גילוי מחריד: ד"ר אספרגר סייע לנאצים לשלוח ילדים למותם

מחקר חדש חושף כי הרופא האוסטרי ד"ר הנס אספרגר, שהיה אחראי לגילוי תסמונת אספרגר בקרב הלוקים באוטיזם, שיתף פעולה עם המשטר הנאצי ואף שלח ילדים למותם.

על פי המחקר ההיסטורי של הרווינג צ'ך, שפורסם בכתב העת הרפואי "Molecular Autism" (אוטיזם מולקולרי), ד"ר אספרגר תמך בתוכנית האותנזיה (המתת חסד) הנאצית, שבמסגרתה הוצאו להורג אלה שהוגדרו כ"לא כשירים" כחלק מתוכנית "טיהור הגזע הארי" הנאצית.

ד"ר אספרגר נחשב לפורץ דרך כרופא ילדים וכמומחה לפסיכיאטרית ילדים. הוא קידם את ההבנה הרפואית בחקר האוטיזם והספקטרום האוטיסטי אך מסמכים שהתגלו בארכיונים במהלך מחקרו של צ'ך, שנמשך שמונה שנים, חשפו את עברו הנאצי.

המסמכים האלה כללו תיקים אישיים של ד"ר אספרגר ותיקים רפואיים של חולים שבהם טיפל. בעזרתם צ'ך חשף כי אספרגר נהג להפנות קטינים למחלקה רפואית בווינה, שפיגלגרונד, שם רוכזו אותם "בלתי ראויים לחיות" לדידם של הנאצים. בין 1940 ל־1945 קרוב ל־800 קטינים מצאו את מותם באגף רפואי זה. רבים מהם נרצחו.

"מחקר דקדקני"

בהודעה משותפת של עורכי כתב העת "אוטיזם מולקולרי", סימון ברון־כהן, עמי קלין, סטיב סילברמן וג'וזף בוקסבאום, הם בירכו על הגילויים שהיו תוצאה של "מחקר דקדקני" ששפך אור על "עשרות שנים של ספקולציות לגבי טענותיו של אספרגר כי הוא נהג באופן אכפתי במטופליו". לדבריהם, "מידת מעורבותו של אספרגר נותרה במשך שנים שאלה פתוחה".

עורכי כתב העת ציינו כי כאשר המונח "תסמונת אספרגר" נטבע לראשונה ב־1981 על ידי ד"ר לורנה וינג, "היא ואנחנו כמדענים ורופאים, כמו גם קהילת האוטיזם הרחבה יותר, לא היינו מודעים לברית הקרובה ולתמיכה של הנס אספרגר בתוכנית הנאצית של עיקור בכפייה והמתת חסד".

בין הממצאים של צ'ך היתה תמונה של הרתה שרייבר, שסבלה מדלקת המוח (אנצפליטיס), ומתה מדלקת ריאות שלושה חודשים לאחר העברתה לשפיגלגרונד בהוראתו של אספרגר יום לאחר יום הולדתה השלישי. הוא הורה על העברתה לשם מפני ש"היא הפכה לנטל בלתי נסבל על אמה" וההערכה היתה כי אי אפשר לרפא אותה. דגימה של מוחה של הרתה שנמצאה בצנצנת במרתף של שפיגלגרונד נקברה ב־2002.

עם זאת, לא נמצאו ראיות לכך שאספרגר נהג לבצע "המתת חסד" במטופלים עם מאפיינים פסיכולוגיים מובהקים שכינה "פסיכופתים אוטיסטיים", מונח ששונה לתסמונת אספרגר. מנגד צ'ך ציין כי נמצאו ראיות לגישה האדיבה כלפי מטופליו שאספרגר ואחרים התפארו בה מאוחר יותר. צ'ך גם לא מצא ראיות ל"אופטימיות הפדגוגית" של אספרגר, שלפיו אפשר היה לטפל בחלקם או לרפאם.