"אחרי שהגעתי לארץ, במשך תקופה ארוכה הייתי מחזיק לאביטל את היד, כי פחדתי להתעורר בצינוק"

11 בפברואר 1986 היה היום שבו יצאתי מהגיהינום ונכנסתי לגן עדן.

זה היה יום עם הרבה תחנות. הרוסים הוציאו אותי מבית הסוהר של הקג"ב במטוס לברלין, ומשם עברתי את גשר גליניקה, שחיבר בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, לידיהם של האמריקנים, שהעבירו אותי במטוס לפרנקפורט. שם עברתי למטוס ישראלי, שהביא אותי לנמל התעופה בן גוריון. מעבר כל כך חד ביום אחד, מהמקום הכי גרוע למקום הכי טוב. 

במשך כל התקופה שלי בכלא התנגדתי להוראות. גם כשחציתי את הגשר, אחרי השחרור, הקג"ב אמרו לי ללכת ישר, ואני הלכתי מצד אל צד. מייד אחרי חציית הגשר, קיבלתי דרכון ישראלי. 

היום ההוא, שהתחיל בבידוד, הסתיים בכותל עם אלפי אנשים. היו שם ראש הממשלה דאז שמעון פרס, ושר החוץ שמיר, ועוד המונים. והכי חשובה זו אביטל, אשתי, שניהלה את כל המאבק לשחרר אותי ולהביא אותי לישראל.

אני ואביטל התחתנו במוסקבה ב־1974 בחופה קטנה עם מעט אנשים ונפרדנו יום אחרי החופה, כי היא עלתה לישראל. לי לא היו אישורים, אבל חשבנו שאצטרף די מהר, מקסימום כמה חודשים. אבל הזמן עבר ועבר, ונפגשנו שוב רק אחרי 12 שנה. אחרי שהגעתי לארץ, במשך תקופה ארוכה הייתי מחזיק לה את היד, כי פחדתי להתעורר בצינוק.

הייתי אסיר ציון הראשון ששוחרר תחת לחץ אמריקני, ולא יכולתי לרגע להפסיק את הפעילות לעזור לאסירים האחרים. אסור היה לשכוח את אלה שנשארו בכלא. בין היתר, ארגנתי הפגנה גדולה מאוד בוושינגטון, שהיו בה 250 אלף איש.

ב־89' נפל מסך הברזל, אסירי ציון הגיעו לישראל, ואיתם מיליון יהודים מבריה"מ. כשכל זה קרה, בריה"מ פשוט הפסיקה להתקיים. כל זה תוצאה של מאבק היהודים בבריה"מ, ואיתם יהודי כל העולם. זה מראה שלעם היהודי יש כל כך הרבה כוח כשאנחנו נלחמים ביחד.

בזכות המעצר שלי ידעתי שיש בי את הכוחות להיאבק. הייתי פעיל עלייה וזכויות אדם בבריה"מ, וכאן בישראל, בבת אחת קיבלתי פרס - את ישראל. המדינה הזו היא הפרס של כולנו, לצד החופש. כשהגעתי אליה, הרגשתי שאני בשמיים. וכשאתה נמצא גבוה גבוה, אתה יכול רק לרדת. 30 שנה שאני יורד ויורד, ועדיין אני נמצא בגן עדן. 

היום אני אחרי תשע שנים בבית הסוהר, תשע שנים בפוליטיקה ותשע שנים כיו"ר הסוכנות היהודית. נפגשתי גם עם בעיות של המדינה שצריך לטפל בהן, אבל אני עדיין אומר, חושב ומרגיש שאין כמו גן העדן של ישראל. 

העלייה של יהודי בריה"מ והקליטה שלהם כאן הן כמו הנס של יציאת מצרים. מיליונים יצאו והגיעו לכאן, בזכות המאבק של כולנו. ואנחנו חייבים כל יום להרגיש שאנחנו בתוך הנס הזה. לכן אנחנו בבית עושים ליל סדר פעמיים בשנה. האחד בפסח, והשני ב־11 בפברואר, סדר "יציאת בריה"מ". אנחנו יושבים עם הילדים והנכדים ומספרים איך היה לפני שעלינו לארץ, ואיך בכלל עלינו לארץ, כי חשוב שהדורות הבאים יבינו איזה נס יש לנו פה, במדינת ישראל.

•  •  •

נתן שרנסקי (70) הוא אסיר ציון המפורסם ביותר, ופועל זה עשרות שנים למען עליית יהודים מכל מקום בעולם, הן כפעיל עלייה בבריה"מ והן כיו"ר הסוכנות היהודית. חתן פרס ישראל בקליטת עלייה (2018) וזוכה מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1986) ומדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב (2006). נולד ב־1948 בבריה"מ. בגיל 25 ביקש לקבלת ויזת יציאה לישראל, סורב והפך מעורב במאבקם של היהודים נגד המשטר על זכותם לעלות ארצה. ב־1974 נישא לאביטל במוסקבה, והיא עלתה לישראל. ב־1977 הואשם בשיתוף פעולה עם הסי.איי.אי ונידון ל־13 שנות מאסר, לרבות ישיבה בצינוק ועבודת פרך. גם במאסר לא הפסיק למחות ולשבות רעב. שוחרר ב־1986, אחרי לחץ בינלאומי על בריה"מ, ועוד באותו יום עלה לישראל. לקראת בחירות 96' ייסד את מפלגת "ישראל בעלייה" של יוצאי בריה"מ, וגרף שבעה מנדטים. עד 2005 כיהן כשר הפנים, שר התעשייה והמסחר, שר הבינוי והשיכון ושר לענייני ירושלים. מאז 2009 משמש כיו"ר הסוכנות היהודית.