אחת הסוגיות המרתקות הנוגעות לשואה עוסקת בקיום הדת היהודית וההלכה. כיצד קיימו היהודים שבתות וחגים בגטאות ומחנות ההשמדה, מה היה מותר להם לאכול ומה אסור כדי לשרוד, ומה לגבי הלכות אישות ונידה? וישנו כמובן גם את המונח פיקוח נפש וההלכות המורכבות שבו.
בגטאות פעלו רבנים שונים שמסרו שיעורים ועודדו את היהודים להמשיך בשגרת לימוד התורה, קיום התפילות ואורח החיים היהודי. מדובר ביהודים חרדים שמסגרת החיים שלהם הייתה לימוד התורה, וכעת מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין.
התפקיד הנוסף והמשמעותי של הרבנים הייתה פסיקת הלכה. גם במקרה הזה - אם באופן רגיל היה להם זמן לשקול את הסוגיה, לעיין בספרים ולהתייעץ עם רבנים נוספים, הרי שכעת, במצב של צורך בהכרעה מיידית וללא ספרים - מדובר במציאות שונה לחלוטין. כמו היום, גם אז הגיעו לרבנים שאלות רבות שעסקו בסיטואציות המורכבות.
מבנה השאלות בנויות מתיאור המקרה על כל צדדיו והדילמה של השואל ומתיאור הסביבה של הגטו. לאחר מכן מנוסחות השאלה והתשובה בצורה תמציתית, בין היתר בשל חוסר בספרים. כך, הופנתה לרב אפרים אשרי מגטו קובנה, שאלה האם יש להמשיך לומר ברכת 'שלא עשני עבד', שכן הם היו במצב של מעין עבדות.
"בתפילת שחרית, כשהגיע שליח הצבור ר' אברהם יוסף הי"ד לברכת 'שלא עשני עבד', קרא בקול מר לאדון האדונים, 'איך אוכל לומר ברכה זו בשעה שנמצאים אנחנו בעוצר ושבי, וחינם נמכרנו ולא בכסף, איך יוכל עבד לברך ברכת בן חורין בשעה שמוט עבדות נתון על צווארו ומוסרי שביה נתונים על גופו… איך יכול עבד כזה לברך ליוצרו ולומר 'שלא עשני עבד', הלא לצחוק ולעג יהיה… והרי כלל גדול בידינו הוא, שיש לכוון בתפלה וברכה, ושפיו ולבו יהיו שוין, ואיך אוכל לומר ברכה כזאת ולבי בל עמי", כתב אלמוני.
"איך יכול עבד כזה לברך ליוצרו ולומר 'שלא עשני עבד', הלא לצחוק ולעג יהיה". שוטר יהודי מכוון תנועה בגטו ורשה // צילום: ארכיון התצלומים, מוזיאון בית לוחמי הגטאות
תשובתו של הרב הייתה שאסור לבטל את הברכה, בגלל שהברכה הזאת תוקנה לא על עבדות הגוף, כי על עבדות הנפש, "ואדרבה, דווקא כעת חובה עלינו לברך ברכה זו, למען יכירו אויבינו ומנדינו, שלמרות שאנו נתונים בידם לעשות בנו כרצונם הרע, בכל זאת רואים אנו את עצמינו כבני חורין הנתונים במצור ובשביה וקרובה ישועתינו לבוא".
שאלות נוספות עוסקות בחיי היום יום בגטו. "האם מותר לברוח מהגטו כשידוע שיענישו את הנשארים?", "עד כמה יש להסתכן כדי לקיים מצוות בגטו?", "בני ברשימת השילוחים, האם מותר לשחד על מנת שיוחלף בילד אחר?", "האם מותר לצום ביום כיפור?", "כיצד מתנהגים כשמכריחים אותנו לעבוד מחוץ לתחום בשבת?", "האם מותר לאכול אוכל טרף, כשאין אפשרות אחרת?", "האם מברכים כשאוכלים אוכל לא כשר?", "בגטו אין מוהל שומר שבת אלא רופא גוי, האם אפשר שהוא ימול התינוקות?". בחלק מהשאלות ניצבו הרבנים בפני דילמות קשות. כך, השיב הרב יהושע משה אהרונסון כי לטעמו עדיף שלא להתחתן, מכיוון שהסיכון לעגינות גדול.
מקרה מזעזע במיוחד הופנה לרב צבי הירש מייזליש ומופיע בשו"ת מקדשי השם: הוא מספר כי בחור בשם עקיבא תהה "רבי, היתכן שמויישלה חברי יישרף ואנו מחשים? יש לי די כסף כדי לפדותו". בתגובה השיב הרב כי מכיוון שמספר הילדים כבר נקבע ולא ניתן לשינוי, הדבר ייעלה בחיי נער. עקיבא הציע בתמורה להיות "קורבן" במקום חברו והרב לא התיר זאת, זאת למרות ויכוחים חוזרים ונשנים. "למה לא, אשמח ואזדרז לעשות דבר זה", אמר הנער לרב ההמום.
שאלות קשות נשאלו: "האם מותר לברוח מהגטו כשידוע שיענישו את הנשארים?" // צילום: getty images
שאלה אחרת נוגעת לפרטיזנים ולהתנגדות. "האם מותר לאחד מכלואי הגטו לסכן את עצמו ולברוח ליערות, כך אולי ינצל ממוות, שהרי בגטו הסכנה הנשקפת היא ודאית, לעומת מנוסה ליער שהיא סכנה בספק". הרב השיב בתגובה שיש לעודד בריחה ליערות ולסייע להם לרכוש כלי נשק וציוד. "יש חיוב ומצווה להשיב מלחמה שערה בגרמנים, אף שהעושה כן מסתכן. אדרבה, ככל שיתרבו האנשים הבורחים לתוך היערות אל מחנות הפרטיזנים, כן תתמעט הסכנה מאלה שברחו ליערות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו