"ההכרעות הקשות והמייסרות ביותר היו אלה שנגעו לגורלו של הפרט"

כל שנה מ־47 שנותיי במערכת המשפט הישראלית היתה חשובה ומשמעותית בעיניי. בשנת 1965 החלה תקופת ההתמחות שלי במשרד המשפטים, וב־2012 פרשתי מבית המשפט העליון, לא משום שעייפתי או שאהבתי למקצוע השיפוט פחתה, אלא רק מכיוון שהגעתי לגיל הפרישה.

פעמים רבות נשאלתי על משמעות העובדה כי הייתי האישה הראשונה שכיהנה כפרקליטת המדינה וכן האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון. בזמנו לא ייחסתי חשיבות להיבט המגדרי, וראיתי בהתקדמותי מהלך טבעי. אולם, מנשים רבות שפגשתי לאורך מסלולי המקצועי למדתי שהן בהחלט ראו בכל אלה פריצות דרך חשובות, ובהתאם העמיקו את הבנתי ומודעותי לכך שקידומן המקצועי של נשים בתחומים רבים אינו מובן מאליו. 

פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון לא היו עבורי מקומות עבודה. היו אלה דרך חיים, ביטוי של ייעוד ותחושת שליחות, שאינם מרפים.

כפרקליטה, הדבר החשוב ביותר בעיניי היה החירות שניתנה לי לייצג את המדינה כמשרתת ציבור, וזאת מטעם ממשלותיה השונות, ללא הבחנה פוליטית ביניהן. במהלך קרוב ל־30 שנותיי בפרקליטות, ממשלות ישראל התחלפו - והשירות הציבורי נותר נאמן לשליחותו.

את בית המשפט לדורותיו למדתי להכיר במשך שנים רבות. התייצבתי בו פעמים אינספור והכרתיו מצידו השני של המתרס. משמוניתי לשיפוט, בדצמבר 1995, מצאתי עניין רב בזווית הראייה של השופט, שהיא רחבה ואובייקטיבית, כמבט הפנורמי.

כשופטת וכנשיאת בית המשפט העליון האמנתי שהחשוב ביותר הוא לשמור על עצמאות בית המשפט, על אי תלותו ועל יכולתו ליישם את ערכיה המהותיים של הדמוקרטיה. בית המשפט, הפועל להגשמתם ולשמירתם של ערכים אלה, אינו חותר להכתיב תכנים תרבותיים וחברתיים, אלא את העקרונות הנדרשים כדי לקיים את המסגרת החברתית, שיש בכוחה לאפשר חיים בצוותא של כל הקבוצות המרכיבות את הפסיפס החברתי בישראל.

מיום היווסדו תרם בית המשפט העליון תרומה מכרעת לביסוסן של זכויות האדם, שהן ביסוד קיומו של משטר דמוקרטי. בפסיקתו נתן משמעות יישומית למגילת העצמאות ולערכים היהודיים והאוניברסליים שביסוד השיטה שלנו, והניח את המסד האיתן לערכים הדמוקרטיים, שהאבות המייסדים של המדינה ביקשו לבסס עם הקמתה.

70 שנות עצמאותה של מדינת ישראל הן אירוע בעל חשיבות מרגשת עבורי, שכן חשתי תמיד שאני גדלה יחד עם המדינה. נולדתי בתל אביב בשנת 1942, בשבוע קשה עבור היישוב בארץ, שבמהלכו הוטבעה האונייה "סטרומה", שנשאה על סיפונה 769 מעפילים. באירופה התחוללה השואה, ולארץ הגיעו קטעי מידע על האסון הנורא המתרחש שם. באותה שנה נספו בפולין סבי, סבתי ואחותה של אמי. לימים סיפרה לי אמי שבחרה לקרוא לי דורית, בין השאר כדי לומר "בת הדור".

אני מאמינה שכבני דורי שגדלו והתחנכו במדינה הצעירה, שדמותה וערכיה עוצבו בתקופת ילדותם ונעוריהם, ספגנו את ערכיה של המדינה שקמה כבית לעם היהודי. האמנו בחשיבות עצמאותה, בחוסנה וביכולתה להשיב אליה את פזורי העם, למזג אוכלוסיות שונות, לכבדן ולחלוק עימן את הגורל המשותף של בני המדינה המתחדשת. האמנו בשלום ובשאיפה להקים כאן חברה צודקת. התחנכנו על האתוס הציוני של עשייה ויצירה לחיזוקה של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית - צמד המילים שהוא הערך העליון בחוקי היסוד שלנו.

כיום אני מצטערת למשמע קולות מסיתים ומתלהמים נגד בית המשפט ומערכת אכיפת החוק. לתחושתי מדובר במעטים קולניים, שאינם מייצגים את עמדותיו של הציבור הרחב. מתגובות ומשיחות רבות, אני למדה שהציבור לא עוין את המערכת, אלא מאמין בה ובחשיבותה.

הזרוע השיפוטית, מצידה, נשענת על אמון הציבור אך לא על פופולריות. כשופטים, עלינו לקבל לא פעם הכרעות קשות, שנועדו להגן על זכויות של מיעוט, והכרעות שאינן מעוררות תמיד תשואות מצד הציבור. זה תפקידנו. כוחו של בית המשפט נובע מכך שאינו גוף נבחר, והוא מרוחק מהזירה הפוליטית. כך הוא בלתי תלוי, ומובטחות עצמאותו ויכולתו לבקר את הרשויות הנבחרות.

התפקיד השיפוטי מעמיד כל שופט, יום־יום ושעה־שעה, בפני דילמות והכרעות קשות, כשעליו לפעול על פי הדין, על פי הידע והמיומנות המקצועית שלו, ועל פי מצפונו. זו הכרעה הנתונה בידי אדם, וכאדם הוא עלול לטעות. מפני הטעות הזאת השופט חרד תמיד.

בווידוי אישי אומַר כי בשנות עבודתי, לא ההכרעות בנושאים הציבוריים היו הקשות בעיניי. ההכרעות הקשות והמייסרות ביותר היו אלה שנגעו לגורלו של הפרט, כשצריך להכריע בין תחושות הלב למצוות הדין. אותן הכרעות שבהן על השופט לזכור כי מאחורי כל תיק עומד אדם, שגורלו יושפע מאותה הכרעה, אולי לאורך שנים, ועלינו לראותו לנגד עינינו.

כאלה הן ההחלטות הנוגעות להחזקת קטינים, לקורבנות עבירה, לצורך בטיפול של הרווחה, לתיקי אימוץ, ועוד. לאחר ההחלטות בעניינים אלה אנו, השופטים, יוצאים מבית המשפט ונועלים אחרינו את הדלת, אך ההחלטות אינן מרפות לעולם. החשש מפני טעות הוא הגדול ביותר, והוא מלווה אותנו תמיד.

עם הגיענו לשנת ה־70 אני גאה לומר כי במדינת ישראל נבנתה מערכת משפטית לתפארת. בית המשפט העליון זוכה להערכה רבה בשדות המשפט והאקדמיה בעולם המערבי. מדינת ישראל ברוכת כישרונות, והיא מדינה חזקה, יציבה כלכלית, עם הישגים נפלאים במגוון תחומים - במדע, בטכנולוגיה, באמנות, בספרות - ולא פחות מכל אלה, במשפט.

•  •  •

דורית ביניש (76) כיהנה כפרקליטת המדינה בשנים 1995-1989 וכשופטת בית המשפט העליון בשנים 1995-2012, מתוכן שש שנים כנשיאה. נולדה בשנת 1942 בת"א, בעלת תואר מוסמך במשפטים מהאונ' העברית. שימשה סגנית פרקליט המדינה ומנהלת מחלקת הבג"צים, ונמנתה עם מקימי היחידה לחקירות שוטרים (מח"ש). בבית המשפט העליון הובילה שורה של פסיקות תקדימיות, ובהן ביטול החקיקה על הפרטת בתי הסוהר והבטחת שכר שווה לנשים ולגברים בשוק העבודה. זכתה בתוארי דוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת בן־גוריון, מהיברו יוניון קולג' בירושלים וממכון ויצמן. משמשת כנגידת האוניברסיטה הפתוחה.