אנדרטה של מילים ומנגינה: שירים לזכר החיילים

חיים צמח, אביו של עוז צמח ז"ל

על השיר "עוז" של עידן חביב

 

הרפה מעינך עוז, שכב במנוחה 

חושך בחוץ עכשיו ואמא עוד פה איתך 

לא מסוגלת לקום לעזוב אותך לבדך 

נשארת שוכבת מבקשת עם הפנים לאדמה... 

 

לא לא לא תחזירו לי אותו... 

לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו 

 

חיוך שלך עולה בי כמו שקיעה. 

יפה יפה ונעלמת בחשיכה... 

מקצה עולם אקרא לך איך לא תשמע 

עם שופר שחור אמשח בעוז 

שכל כוכב ידע...

 

אוחז בתמונה של בנו שנפל

עידן חביב היה תקוע בבוגוטה, בקולומביה, ולא הצליח לחזור לארץ למלחמת לבנון השנייה. הוא היה שכן שלנו ברעות וחבר של האח הגדול של עוז, בני הצעיר. עידן הכיר את כל המשפחה, כולנו היינו כמו קיבוץ, וזה אחד המאפיינים של רעות. וכך קרה שעוז יצא למלחמה ועידן - שהיה בצבא בשייטת 13 מפקד צוות בדרגת סרן - נשאר בחו"ל וחיפש כיצד יוכל לחזור לארץ ולהצטרף לכוחות הלוחמים. באוגוסט 2006 נהרגו עוז וכל אנשי צוות הטנק שלו מפגיעת טיל נ"ט. אמא של עידן סיפרה לו על ההספדים בלוויה, הוא ישב שם בבוגוטה, שמע את הדברים ותוך כדי ישב וכתב את השיר. לא היו אז סמארטפונים כמו היום ורק כשחזר לארץ השמיע לנו אותו.

עידן לא היה מוכר כמו היום, זה היה שיר ראשון שהוא הקליט על דיסק. אחרי ההקלטה הוא הלך עם הבן הבכור שלי, שעבד בדו"צ, כדי להגיש את השיר לגלי צה"ל. אחרי מסע שכנוע השיר הושמע ברדיו ומאז עידן התקדם מאוד. לאחרונה יצא לעידן תקליט חדש והייתי בהשקה שלו ב"זאפה" והיה לו קשה לשיר את השיר. תמיד קשה לו איתו, אבל הקהל תמיד לוחץ עליו שישמיע את השיר.

זה שיר עוצמתי מאוד שמשפיע על רבים, אף על פי שכשניסו לעשות כל מיני שינויים בשיר בשביל הנצחה של אחרים, סירבתי לכך. השיר הזה הוא של עוז צמח, חלק מההנצחה שלו. בפעם הראשונה ששמעתי את השיר כמעט עשיתי תאונת דרכים. הייתי באובדן חושים, עצרתי וצעקתי "זה השיר שלו! זה השיר שלו!". היום צעירים רבים מתחברים לשיר, כותבים לי שבזכות השיר הם מתגייסים לקרבי. עושים עליו עבודות בחוגים לספרות ושולחים אלי ואני מעביר לעידן שנבוך ואומר 'כתבתי מהלב ולא חשבתי על כל הפירושים האלו'.

אני שמח מאוד שבני נוער מתחברים לשיר ומבחינתי זה חלק מההנצחה של עוז, הרוח הזו. הוא ועידן הם מלח הארץ. על קברו של עוז הוספנו משפט אחד: "עוז – זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור – גיבור".

 

עליזה חן־פפו, אמו של סגן חן ברוד ז"ל

על השיר "פרי גנך" של יוני רועה

חן ברוד ז"ל

 

את פרי גנך את תבקשי 

מי לך יאמר ומי לך ישיב 

מר כאבך רודפים הימים 

נותרת לבדך רוצה להאמין 

שהנה קרבה אותה השעה 

שבה הבטיח לשוב בחזרה

 

עליזה חן-פפו

חן ויוני היו חברים טובים לספסל הלימודים בבית הספר היסודי "בארי" שבנתניה. בבית הספר התיכון נפרדו דרכיהם, וכך גם בצבא. חן החליט להתגייס לגולני ובהמשך אף יצא לקורס קצינים ושירת כמפקד מחלקה בחטיבת גבעתי המתחדשת. באוקטובר 1985, במהלך פעילות מבצעית לרגלי הר דוב, על כביש המערכת, הוא נהרג כתוצאה מהפעלת פצצת תאורה בשל תנועה חשודה שזוהתה. מכאן התחלקו החיים שלנו לשניים: לפני האסון, ואחריו.

לימים, סיפר לי יוני כי את השיר "פרי גנך" כתב לאחר שראה אותי פוסעת ברחוב, בשעה שישב בבית קפה שהיה משותף לשנינו. הוא לא זיהה אותי בתחילה מאחר שלדבריו משהו כבה בי. לאחר שראה אותי כך נסע לביתו, התיישב ליד הפסנתר, והשיר פשוט בקע מתוכו – הן המילים, והן המנגינה.

לאחר מותו של חן, החלטתי, יחד עם אחותו הגדולה אורלי, לבחור בחיים, עם כל הכאב שהיה מנת חלקנו. מצאתי לעצמי זמן להתנדב בכל מיני מסגרות – בית חולים, ביטוח לאומי, מזנון לחיילים במחלף גולני, ספריית בית הספר בגבעת אבני, ועוד... הלכתי לחוגים שונים, יצרתי, העיקר - לחיות.

חן - שאת שמו הוספתי לשם משפחתי - היה ילד עם המון שמחת חיים, המון צחוק, נתינה רבה ועזרה לזולת. כבר מקטנות ניכר היה שהוא דמות של מנהיג. אנשים התחברו אליו כמו אל מגנט, חברים וחברות. זו גם הסיבה שהבית היה תמיד מלא בחברים, צחוקים, סיפורים והרבה מוזיקה.

באופן אישי בורכתי בשתי מתנות גדולות: השיר "פרי גנך" – שיישאר לנצח, ועשרה ילדים הקרואים על שמו של חן – ובהם נכדתי. אני מודה לכל החברים הנפלאים של חן, ההולכים עם המשפחה שלנו לאורך כל הדרך כבר שלושים ושלוש שנים.

 

ניסים אוחיון, אביו של סמ"ר משה אוחיון ז"ל

על השיר "המכתב האחרון" של עידן עמדי

משה אוחיון ז"ל

 

אהובה, איך השלג צנח כאן הלילה 

רומנטי מאוד 

כמה פתיתים לך רציתי לשלוח 

במכתב האחרון 

 

אל תבכי בגללי 

אני כאן מחייך מרצון 

תשמרי על עצמך בשבילי 

תשמרי על ירון 

היום לאבא יש יומולדת 

תמסרי לו שאוהב המון 

שלך משה, 

הבן האבוד בלבנון

 

הוריו של משה עם עידן עמדי (באמצע)

השיר מבוסס על מכתב אמיתי שכתב בני, משה, לחברתו ממש לפני שנפל. בינואר 1995 הוא שירת במוצב ריחן בדרום לבנון ומסר את המכתב לחבר שיצא הביתה. יום למחרת הוא נהרג והחבר לא ידע מה לעשות עם המכתב הזה. הוא השאיר אותו אצלו במשך חודש בבית, עד שהחליט להניחו אצל החברה בתיבה. היא קראה את המכתב וישר הביאה אותו אלינו כמילים האחרונות של משה. מאוחר יותר, כשרצינו להנציח את משה, אשתי שמעה את עידן עמדי ב"כוכב נולד" וישר אמרה לי 'הזמר הזה ישיר את השיר של הבן שלנו'. זה היה עוד לפני שהוא הגיע לגמר ולפני שהכירה את עידן באופן אישי.

שבועיים אחרי הגמר של "כוכב נולד" הוא הגיע להופעה בעפולה. אשתי רצתה להיפגש איתו ומכיוון שאני יו"ר יד לבנים של עפולה ומחוז העמקים הצלחתי להגיע לאמרגן שלו. אחרי ההופעה נפגשנו איתו מאחורי הקלעים, היה מרגש מאוד וסיפרנו לו על משה, הראינו לו את המכתב. הוא מאוד התרגש ואחרי 10 ימים יצר איתנו קשר, אמר שיהיה שיר וכבר השמיע לנו את המנגינה.

כשהשיר יצא עשו עליו כתבה בטלוויזיה, ראיינו אותי על משה ואחר כך ברדיו התחילו להשמיע אותו בתכיפות. אשתי נפטרה מאז, אבל אני זוכר שהיא בכל פעם היתה אומרת לעידן "אתה תהיה שלמה ארצי מספר שתיים". עד היום, בכל הופעה כשהוא שר את "המכתב האחרון", הוא מספר על הפגישה איתנו, ועל משה, ועל הדרך שבה נולד השיר הזה.

כשאני שומע את השיר ברדיו, אז מצד אחד קשה לי, אבל זו ההנצחה הכי טובה והכי חזקה שיכולה להיות. מעבר לכך, זו ההנצחה שאמא של משה רצתה.

 

יהודית ביאלר, אמו של יורם ביאלר ז"ל

על השיר "יורם" שנכתב לזכרו

יורם ביאלר ז"ל

 

הוא נשאר בן עשרים 

והזמן חלף, 

זמן שלא נגע בפניו, 

זמן בלעדיו 

 

הוא אבד בחולות 

עד היום לא שב 

רק עכשיו אפשר לדבר 

רגע אליו

 

בני, יורם, למד עם עלי מוהר יחד בתיכון, אבל הקשר המיוחד ביניהם העמיק בעת ששניהם שירתו בנח"ל. שם הם היו חברים טובים מאוד עד נפילתו של יורם.

אלא שהשיר עצמו, בניגוד להרבה שירים על נופלים, לא נכתב בסמיכות לאסון. לקח לעלי מוהר עוד 17 שנה עד שכתב את מילותיו והכאב על החיסרון הוא מוטיב מרכזי בשיר. זה מונולוג ישיר שנכתב אל יורם שנפל והוא מבטא את הקשר העמוק בין השניים.

ב־1986, השנה שבה נכתב השיר על יורם, הגיע גידי גוב אל עלי מוהר עם כמה מנגינות שהולחנו אצל יהודה פוליקר וביקש ממנו רשות להשתמש בהן כדי להקליט את השיר. עלי שמע את המנגינות ואחת מהן, להרגשתו, ביטאה במדויק את התחושות שביקש להעביר. כך בעצם נולד שיר הזיכרון המרגש הזה לבני. בהמשך הקליט גם פוליקר עצמו גרסה מרגשת משלו לשיר.

יורם היה חניך בתנועת השומר הצעיר. התנועה הזו היתה עולמו ולכן היה טבעי שיתגייס וימשיך אל השירות הצבאי בתוך המסגרת הזו של התנועה שיצאו ממנה אז גרעיני נח"ל. הוא הצטרף יחד עם הגרעין למושב השיתופי יודפת. בהיותו שם נפצע באצבע המורה של יד ימין, והטיפול הרשלני גרם לכך שהאצבע נותרה כפופה – דבר שבגללו יכול היה להשתחרר מיידית אם היה פונה לרופא. כשטענתי שהוא צריך לפנות לרופא, ענה לי: "הוא לא יאפשר לי לחזור לגדוד ואני לא יכול לעזוב את חבריי, בעיקר כשאני יודע שאין שם מספיק חיילים".

את החודשים האחרונים לחייו שירת בתוך בונקר ליד תעלת סואץ. שם, לאור הנר, הוא היה קורא שירה וכתב פרקי יומן. מבחינת התוכן שלהם השירים וקטעי היומן הללו היו רחוקים ממלחמה ומהרג בכלל, ולימדו הרבה על עולמו הפנימי הרגיש והעשיר. למרבה הצער, ביום הזיכרון לחללי צה"ל ב־1969 הוא נפל במהלך היתקלות בחוליית קומנדו מצרית. זה קרה שלושה חודשים טרם שחרורו.

 

עפרה מנור־פוקס, גיסתו של יהודה ויינר ז"ל

על השיר "אחי הצעיר, יהודה" שנכתב לזכרו

יהודה ויינר ז"ל

 

אחי הצעיר יהודה 

האם אתה שומע? 

האם אתה יודע? 

כל חבריך הטובים 

נושאים דמותך עמם, 

ובכל הטנקים על קווי הגבול 

אתה נמצא איתם 

אחי הטוב, 

אני זוכר את שתי עיניך, 

והן פותרות חידה. 

ובני הרך יפה כמוך 

בשמך לו אקרא - יהודה

 

עופרה מנור-פוקס ואהוד מנור

את הבשורה המרה על נפילתו של יהודה קיבלנו, אהוד ואני, בבית באמצע הלילה. זו היתה מכה איומה, אהוד אהב אהבת נפש את אחיו. יהודה היה אצלנו בבית החולים כשגלי נולדה, חודשיים קודם לכן, וזו היתה הפעם האחרונה שראינו אותו.

החיים של אהוד השתנו. אביו נפטר כשהיה בן 14 ויהודה היה בן 7 ולמעשה הוא גידל את אחיו הקטן. נסענו לבית בבנימינה והיינו שם כל השבעה. אחרי כן אהוד סיפר לי שתקועה לו שורה בראש "האם אתה יודע, האם אתה שומע?". השורה הזו קדחה לו בתודעה וכשלהקת חיל השריון ביקשה ממנו שיר הוא הגיש להם אותו עם הלחן של יוחנן זראי. הסולן אבי טולדנו ביצע אותו והתרגש ממנו מאוד. הוא היה בעצמו אז חייל צעיר בתוך המלחמה והשיר נגע בו מאוד.

המון שירים של אהוד הוא כתב על יהודה אחיו, לפחות עשרה, בין השאר "בשנה הבאה נשב על המרפסת", "גבעת הרקפות", "בן יפה נולד" ו"גשם אחרון". אחר כך קראנו לבן שלנו יהודה כי אמא של אהוד מאוד רצתה להנציח את האח שנפל. זה הסתדר כי גם לאבא שלי ז"ל קראו יהודה. אהוד עצמו התלבט כי זו מורשת לא פשוטה ואכן יהודה עד היום מסרב לכל ראיון ולא מוכן לדבר בגלוי. קשה לגדול עם מורשת כזו, בייחוד כשכל יום זיכרון שרים את "אחי הצעיר יהודה".

כל החיים של אהוד השתנו בעקבות נפילתו של יהודה. עד היום, בכל פעם כשאני שומעת את השיר, אני בוכה. אני בוכה על הילד שהכרתי מגיל 8 ונפל, אני בוכה על הצער שליווה את אהוד מיום נפילתו.

צילומים: יהושע יוסף, גיל אליהו, דני מרון, אוספי המשפחות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו