נס כפול התרחש ביום שישי בירושלים, העיר היחידה בעולם שבה ההזוי הוא נורמלי לגמרי, שמלאה בישן אבל מתמודדת כל הזמן עם החדש, בירת ישראל שתכף תעלה על ראש שמחתה את שגרירות ארה"ב אבל נדמה שאת אחד משיאיה העצומים ביותר ברמה העולמית היא רשמה כבר בסוף השבוע. וזו עיר שכבר ידעה שיאים.
"חנוך מרמרי ניבא את זה בספר שלו 'על האופניים'", שיתף אותי אחד משוטרי מחוז ירושלים, ששמר על הסדר בדיוק רגע לפני העלייה האחרונה בדרך לקו הסיום בקטע הראשון של הג'ירו ד'איטליה. "תראה, עכשיו יש לנו תחרות אופניים במדינת היהודים, יש שני ישראלים שרוכבים בגרנד טור ורק הדבר השלישי עדיין חסר".
כשהתאוששתי מהידע ומהחיבור האדוק של השוטר לענף, את המטרה השלישית כבר ידעתי לבד. בספרו של הרוכב והעיתונאי מרמרי, הנבואה השלישית מדברת על רכיבה חופשית בין ישראל למדינות שגובלות איתה, בעיקר לבנון. ביום שישי הושלמו שני שלישים מהאוטופיה בחגיגת אופניים - כנראה חד־פעמית - במדינה שבה, עדיין, תרבות הרכיבה רחוקה מאידיליה. שלא לדבר על העליות והטיפוס מנהריה לבינת ג'בל.
חגיגה ענקית בטיילת בת"א // צילום: אי.אף.פי
הקטע הראשון בירושלים הגשים חלום בלתי מושג לרבים מחובבי הענף וכאלה - צאו בסופי השבוע לכבישים ותראו - יש כאן בעשרות אלפים. הרחובות המפויחים הפכו למסלול רכיבה לגיטימי עבור הקרם דה לה קרם של עילית הרוכבים העולמיים. שלא לדבר על העלייה (האייקונית? כבר מותר לומר את זה?) לזכרון יעקב, שם הג'ירו באמת הרגיש מה זה אוהדים ישראלים. וזה היה כל כך יפה.
רגע האקשן האמיתי הגיע בחימום של שישי, כשכריס פרום התרסק על האספלט הירושלמי השבור והמאובק. בפינה שבה החליק ראוי להקים אנדרטה עם משפט אחד: יידעו כולם ויורידו הילוך - כאן נפל וקם כריס פרום.
מקנדה למען ישראל
עוד לפני הזינוק ליום השני בשבת, בקבוצת סייקלינג אקדמי היה ברור שאחת המטרות הגדולות שלהם תהיה להכניס רוכב לקבוצת הבריחה ולהגיע ראשונים לזכרון יעקב. בעלי האקדמי, רון בר און וסילבן אדמס, ידעו היטב שעוד לפני התוצאה שישיגו בסיום הג'ירו - הישראלים חייבים לראות את הקבוצה הישראלית. זו היתה גם רוח הצוות המקצועי, שסימן כמה אפשרויות להכנסת רוכבים לבריחה.
זה עבד להם. לאורך כל היום קבוצת האקדמי הייתה בעניינים, שלא לדבר על החשיפה המטורפת שלה זכו קריית אתא, עכו, המבצר בשפרעם, החבר'ה מגידולי שדה ראם בקיבוץ כפר המכבי (יופי של עבודה), ההוא שרכב כמו סופרמן אחרי עכו וכביש החוף, שפתאום נראה כמו האוטובאן הגרמני.
גיא שגיב וגיא ניב ניסו, אבל פנצ'ר עצר את שגיב וניב, שניסה לרדוף אחרי קבוצת הבריחה (צ'ייסר), הבין מהר שהמרוץ שלו אמור להימשך עוד 19 קטעים מפרכים והוריד הילוך. ואז נכנס גיום בויבין לפעולה. הרוכב הקנדי של האקדמי, איש צנום אבל מהיר כמו שד, הרים הילוך והדביק את הבורחים עוד לפני העליה לזכרון.
הרוכבים בכביש החוף אתמול // צילום: רויטרס
"רציתי להודות לקבוצה וכשראיתי שניב לא הצליח להדביק אותם נתתי את כל מה שיכולתי", הסביר בויבין בסיום, אחרי שפספס בכמה שניות את חולצת המטפס המצטיין של הקטע. בויבין עלה לזכרון ואיתו קהל אדיר על אספלט צבעוני מגירים שחולקו לקהל ועם בר און, מבעלי האקדמי, שחיכה לו בשיא העלייה והעריך את המאמץ שלו.
"הקהל היה מטורף, אני לא מבין למה אמרו לי שאין כאן תרבות רכיבה גדולה", סיכם בויבין, "ראיתי בעצמי שזה לא נכון, במיוחד הכניסה לתל אביב, שהיתה מדהימה. עשרת הקילומטרים האחרונים היו מטורפים".
הקטע התל־אביבי היה מדהים. עיר שלמה שרגילה לאירועי ספורט כמו שבירושלים רגילים לסגירת כבישים, יצאה מהבית והמתינה בחוץ שעות בשביל כמה שניות של הערכה אמיתית לספורטאי־על.
היום יעברו הרוכבים את הקטע האחרון במסגרת המרוץ הישראלי ומכאן - חשוב לציין - ימשיכו הרוכבים להמשך התחרות באיטליה, שממנה עברו רק שלושה קטעים מתוך 21 כשהאחרון ייערך ב־27 החודש ברומא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו