"הגעתי לעולם הזה כדי לפתוח דלתות"

2008 היתה שנת מפנה בקריירה שלי. את המהפכה של המוזיקה המזרחית התחלתי עם "אתניקס" כבר עשר שנים לפני כן, כשהפכתי להיות זמר של כולם, אבל בשנה הזו הגעתי בזכות עצמי למקומות הגדולים ביותר, היכל התרבות בתל אביב והאמפיתיאטרון בקיסריה. 

היום זה מובן מאליו שאמנים מהז'אנר המזרחי מופיעים שם, אבל אני הייתי החלוץ. בקיסריה הופיע אז בעיקר שלמה ארצי, עם פה ושם הבלחות של אחרים. היכל התרבות היה נחשב למעוז אשכנזי של זמרי רוק ופופ מהארץ ומחו"ל, ואני זוכר שחשתי התרגשות עצומה בדקות שלפני העלייה לבמה שם. 

כשאני נזכר ברגעים האלה עכשיו, עוברת בי ממש צמרמורת. קשה להסביר איזה הישג זה היה עבורי לעבור ממועדונים כמו "הפלקה" להיכל התרבות. באותה תקופה היתה סטיגמה שהקהל של המזרחית מסתפק בהופעות בחתונות ובמועדוני לילה. והנה, להופעות שלי הגיע קהל שקנה כרטיסים במיוחד, התלבש ויצא מהבית כדי לראות אותי מופיע על במה גדולה, בצורה הכי מכובדת שאפשר. 

בעצם, פתחתי את השערים לכולם. לכוכבים האחרים של המוזיקה המזרחית, שנכנסו אחריי בדלת הזאת. ומאז ועד היום כולם כבר יודעים מה קרה. המוזיקה הזו קיבלה את המקום שלה, והגענו למקומות עוד יותר גדולים. אני מאמין שלא הגעתי סתם לעולם הזה. הגעתי כדי לעשות את השינוי הזה, כדי לפתוח דלתות. כדי שהמוזיקה הזו תשמח הרבה אנשים ותישמע בכל בית, מקום ואצטדיון.

מבחינתי, האגו אף פעם לא הוביל אותי. תמיד דאגתי שהוא לא יהיה פקטור. גם כשאמרו שקובי פרץ הופיע לפניי בהיכל הספורט ביד אליהו - מה שלא היה נכון, כי אני הופעתי שם לפניו - אמרתי שזה סבבה. כי לא משנה מי ראשון. מה שמשנה מבחינתי זה שהמוזיקה המזרחית ניצחה.

היום אני רואה את עומר אדם, ילד מוכשר מאוד, זמר טוב, שעושה מוזיקה טובה ומקפיצה. הוא מוציא להיטים ובאים לראות אותו. כולנו בסך הכל זמרים, וכשיורדים מהבמה כולנו בני אדם. אין פה מלכים. יש מלך אחד, בשמיים.

לעליית המדרגה הזו בקריירה הגעתי מוכן, רעב ומתוח כמו קפיץ. הייתי כבר בשל, מוכן ומטוגן מכל הצדדים. באותה תקופה התחלתי לנהל את עצמי ולהפיק בעצמי את האלבומים וההופעות שלי. רציתי שליטה גדולה יותר על הקריירה, להיות המחליט הסופי והבלעדי ולקחת על עצמי אחריות, לטוב ולרע.

ההופעות ההיסטוריות האלה הגיעו במקביל להצלחה העצומה של האלבום "הוזה אותך מולי", שהוצאתי באותה שנה. שיר הנושא שלו היה הלהיט הכי גדול שלי זה כמה שנים. זה אחד השירים הראשונים ששרתי בקול נמוך, ובהתחלה היו כאלה שלא זיהו אותי. מודה שלא היה לי מושג עד כמה הוא יתפוס, אבל הייתי מקבל עליו תגובות הזדהות מדהימות מאנשים ברחוב שהתחברו אליו, כמו "זה נכתב עלי ועל חברה שלי" או "הזכרת לי פרידה שהיתה לי פעם". 

אולי התחברתי אליו במיוחד, כי באותה שנה נפרדתי מאילנית. 

באותה שנה נבחרתי גם לזמר השנה של רשת ג', אבל לצערי הרב - פרט לבודדים - התקשורת אף פעם לא חיבקה אותי. גם לא אז, ולא משנה מה עשיתי. קשה לי לשים את האצבע על הנקודה ולהסביר למה. אני רק יודע שהקהל שלי הולך איתי הרבה שנים, ולא משנה מה אומרים עלי או מפרסמים עלי בתקשורת.

•  •  •

אייל גולן הוא מהזמרים המצליחים בישראל, ואלבומיו נמכרו ביותר מ־3 מיליון עותקים. נולד ב־1971 בשם אייל ביטון, והיה בצעירותו כדורגלן. היה הזמר הראשון מהז'אנר המזרחי שזכה בתואר זמר השנה במצעד הפזמונים העברי של רשת ג', ומאז זכה בתואר 11 פעמים. נבחר בעשור הקודם ל"זמר העשור" בפרויקט של גל"צ וערוץ 24. 

ב־2013 נחקר בחשד לבעילה אסורה בהסכמה של קטינות, אך התיק נסגר. כיכב בריאליטי "אייל גולן קורא לך" ושימש שופט בתוכנית "הכוכב הבא".