ירדנה: "לא כל שיר שמקליטים צריך להיות נכס צאן ברזל, ולא כל שיר צריך להיות סמן של עומק. במידה מסוימת, אנחנו עבדים של הרייטינג. מוזיקה זה שואו ביזנס, ויש לפעמים גם דברים שהם פאן. אפשר לעשות מוזיקה בלי תסביכים"
ליאור: "כשריהאנה שרה 'אמברלה, אמברלה, אמברלה' זה בסדר, כי זה בא מאמריקה. אבל אם אני אשיר 'מטרייה, מטרייה, מטרייה', מה יגידו עלי? אני עושה פופ ים־תיכוני שהוא לפעמים גם דביק, אבל זה מה שאנשים אוהבים לשמוע"
עם כל הכבוד ל"הללויה" של עדן בן זקן וגלי עטרי, או למשואה המשותפת שידליקו הערב ליא קניג וזאב רווח, אחד הזוגות המסקרנים ביותר שמלווים את חגיגות ה־70 הוא ירדנה ארזי וליאור נרקיס.
היא - אחד האייקונים הגדולים של הלהקות הצבאיות ומה שהיה נהוג לכנות "ארץ ישראל היפה", עם ניסיון של 50 שנה ומופע משותף עם הגבעטרון, שהפך לשובר קופות. הוא - אחד המלכים של הזמר הים־תיכוני, החפלות והמועדונים, ששירת בצוות ההווי הים־תיכוני הראשון בצה"ל. יחד הם מבצעים עכשיו את "ישראל שלי" - שיר ההורה הרשמי של החגיגות, שנוצר על ידי יוסי ואוראל גיספן. היום, ערב יום העצמאות, הוא יבוצע ב־15 מוקדים ברחבי הארץ, בתוספת ריקוד שיצר הכוריאוגרף גדי ביטון.
למה דווקא הורה?
נרקיס: "בלי ציניות, כל הריקוד הזה במעגלים יד ביד - זה מרגש".
ארזי: "אני זוכרת איך בבני עקיבא היינו רוקדים הורה, בנים ובנות, ומחזיקים ידיים. היום זה אסור שם, לדעתי".
איך היה להקליט את השיר?
ארזי: "לא הקלטנו יחד, אלא בנפרד. יש שירים שקשה לפצח, אבל השיר הזה זרם לי בקלות. נפגשנו לראשונה בצילומי הקליפ. יש משהו בבסיס של השיר הזה שהוא מקפיץ ומשמח, ואתה לא יכול ללכת נגד זה".
לא לכולם החיבור ביניכם מחליק בקלות בגרון.
ארזי: "לי זה דווקא נראה מאוד טבעי. עשיתי כבר שיר מרוקאי, שיר עם אנריקו מסיאס, שיר עם יהורם גאון, שיר עם דנה אינטרנשיונל, עם מי לא. מבחינת הטווח המוזיקלי, אין דבר שלא נגעתי בו".
נרקיס: "כל הקריירה שלי מלווה בשיתופי פעולה, אבל עכשיו זה משהו אחר, כי מבחינתי, ירדנה היא מלכת הזמר העברי. אני אוהב אותה מילדות, ולעשות דואט עם מישהי שאני מעריץ זה כבוד גדול. ירדנה היא סמל לתרבות, ליופי ולטוהר במדינת ישראל".
ארזי: "אני מתעוררת בבוקר ולא מרגישה סמל. אני קמה בבוקר, עושה כביסה, הולכת לסופר ומורידה את הכלב, על איזה סמל אתה מדבר?"
את לא יכולה להבין אנשים שחושבים שאת סמל?
"אני נתקלת בזה המון, ומדברים אלי כמו אל סמל, וזה מביך אותי. במשך הרבה שנים הייתי עבור הרבה אנשים 'זאת עם הצמות'. ליאור, איפה אתה שירתת?"
נרקיס: "אני ותמיר צור היינו צמד ההווי המזרחי הראשון בצה"ל".
ארזי: "אז עשית היסטוריה!"
נרקיס: "באותם ימים לא הבנו את זה. היינו יורדים מהרכב, מעמיסים את הקלידים ואת כל הציוד על הגב, מתחילים להופיע, ובוא נראה מה יהיה".
ארזי: "גם אנחנו היינו ככה, היינו פועלי במה".
נרקיס: "לכם כולם חיכו ורצו לשמוע אתכם, אבל כשאנחנו התחלנו להופיע, המוזיקה המזרחית היתה בחיתולים. יכולנו להגיע לבסיס והיינו הופכים אותו מבחינת האנרגיות. ולפעמים היינו באים להופעה, וחיילים היו קמים ועוזבים באמצע.
"תוך כדי השירות שלנו זה גדל. במשך שנים אחר כך שמעו את המוזיקה שלי במועדונים, אבל לא היו יודעים מי אני. זו היתה מוזיקה שהיית מנמיך כשהיית מגיע לרמזור, שלא ישמעו שאתה שומע את זה".
עברו מאז הרבה סלסולים באיילון, היום הז'אנר הים־תיכוני שולט.
ארזי: "אני מסתכלת על זה מהצד, וזה תהליך טבעי. יש במוזיקה הים־תיכונית משהו שמעיף אותך למעלה, ואי אפשר להתווכח עם דבר כזה, כי כנראה עושים פה משהו נכון. יש זמרים פנטסטיים עם קולות גדולים כמו ליאור, יואב יצחק, מרגול ומירי מסיקה".
שצמחו על חשבון המוזיקה ששלטה פה קודם?
"אני לא יודעת, כי גם עידן רייכל, שלמה ארצי ופוליקר ממלאים אולמות".
נרקיס: "אני לא חושב שזה על חשבון מישהו, אלא שהכל מאוד גדל, ונוצר פה שילוב בין מזרח למערב. קח, למשל, את השיר 'תל אביב בלילה' של עדן בן זקן. זה בכלל נשמע כמו שיר של איימי וויינהאוס, לא המזרחי הקלאסי שהיה פה פעם".
ארזי: "יש בארץ סקרנות מוזיקלית, ואנשים פה רוצים לבוא לידי ביטוי ולהטביע חותם על ידי עשיית משהו חדש. אתה מוסיף עוד צליל או עוד כיוון, והתחרות גורמת לך לרצות לגעת בעוד קצוות וסגנונות. הרבה פעמים, המוזיקה הים־תיכונית היום נשמעת לי כמו סאן רמו. רמה גבוהה".
יש עליה גם הרבה ביקורת. במיוחד על הטקסטים.
ארזי: "לא כל שיר שמקליטים צריך להיות נכס צאן ברזל, ולא כל שיר צריך להיות סמן של עומק. במידה מסוימת, אנחנו עבדים של הרייטינג. מוזיקה זה שואו ביזנס, ויש לפעמים גם דברים שהם פאן, ולפאן יש תאריך תפוגה. אני הקלטתי עשרות שירים, ולא כולם נשארו. אפשר גם לעשות מוזיקה כיפית בלי תסביכים".
נרקיס: "כשריהאנה שרה 'אמברלה, אמברלה, אמברלה' זה בסדר, כי זה בא מאמריקה. אבל אם אני אשיר 'מטרייה, מטרייה, מטרייה', מה יגידו עלי? אני עושה פופ ים־תיכוני שהוא לפעמים גם דביק, אבל זה מה שאנשים אוהבים לשמוע. הטקסטים במוזיקה הים־תיכונית הם בגובה העיניים, מדברים לכולם".
ירדנה, איך את מגדירה את המוזיקה שלך?
"אני לא מוכנה שיתייגו אותי מוזיקלית, עייפתי מהתיוגים האלה. לא מוכנה לשבת תחת כותרת או סגנון. אני הכי מגוונת, אין דבר שלא נגעתי בו מבחינה מוזיקלית, וכשמתייגים אותי זה מקומם אותי מאוד".
אז הכמות והמגוון חשובים מהאיכות?
נרקיס: "להפך. ביצירה שלי יש מאה אחוז איכות. זה פיצוח של המוזיקה הישראלית - להביא אותה לקהל הרחב, למלא אולמות. זו הישראליות החדשה".
ארזי: "הוא עשה לי צמרמורת עכשיו. הוא כל כך צודק, ואגיד לך למה. מה שליאור עושה זה לא דבר פשוט - למלא את קיסריה, את היכל התרבות. רבים חולמים על זה, מעטים מצליחים. ואם הוא הגיע לזה, סימן שהוא צודק. אתה לא יכול להתנשא על הציבור".
ליאור, יש אופציה שתקליט שיר של נעמי שמר או של אלתרמן?
"הכל אופציה מבחינתי, אבל כרגע זה לא נכון לי, אלה נכסי צאן ברזל שאני מעדיף לא לגעת בהם. יש לי יראת כבוד לשירים שלהם, וצריכה להיות לי סיבה טובה כדי לגעת בהם. מבחינתי, כרגע זה רק יהרוס".
ארזי: "אל תפחד, תיגע בזה. אני מדמיינת אותך שר את 'בהיאחזות הנח"ל בסיני'. אתה יכול להביא לזה ביצוע מקסים".
"יש משהו בבסיס של השיר הזה שהוא מקפיץ ומשמח, ואתה לא יכול ללכת נגד זה". ההורה החדשה // צילום: פיני מ. סילוק
דיברנו מקודם על רמזורים. מה מתנגן אצלכם עכשיו ברכב?
נרקיס: "סקיצות שלי, ורדיו".
ארזי: "לי אין רישיון. כשהייתי בצבא ראיתי את הציור של חלקי המנוע, ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאעשה את זה. כשהשתחררתי החלטתי ללמוד נהיגה, אבל זה כבר היה בשלב שזיהו אותי. שמתי מטפחת ראש ומשקפיים גדולים, ובשנייה שהתיישבתי על הכיסא, מישהו הצביע עלי וצעק, 'הנה היא!' ירדתי באותו הרגע ואמרתי לעצמי: יביאו אותי, ייקחו אותי, ויהיה נהדר".
ואם היה לך רכב? היית שומעת את סטטיק ובן־אל, אני מניח?
"אני מאוד אוהבת אותם, יש להם בוכטות של חן. זה כמו יעקב גלעד ויהודה פוליקר, או עפרה חזה ובצלאל אלוני, שהצירופים שלהם הולידו יצירה מדהימה. סטטיק הוא ראש פצצה, ובן־אל זמר נהדר".
אתם חושבים שהם יכולים להצליח בחו"ל?
נרקיס: "אם האנגלית תתלבש עליהם טבעי, הם יצליחו בענק. ברגע ששמעתי שהם חתמו על החוזה בארה"ב, אמרתי, 'אלה הולכים להפוך את העולם'".
ארזי: "ישראלים משחקים אותה בכל העולם, ואין שום סיבה שסטטיק ובן־אל לא יצליחו. אני מאמינה שמי שהחתים אותם הוא לא פראייר".
עדיין יש לכם חלומות על קריירה בינלאומית?
נרקיס: "לא, יש לי פה אישה ושלושה ילדים, מה אני צריך את זה?"
ארזי: "אני הייתי בעניין, ובגלל זה עזבתי את 'שוקולד מנטה מסטיק' בשנות ה־70 וחתמתי על חוזה מדהים בגרמניה. בדיוק הכרתי אז את בעלי, אז כל הזמן נסעתי וחזרתי.
"יום אחד הייתי באולפן במינכן, וניגש אלי עורך הדין של חברת התקליטים ואמר: 'אי אפשר לעשות קריירה בהתכתבות'. שמעתי את זה, הסתכלתי החוצה, ראיתי את הגשם שירד באותו זמן, ואמרתי לאמרגן שלי מילה אחת: 'הביתה'. בשנייה אחת הבנתי שאני לא עוברת לגור שם, ואני מוותרת על הכל".
תחושת פספוס?
"לא. אני לא מתוסכלת. הייתי שם ועמדתי במבחן, הפרתי חוזה וחזרתי לארץ".
• • •
נרקיס (41) הוא בן לאב יליד עיראק ולאם ילידת הארץ ממוצא טורקי־תימני. גדל בחולון על מוזיקה טורקית ועל אום כולתום. הוא מתגורר בסביון, נשוי לספיר, ויש להם שלושה ילדים.
ארזי (66) נולדה בקיבוץ כברי לדוד ואיבט. אביה נמלט עם משפחתו מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, היה לוחם באצ"ל וממפוני בית הערבה. אמה נולדה בשטרסבורג, היתה בזמן המלחמה במחתרת הצרפתית יחד עם בן דודה, הפנטומימאי מרסל מרסו.
ארזי גדלה בחיפה בבית דובר גרמנית וצרפתית. התחנכה על שאנסונים, מוזיקה רוסית ו"התרנגולים" ("אבל אני מתה על מוזיקה טורקית"). כבר 50 שנה שהיא מתגוררת בתל אביב, נשואה לנתן תומר, מהנדס והמפיק של כל אלבומיה. בתם, אלונה זוהר, היא עורכת דין, מנהלת ארגון "שורת הדין", שתובע בכל העולם מדינות וארגונים שתומכים בטרור.
לבקשת נרקיס, אנחנו נפגשים בצהריים, בבית קפה כשר. בזמן שירדנה מסתפקת במיץ טבעי, נרקיס מזמין ארוחת בוקר. בחייו של מי שמופיע כל יום עד השעות הקטנות של הלילה, הגיוני לחלוטין לאכול את הארוחה הראשונה של היום ב־2 בצהריים.
ארזי זוכרת שהם נפגשו לראשונה כשהיא ראיינה אותו בתוכנית הבוקר שהגישה, אבל הוא ממהר לתקן. "זו לא היתה הפגישה הראשונה. הגשת בערוץ 2 תוכנית עם זאב רווח, ושם היתה ההופעה הראשונה שלי בטלוויזיה. זאביק פנה למצלמות ואמר, 'שימו לב לזמר הזה'. שניכם הייתם מאוד לבביים וחביבים וחיבקתם אותי".
מאחורי החיבור הנוכחי ביניהם עומד משרד התרבות והספורט, בראשות מירי רגב. "קודם כל, אני חייבת להגיד שהיא מאוד יפה, היא יפהפייה בעיניי", מפרגנת ארזי לשרה הממונה על החגיגות. "אבל אני גם רוצה להגיד ש־70 למדינה זו לא נחלתו של שום פוליטיקאי, ולא חגיגה של שום שר. הוריי היו מאלה שהקימו את המדינה, גם ההורים של ליאור, וגם ההורים שלך, ואף אחד לא יכול לנכס את זה לעצמו. אנשים פה הקריבו את החיים שלהם".
נרקיס: "אבא שלי גדל במעברה".
ארזי: "ואת אמא שלי ריססו בדי.די.טי; וגם שילמנו מחיר דמים במשפחה, בן דוד שלי, סגן ישראל ארזי ז"ל, נהרג בפעולת כראמה ב־1968.
"לכן יום העצמאות - השמחה שלו היא לא שמחה של פוליטיקאים. זו חגיגה שלי ושל כל אחד מאיתנו, וזה היחס שלי לפוליטיקאים שאולי מנסים לנכס לעצמם את הדבר הזה. זו לא חגיגה של הממשלה אלא של עם ישראל".
נרקיס: "לגמרי. אבל אנחנו לא פה לדבר על פוליטיקה, אלא על השיר שמאחד את עם ישראל".
אבל מה קורה כשהשירים והפוליטיקה מתערבבים? שרית חדד חידשה את "נתתי לה חיי" של כוורת, ואפרים שמיר כינה את הביצוע "דאעש".
ארזי: "כל משפט שמישהו אומר הופך היום לכותרת. יש פה מכונה שכל הזמן צריכה לבלוע כותרות ושערוריות, ומאכילים את המכונה הזאת. אפרים כתב את זה בפייסבוק האישי שלו, איך זה נהיה סיפור כזה גדול?"
את מסכימה איתי שהיה אפשר לכתוב את הביקורת בצורה עניינית יותר?
"ברור, אבל זה אפרים, ואפרים הוא פרובוקטור, הוא מייצר סביבו רעש, ואולי הוא מבסוט מזה".
נרקיס: "אני לא אעליב אף אחד באמצעות התקשורת, גם אם יבטיחו לי שאהיה חיים יבין. חסרה פה הרבה אהבת חינם, והלוואי שלכבוד שנות ה־70 תהיה פה יותר".
מה אתם חשבתם על הקאבר של שרית חדד?
ארזי: "ראיתי אותה מופיעה איתו וזה היה פנטסטי, היא ממש הרימה".
בהופעה של ליאור היית?
"ראיתי הופעות שלו ביוטיוב. הקהל שם כל הזמן על הרגליים, כי הוא פרפורמר. ליאור, אתה חיית במה".
במקרה של נרקיס, נדמה שאהבת הקהל הצליחה גם לחולל שינוי ביחס של גלגלצ כלפיו. התחנה הצבאית מחבקת אותו בשנים האחרונות, בעוד ארזי זוכה לאחרונה לכתף קרה.
"נו, הנה אתה יושב פה ומדבר איתי, למרות גלגלצ", היא מחייכת. "אז אני עדיין חיה ובועטת והכל בסדר".
ארזי ונרקיס
נשמע שאת קצת מאוכזבת.
"אתה משקיע לב, נשמה, אמוציות והרבה כסף באלבום חדש, וכשזה מגיע למקבלי ההחלטות, שופטים אותך בגלל הלבוש ולא בגלל המוזיקה. זה יכול להיות מאוד מבאס, אפילו מייאש. לשמחתי, אני ההוכחה שצלחתי את זה. כשאני עולה לבמה, הקהל שר איתי את השירים החדשים והישנים, וזה ניסים ונפלאות.
"הנושא הזה של הפלייליסט הוא מעייף, גדול עלי. אני לא מבינה את נבכי נפשו. יש מה שנקרא 'רוח התחנה' (נימוק של אנשי התחנה, כשהם מבשרים לנציגי הזמרים ששיר לא נכנס לפלייליסט, ע"ס). אם אתה לא ב'רוח התחנה', אתה נשאר בחוץ.
"זה מעציב מאוד, ובעיקר מתסכל. כשאתה יושב יום ולילה באולפנים ויוצא לפנות בוקר ממיקס ואחר כך נתקל בכתף קרה, זה לא פשוט. מה שהציל אותי הרבה שנים זה קול ישראל והטלוויזיה.
"יום אחד התראיינתי בגל"צ או בגלגלצ, וניגשה אלי אחת השדרניות ואמרה לי: 'את לא יודעת כמה אוהבים אותך אצלנו בבית. אם אמא שלי היתה יודעת שאת פה, היא היתה מאוד מתרגשת'. אמרתי לה: 'אם ההורים שלך היו מאזינים לגלגלצ, הם לא היו יודעים מי אני'".
ליאור, מה דעתך?
"השירים האחרונים שלי כן הושמעו בגלגלצ, ויש לי יחסים מאוד טובים איתם. אבל אני במשך שנים כיוונתי לרגליים של הקהל, ולא לתחנה זו או אחרת".
ומה אתה חושב על הדברים של ירדנה?
"שזה מצער מאוד. גם אותי לא השמיעו הרבה שנים".
ארזי: "ליאור פיצח משהו יפה, וזה מוכיח את עצמו. הוא אמר עכשיו משפט שלא שמעתי בחיים - שהוא כיוון לרגליים. זה מאוד יפה".
נרקיס: "אני לא מקליט שיר שהוא לא רקיד. אני מופיע ערב־ערב, ומכוון לרחבה. כל מה שמעניין אותי הוא שהקהל שלי יעוף באוויר. אני עושה מוזיקה לעם, מוזיקה באהבה, וכל השאר לא רלוונטי".
• • •
אחד הדברים הנוספים שמחברים ביניהם הוא האירוויזיון. את הרומן עם תחרות הזמר החלה ארזי ב־1976, עם להקת "שוקולד מנטה מסטיק" והשיר "אמור שלום", שדורג במקום השישי. שלוש שנים מאוחר יותר היא הנחתה את התחרות ההיסטורית, שהתקיימה בארץ. ב־1988 חזרה לתחרות עם קדם אירוויזיון פרטי, שמתוכו נבחר "בן אדם". השיר הביא אותה למקום השביעי.
נרקיס ייצג את ישראל ב־2002 עם השיר "מילים לאהבה", שדורג במקום ה־19. לדבריו, גם בישראל הבחירה באמן ים־תיכוני לא התקבלה אז בטבעיות.
"אני זוכר שהמנהל שלי הגיש מועמדות ובחרו בנו, אבל לא כולם אהבו את זה. היו כותרות בסגנון 'טברנה באירוויזיון', וכל יפי הנפש קפצו ואמרו שהם לא מבינים את הבחירה, וזה היה מגעיל. עד היום זה מהדהד לי בראש. לך לעזאזל, תשב בבית, תעשה כפיים כי זה מה שבחרו, וזה הנציג של המדינה שלך".
מה, לדעתך, הפריע להם?
"לפני האירוויזיון הופעתי בשוליים ובמרתפים, ולא התאים לכולם שהמוזיקה הזו עלתה למעלה. אבל הייתי שם וייצגתי את ישראל בכבוד, והיה לי כיף גדול".
ארזי: "ההרגשה הזאת, שהכבוד הלאומי על הכתפיים שלך היא לא פשוטה. האירוויזיון שהתרגשתי ממנו הכי הרבה היה זה שבו דנה אינטרנשיונל ניצחה, כי זה היה שיא הנאורות ואור לגויים. עצם המחשבה הזאת מרגשת אותי עד היום".
היום הייתם הולכים לתחרות?
נרקיס: "לא. אתה יודע מה? אם ירדנה באה איתי".
ארזי: "בשום פנים ואופן, זה יהיה שיא הפתטיות. מיציתי".
מדברים הרבה על השיר של נטע ברזילי. אהבתם?
נרקיס: "טיל בליסטי. זה פופ וזה מדליק וגם מוזר, ויש לה סיכוי גדול מאוד".
ארזי: "חמסה, יש לה המון חן".
אמרת עכשיו חמסה?
"אני אומרת כל הזמן, למה לא?"
ירדנה, בשנה הבאה תחגגי 50 שנה על הבמות וליאור מסכם 25. יש משהו שאת יכולה לייעץ לו?
ארזי: "ליאור הוא הוכחה מהלכת של משהו שהוא פיצח. הייתי מציעה לו גם לאתגר את עצמו מוזיקלית. לעשות דברים שהם מחוץ לאזור הנוחות, או להשתתף בפסטיבל הפסנתר. אבל רק בשביל הכיף, לא בשביל ההופעות".
נרקיס: "זה הוצע לי כמה פעמים, אבל התנגש לי עם הופעות שנקבעו מראש".
ארזי: "אני חושבת שזה היה נותן לך פרספקטיבה אחרת וגם מטיס את ההופעות האחרות שלך עוד יותר".
איך שורדים בכלל חמישה עשורים של קריירה?
ארזי: "אסור שיהיו לך שיגעונות וקפריזות. לפעמים אוהבים להשתמש אצלנו במילה 'דיווה', וזאת מילה שאני לא יכולה לשמוע, כי אין קשר בינה לבין המקצוע. אתה קם בבוקר ועובד, והשמש לא זורחת לאף אחד מאיתנו מהתחת. רק ככה שורדים".
נרקיס: "אני מאחל את זה לכל האמנים, כי מי שכבר הצליח להגיע למקום מסוים, צריך לזכור שדברים משתנים מהר מאוד".
ארזי: "אני מרגישה את מה שאתה מתאר".
נרקיס: "מה קרה בשנים האלה שלא היה קודם?"
ארזי: "הרבה חבטו בי בעבר".
נרקיס: "עכשיו הפסיקו?"
ארזי: "השלימו עם קיומי".
נרקיס: "אני תמיד זוכר אותך מלכה. אם יש ביקורות שליליות הן משפיעות רק עלינו, כי בסוף לא זוכרים אותן, אלא מסתכלים על התמונה הכוללת".
ארזי: "מה שאתה אומר נכון בפרספקטיבה של זמן, אבל בזמן אמת זה לא פשוט. אני חלילה לא מתחשבנת, אבל זו עבודה לא קלה, שיש בה הרבה תסכולים ועוגמת נפש, ויש כישלונות, ולא הכל פאייטים ונצנצים.
"הסוד שלי הוא הדבר הבא. למחרת ההפסד שלי בקדם אירוויזיון 85' עם 'עוד נגיע', כבר יצא השיר 'דרישת שלום', ואף אחד לא זכר את 'עוד נגיע'".
ליאור, מתי היתה הפעם האחרונה שקיבלת על הראש מהמבקרים?
"על 'מהפכה של שמחה' כתבו שזה אוסף של קלישאות. היום אני מאחל לעצמי עוד 'מהפכה של שמחה', שה' יפנק אותי".
ירדנה מופיעה הרבה עם הגבעטרון. זה משהו שאתה יכול להתחבר אליו?
"זו מוזיקה שפחות שמעתי בעבר, בבית שלי שמעתי קלטות שמכרו בתחנה מרכזית ואת מייקל ג'קסון. לכן אני לא יכול להגיד לך שזו כוס התה שלי בבוקר. אבל אני בטוח שזה מופע מרגש, ושאם אלך אוכל להתרגש ממנו. אין מוזיקה שאני לא יכול ליהנות ממנה, אלא אם כן היא לא עשויה טוב, וזה כבר עניין אחר".
תדע לשיר בסגנון של ירדנה?
"אני מאוד אוהב את מה שהיא עושה, אבל הסטייל שלי הוא קצת אחר. אני לא חייב לסלסל בכל משפט, אבל הרגש תמיד נמצא".
ירדנה, את יודעת לסלסל?
"אין לי את זה. תגיד, ליאור, איך מסלסלים?"
נרקיס: "אי אפשר ללמד את זה".
את יום העצמאות תחגגו עם סושי או עם פלאפל?
נרקיס: "סושי. פלאפל זה גם משמין וגם עושה לי צרבת".
ארזי: "פלאפל, למרות שזה משמין, כי אני לא אוהבת דגים נאים ואצות".
נרקיס: "היינו צריכים לענות הפוך".
סטיילינג ליאור: ישראל רחמני, ז'קט ג'ינס: Saint Laurent לבוטיק אמור, ג'ינס: קלווין קליין, צמיד: Padani; סטיילינג ירדנה: יולי סגרדה, גופיית משי: מישל שואו רום, עליונית תחרה: גדי אלימלך, ג'ינס: קסטרו, תכשיטים: ה.שטרן; איפור ושיער: הלן אמויאל; צולם בסטודיו: Dvision
חליפה ירדנה: רזיאלה, גופייה: סה לה וי, עגילים, טבעת: ה.שטרן; חליפה ליאור: bamoss square, טישירט: רטרו סטור, שעון: קרטייה לפדני, צמיד: פדני;
בשער - עליונית ירדנה: גדי אלימלך, טבעות: ה.שטרן; ז'קט ליאור: זארה, טישירט: רטרו סטור, ג'ינס: קלווין קליין, שעון: קרטייה לפדני, צמיד: פדני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו