את האישור הזה מעולם.
סאת'רלנד והאריס דיקנסון ב"נאמנות". "גטי אהב את הנכד שלו עד כמה שהיה יכול לאפשר לעצמו לאהוב מישהו אחר"
"עשיתי תחקיר משלי על הדמות, אבל בכנות, אני מוכרח להעיד שקיבלתי את התסריט הזה במתנה, הוא היה כתוב בצורה מרהיבה שלא החסירה דבר. שתלתי אותו במוחי ונתתי לעצמי לפרוח משם, הדמות הפיחה בי חיים. אני לא ספגתי את גטי, הוא ספג את דונלד".
איך תסביר את היחס שלו למשפחתו? הוא לא חלק איתם את כספו, וכשנזקקו לכסף, נתן להם הלוואות.
"גטי רצה להאמין שילדיו ילכו בעקבותיו וינהגו כמותו, וכשאחד מהם בא לבקש ממנו כסף, הוא הציע זאת כהלוואה עם ארבעה אחוזי ריבית, אבל זה כלום. באותן שנים התגוררתי בארה"ב והיתה לי משכנתא עם ריבית של 23 אחוזים.
"גטי לא היה יכול לפזר את הכסף ככה סתם, הוא דרש אחריות ממי שלווה אותו. וכשילדיו לא עמדו בציפיות, הוא חש אכזבה ונתן לאכזבה הזאת להרוס אותו. העובדה שרבים סביבו לא היו באותה רמה תסכלה אותו. האהבה היחידה שהוא כן הרשה לעצמו להראות, במידת מה, היא האהבה לנכדו".
ועדיין נתן לו להישאר בשבי חודשים.
"יש שלב בסיפור שבו מעריכים שהנכד אולי מת בשבי, וגטי מגיב: 'הוא היה עשוי ללא חת, בדיוק כמוני בגילו, והוא ידע איך להצחיק אותי'. זאת תגובה מלאת השלמה, למרות שאם הוא אכן היה מת, זה היה מרסק את גטי לכל ימי חייו. הוא אהב את הנכד שלו עד כמה שהיה יכול לאפשר לעצמו לאהוב מישהו אחר".
הלוואה בלתי נשכחת
מי שפחות אהבו את הסדרה הם בני משפחת גטי, שטענו, באמצעות עורך דינם, כי הסדרה מסלפת את פרטי החטיפה וגורמת להבין שהמשפחה היתה מעורבת בה באופן לא כשר. "אתם נסמכים על גרסה שגויה של הטרגדיה שאירעה למשפחת גטי למען בידור ורווח כלכלי, וזה אירוני להציג את בני המשפחה כתאבי בצע", כתבו בני המשפחה במסמך רשמי שהוגש לרשת FX.
יצא לך לצפות בכריסטופר פלאמר עושה את גטי בסרט?
"כן. הסדרה שלנו שונה, זו עלילה שעדיפה בטלוויזיה מאשר בקולנוע. כמו ההבדל בין סיפור קצר לבין רומן. לנו יש עשר שעות, עשרה פרקים, להרחיב את הסיפור.
"באשר לכריסטופר, אני אוהב אותו, הוא חבר טוב שלי, אפילו שהוא זקן ממני. אלמלא הוא, לא הייתי בכלל יושב איתך היום. ב־1967 הופעתי בסרט '12 הנועזים', לא ידעתי אם הבמאי זוכר את שמי, כי הוא כינה אותי 'אתה עם האוזניים הגדולות'. גרתי בלונדון ושיחקתי בתיאטרון, ובעקבות ההצלחה של הסרט קיבלתי יום אחד טלפון מאותו במאי שאם אגיע ללוס אנג'לס, ישמחו להעסיק אותי בסרטים.
"עניתי בתמימות שאין לי מספיק כסף לטוס. לא ידעתי מה לעשות. אשתי דאז הציעה שאפנה לכריסטופר, שלצידו הופעתי באיזושהי הפקה טלוויזיונית, ואבקש ממנו הלוואה. יצרתי איתו קשר, הוא עבד אז על הצגה בקנדה, וצלצלתי אליו. נראה לי שהערתי אותו מהשינה, אפילו לא ידעתי מהם הפרשי השעות. הסברתי לו את המצב, והוא נתן לי את מספר הטלפון של עורך דינו בלונדון ואמר: 'תתקשר אליו בבוקר ויחכו לך 1,500 דולרים ממני'.
"אשתי ואני עלינו על טיסה, ואני זוכר שקיפר, בני, ישב על ברכיי ואחותו ישבה לידי. במהלך הטיסה הוא חש בחילה והקיא עלי, וככה עברתי במכס בכניסה לארה"ב, מכוסה קיא ועם מעיל גשם גדול. כשהם שאלו אותי: 'כמה זמן אדוני מתכוון לשהות בתחומי ארה"ב?' עניתי: 'כנראה רק כמה שבועות'. אשתי מלמלה מאחור: 'אבל הבטחת שאנחנו עוברים לגור בהוליווד לנצח'.
"קיבלתי את החותמת, ומאז אני באמריקה. מאז אני בהוליווד. והכל הודות לכריסטופר פלאמר. רק שעד היום אני לא זוכר אם החזרתי לו את הכסף".
הכל נשאר במשפחה
הטלוויזיה אינה זרה לסאת'רלנד. מאז שנות האלפיים הוא כיכב בסדרות כמו "גבירתי הנשיאה" ו"כסף דארלינג", שלא שרדו. להבדיל, בנו הבכור קיפר, שהקריירה הקולנועית שלו התפתחה בתחילה בצילו של אביו, נולד מחדש בתור ג'ק באוור בסדרת המתח המוערכת "24".
"בתחילת שנות ה־80 צילמתי את הסרט 'מקס דוגן חוזר' של הבמאי הרב רוס", נזכר סאת'רלנד. "קיפר היה אז בן 16 והחליט לעזוב את בית הספר בטורונטו, שם גדל אצל אמו, ולבוא אלי ללוס אנג'לס כדי להרוויח קצת כסף.
"זה היה הסרט הראשון שצילמתי בסוף שנת השפל שאחרי 'אנשים פשוטים', ולדמות שלי היה בן מתבגר, ששיחק בייסבול וכמעט לא היה לו טקסט. אמרתי לבמאי שאשמח אם ילהק לתפקיד את קיפר, כי הוא ממילא נראה כמוני. הוא ביקש לעשות לו אודישן וזימן אותו לקרונוע שלו. אחר כך ניגש אלי ואמר שקיפר לא יודע לשחק, ושהוא לוקח לתפקיד נער אחר. קיפר נפגע עד עמקי נשמתו.
"כשהתחלנו לצלם, התברר שאותו נער לא ידע כיצד להניף אלת בייסבול בצורה משכנעת, מה גם שהוא לא היה דומה לי, והבמאי החליט בסוף לקחת אותו.
"בדיעבד, אני חושב שאותה דחייה גרמה לו לנסות ולהשתפר בכל מחיר, כדי להיות שחקן טוב כמו אביו. דווקא כשהוא נענה בשלילה, הוא הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיגדל. משם למעשה הוא המשיך עם המקצוע וניסה למצוא אודישנים.
"אני מעולם לא אמרתי לו מה דעתי על הקריירה שבחר, אבל כן הסברתי לו שמדובר בחיים קשים. אמרתי לו: 'הדבר היחיד שתרוויח מזה בתור בן אדם הוא תמיד לחפש את האמת באמצעות כל דמות שתגלם'".
עושה רושם שמערכת היחסים שלך עם בנך שונה מזאת שהיתה במשפחת גטי.
"הסיפור שלנו שונה בתכלית. מעולם לא החשבתי את עצמי לאבא מצטיין. אני אמנם ממש לא אבא רע, אבל גם לא בהכרח אבא טוב. כשקיפר התחיל לקבל הזמנות לאודישנים, הוא בא יום אחד לחדר השינה שלי וביקש להיבחן מולי, כדי שאתן לו הערות. הוא הקריא את הסצנה והיה נהדר, שיבחתי אותו.
"ואז הוא עצר אותי והסביר שזה מה שהמלהקים ביקשו ממנו לעשות, ושעכשיו הוא רוצה להראות לי מה הוא חשב לעשות עם הדמות. הפרשנות שהוא הביא מעצמו ריגשה אותי עד דמעות. גם אני תמיד רציתי לְרצות את אבא שלי, למרות שהוא לא התלהב מכך שהפכתי לשחקן.
"מהרגע שהתחלתי את דרכי במקצוע הרגשתי סיפוק, כי זה מה שתמיד רציתי לעשות. אבל בתור ילד, כשהייתי הולך לבקר את אבא שלי במקום העבודה שלו ואמרתי לו שאני רוצה להיות שחקן, הוא פשוט ענה 'בסדר' בביטול. כל הורה אחר במקומו היה אומר שזה טירוף. הוא רצה שאוציא תואר אקדמי, שתהיה לי אלטרנטיבה לכל מקרה. אבל כשלמדתי, מישהו סיפר לי שיש אודישנים להצגה, וחבר התערב איתי על דולר שאני אתקבל. הלכתי רק כדי להיכשל ולנצח בהתערבות. כשעליתי לבמה צחקו עלי, וכשירדתי ממנה מחאו לי כפיים. לא חוויתי דבר כזה מעודי".
קיפר סאת'רלנד. "ניסה להיות שחקן טוב כמו אביו" // צילום: אי.פי
המשחק זה מקצוע לחיים?
"אתה יודע, נשיא FX אמר לי שהוא מאוד התרשם מהסדרה. אם היא תחודש לעונה נוספת, היא כנראה תחזור אחורה בזמן, לגטי בראשית דרכו, ומישהו צעיר יגלם אותו. אני לא חתום בשלב זה, אבל אמרתי לו שגטי אמור למות בשלב מסוים באנתולוגיה, וכדאי לשלב אותי בעונה עתידית. השנה אהיה בן 83, ואולי נוכל לעשות את זה הכי אמין שאפשר. הסכמנו שאם ארגיש שאני חולה סופני, מישהו ידאג להרים לו טלפון והוא יארגן צוות צילום, כדי שלפחות תצא מזה סצנה".
"הייתי ילד ביישן"
דונלד מק'ניקול סאת'רלנד נולד בקנדה ביולי 1935 לדורותי, מורה למתמטיקה, ופרדריק, שהיה איש מכירות. בילדותו חלה בפוליו ובצהבת, ומגיל צעיר הבין שהוא בסכנת חיים והמחשבות על מוות לא הרפו ממנו.
"הייתי ילד ביישן ואובססיבי בכל הקשור למוות, כי הייתי חולה כל הזמן", סיפר בעבר בראיון ל"GQ". "חשבתי כל הזמן מה קורה כשמתים, עד שלא יכולתי עוד, והחלטתי שמספיק ושאני חייב להתגבר. מאותו הרגע, המוות הפך חסר חשיבות.
"כשילדים בכיתה כינו אותי 'דמבו', שאלתי את אמא שלי אם אני יפה. והיא, שמעולם לא שיקרה לי, השיבה: 'דונלד, בפנים שלך יש הרבה אישיות'. אחרי המשפט הזה לא יצאתי מהחדר יומיים. אבל שכחתי מזה, אמנם באיחור של 65 שנים".
את המפלט הוא מצא בדמיון ובחלומות על הבמה, עד שבגיל 14 התקבל למשרה חלקית בתור שדר נוער בתחנת רדיו מקומית בנובה סקוטיה. כשסיים תיכון עבר לטורונטו, שם למד באוניברסיטה תואר ראשון בהנדסאות ובדרמה ב־1957, והמשיך את לימודיו באקדמיה למוזיקה ואמנויות הדרמה של לונדון.
באותה תקופה הכיר את לויס הארדוויק, שלה נישא כעבור שנתיים. הנישואים הסתיימו אחרי שבע שנים, אז הכיר את השחקנית שירלי דאגלס, בתו של הפוליטיקאי הקנדי טומי דאגלס. בדצמבר 1966 נולדו להם התאומים רייצ'ל וקיפר. בעת ההיא החל לדרוך כוכבו. אחרי שהופיע בתיאטרון ובתפקידים קטנים בסרטים ובסדרות טלוויזיה באנגליה בא התפקיד ב"12 הנועזים" ופתח לו את הדלתות בהוליווד. ב־1970 הופיע ב"מ.א.ש" והצטלם ל"נערת הטלפון והבלש", שם הכיר את ג'יין פונדה, ניהל עימה רומן והתגרש מאשתו.
יחד עם פונדה הפיק סרט תיעודי במחאה על מלחמת וייטנאם, אבל מערכת היחסים ביניהם לא שרדה, וב־1972 הוא נישא בשלישית, הפעם לשחקנית הקנדית פרנסין ראסט. איתה הוא חי עד היום. הונם של השניים מוערך ב־60 מיליון דולרים, והם מתגוררים במיאמי ביץ'. מראסט יש לסאת'רלנד שלושה בנים: רואג (44), סוכן שחקנים, רוסיף (39), שחקן שהופיע בסדרות "אי.אר" ו"מונק", ואנגוס־רדפורד (35), מפיק ושחקן. כל בניו, אגב, נקראו על שמות במאים: וורן קיפר ביים את סאת'רלנד בסרטו הראשון "טירת המתים המהלכים" ב־1964, ניקולס רואג ביים אותו במותחן "המבט" ב־1973, פרדריק רוסיף הצרפתי ביים את ראסט באחד מסרטיה, ורוברט רדפורד, שבסרט הבכורה שלו, כאמור, שיחק סאת'רלנד.
בסרטיו המוכרים של סאת'רלנד אפשר למנות את "פלישת חוטפי הגופות", "JFK: תיק פתוח", "התפרצות", "עת להרוג" ו"הג'וב האיטלקי". הוא גם הופיע בסרט הטלוויזיה "האזרח איקס" מ־1995 וזכה בגלובוס הזהב ובאמי. בגלובוס נוסף זכה ב־2002, על סרט הטלוויזיה "הדרך למלחמה".
בשנה האחרונה הוא שיחק בסרט "אהבה בדרכים", לצד הלן מירן, וגם השלים את הצילומים לסרט מדע בדיוני עתיר תקציב, "Ad Astra", שייצא בתחילת 2019, בכיכובם של בראד פיט וטומי לי ג'ונס.
"אני עדיין נהנה מהעבודה", הוא אומר, "אני רואה את דני בויל, למשל, שלאורך כל צילומי הסדרה לא נח אפילו פעם אחת. לא היה בכלל כיסא במאי עם שמו, לא היה בזה צורך. אם הוא היה יכול, הוא היה עובד מסביב לשעון, גם בלי לישון. אני מעריץ במאים כאלה".
במה אתה צופה בטלוויזיה?
"תן לי לחשוב על זה רגע. אני שומע אנשים מכריזים מכל עבר שמדובר בתור הזהב של הטלוויזיה, אבל מנין להם לדעת? כמה שנים הם חיים? (מחייך). אני לא צופה בסדרות בבינג', שזאת האופנה כיום. ליתר דיוק, אני כן צופה בבינג', אבל רק עם אשתי. צפינו, למשל, בעונות הראשונות של 'בית הקלפים' ובסדרה הדנית 'הגשר'".
אתם מתכננים גם צפיית בינג' ב"נאמנות"?
"ממש לא, קשה לי לצפות בעצמי. צפיתי בקטע קצר ועברה בי חלחלה. זה לא נוח. לפני כמה חודשים שודר ראיון איתי בתוכנית התחקירים '60 דקות' של CBS, ולמחרת ידידים וקרובים התקשרו להחמיא לי, אבל לא ידעתי בדיוק על מה, כי לא צפיתי בזה". √
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו