להעיר את הדב, פרק הסיום, קשת 12, 22:55
הנה דוגמה לאירוע טלוויזיוני ראוי. "להעיר את הדב" היתה יופי של טלוויזיה ישראלית, מהסוג שבקשת משדרים כמו אנשים שצריכים לשתות ספירולינה כי הרופא המליץ להם. הם מעדיפים ג'אנק פוד שבעה ימים בשבוע, אבל מבינים שיש בזה משהו לא בריא. לכן כולם מוצאים את הפשרה: מצד אחד המבקרים הבנאליים משבחים ומדברים על הרצון שלהם לראות עוד טלוויזיה כזו ופחות מכל השאר, מצד שני דוחפים את פרק הסיום בשעה 23:00 ביום שני, העיקר להיפטר מהסחורה הזו.
עם זאת, עד שיש רגע קוסמי אחד שבו קהל, מבקרים וקולגות מפרגנים למשהו שנעשה כאן, המציאות מוכיחה שאם זה טוב כולם ירגישו שזה טוב ויידעו למצוא את מה שהם מחפשים. בין כל הסחי שמסופק לנו מאז הפיצול (יש כבר סלב בחובות / שעבר ניתוח קיצור קיבה / רב עם הוריו ב"אח הגדול"?) כשמשהו מצליח לנצוץ מבין ההריסות, תהיו בטוחים שחובב הטלוויזיה האינטליגנטי יצליח לזהות אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו