ווסטוורלד, עונה שנייה, הוט HBO, yes oh וסלקום TV
לכאורה, אבל באמת רק לכאורה, העונה החדשה של "ווסטוורלד" אמורה להיות מה שקרוי בשפת יחסי הציבור: אירוע טלוויזיוני. זאת אומרת שלא מדובר בסתם תוכנית טלוויזיה שחוזרת לעונה חדשה או עוד משהו שמשודר בטלוויזיה שלכם מבין כל כך הרבה תכנים. לא ולא, הפעם מדובר באירוע טלוויזיוני. איך אמרו בסדרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל": נו שוין.
שנה וארבעה חודשים עברו מאז נפרדנו מדולורס אברנת'י - זהירות ספוילר מתקרב בצעדי ענק, אם לא סיימתם את העונה הראשונה תתרחקו מכאן - שירתה בכל מי שזז, כולל אנתוני הופקינס, שבסוף הקריירה עדיין מחפש לעשות כמה גרושים ולכן לוקח על עצמו תפקידים מהסוג הזה.
כזכור, האנדרואידים, שכל מטרתם בחיים היתה לשרת את המאוויים והדחפים האלימים ביותר של המבקרים האנושיים חסרי המצפון, פיתחו לכל אורך העונה מודעות שהפכה את הסדרה הזו לכזאת עם אמירה ולא רק כזו שעסוקה בסצנות אלימות ומין כל כמה דקות. הכסות הפילוסופית על בינה ומודעות הקנתה לסדרה כמה פרקים טובים, אבל בדרך כלל היה מדובר באירוע מלא בחפירות לא רלוונטיות לשעה הזו ביום שאנחנו נרגעים מול הטלוויזיה, כמו מקדחה של השכן שלא מפסיקה לטרטר. אם לשפוט את הפרק הראשון, השנה נזכה סוף סוף להתמודדות התסריטאית עם המודעות והרצון החופשי של האנדרואידים, זה יוליד מן הסתם עוד הרבה סצנות טלוויזיה מלהיבות אבל גם הרבה אכילת ראשים סטייל סטודנטיות בגילמן, שקראו פעם ראשונה ניטשה. לא תודה, חברים.
מי שאהב את העונה הראשונה, ימשיך איתנו כמובן גם לעונה השנייה. תחושת הבטן מראה שאולי היוצרים יתקשו לשמור על הרמה הגבוהה אבל יש סיכוי לא רע שיתחילו לחזור על עצמם ושוב ניגרר לדיונים כאילו גבוהים אבל סתמיים שלא באמת מקדמים את העלילה. העונה שממשיכה בדיוק במקום שהסתיימה הראשונה, תעבוד על כל הנוסחאות של הטלוויזיה האמריקנית הנוכחית. מקורי זה לא ממש, אבל אפשר להבין למה יש סוג של אנשים שרואים בסדרה הזו "משהו כיפי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו