"היתה לשייקה יכולת פיזית נדירה להעביר רגש"

כשאני מדברת על היצירה של שייקה אופיר ועל מה שהוא היה עבורי, אני מרגישה שעלי לעשות זאת באחריות גדולה, מנקודת המבט הצנועה שלי. עוד כילדה ראיתי אותו ב"גבירתי הנאווה", מחזמר ברמה בינלאומית, והערצתי אותו. הוא היה אמן בינלאומי בכל קנה מידה, שעשה סרטים בחו"ל, עבד כשחקן וכפנטומימאי, הופיע במחזות זמר והיה נטוע עמוק אפילו בהיסטוריה של אמא שלי, שבמלחמת השחרור היתה חיילת וראתה אותו בצ'יזבטרון. כשבגרתי ושיחקתי איתו, זה היה כמו חלום שהתגשם.

לסרט "השוטר אזולאי" זומנתי על ידי אפרים קישון, שראה אותי בלהקת פיקוד המרכז. התפקיד שלי היה נערה בת 15 שעובדת ברחוב, שהשוטר תופס אותה ממש בשעת מעשה. המפגש הראשון עם שייקה היה מחשמל ממש, והעבודה איתו היתה מדהימה. 

במהלך הצילומים לסרט הוא היה ג'נטלמן מושלם. עשה שטויות רק כדי שארגיש טוב, ממציא קיר זכוכית בינינו או נתקל פתאום באבן, עושה כל מיני תעלולים כדי להקל עלי, וככה תוך כדי העבודה זכיתי גם להופעה מדהימה שלו. העבודה מולו כיוונה אותי, משום שנוסף על הבימוי המוקפד של קישון, שהיה פדנט מאוד, שייקה היה יכול לבצע את החלומות הכי פרועים והזויים שלו.

אחד החלומות, למשל, היה לקחת דמות כזאת של שוטר, שמצד אחד מעוררת רחמים ומצד שני הרואית, ולהוסיף לה צדדים קומיים ממש, שהזכירו משהו צ'פליני כזה. 

הערצתי את שייקה בגלל הצניעות שלו, שהיתה יוצאת דופן. הוא הפנים את היכולות שלו, אבל הוציא אותן רק כשנדרש, ונתן המון מקום לרגש. היתה לו אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד ויכולת פיזית נדירה להעביר רגש. הרגשתי את האנרגיה הזאת בכל צילום משותף איתו. יש סצנה שמצטלמת בניידת, ממש אחרי שהוא תופס אותי, כשאני זוכה למבטים מלוכלכים מצד המפקד, והוא מצידו שולח לי כל מיני מבטים ומסמן לי למתוח את החצאית, שהיתה קצרה. הוא הביא לסצנה הזאת משהו אבהי יחד עם המקום של הגבר, והכל ביכולת של מימיקה קטנה ונדירה. הדבר הזה קרה כל הזמן בצילומים, עד הסצנה האחרונה, שבה עד היום עם שלם משתנק כשהוא רואה אותה. 

לא סתם הסרט זכה בגלובוס הזהב ונכנס לחמשת המועמדים באוסקר לפרס הסרט הזר, עם הפשטות ההפקתית שלו. 

שייקה כבש את העולם בזכות הדמות הזאת של השוטר, שהוא גילם בווירטואוזיות שמאפיינת את הגדולים ביותר.

שיחקתי איתו גם בסרט האחרון של קישון, "השועל בלול התרנגולות", ב־1978, והדמות שהוא גילם היתה כאילו האנטיתזה לשוטר אזולאי. מאכער מההסתדרות, מבוגר וטרחן, שכל הזמן רק נושא נאומים לאומה. בסרט הזה שיחקתי אילמת וקיבלתי משייקה את שיעור חיי - הוא פשוט עזר לי והנחה אותי ונתן טיפים שלא יסולאו בפז. 

שייקה היה אדם יוצא דופן. איש של מילה, כותב, אדם עם יכולת יצירה בלתי נדלית, עם כישרון לכל ספקטרום השפות שהיה כאן. כישרון לא רק לחקות, אלא באמת להיכנס למהות של הטיפוסים, לנשמה שלהם. תמיד היו סביבו שחקנים נהדרים, אבל הוא היה בספֶרה אחרת. נגע בשמיים.

•  •  •

שייקה אופיר הוא מהאמנים החשובים בתרבות הישראלית, שחקן קולנוע ותיאטרון, מחזאי, קומיקאי, תסריטאי, במאי ופנטומימאי. נולד ב־1928 בירושלים. כיכב בלהקת הצ'יזבטרון לצד נעמי פולני, למד פנטומימה בפריז והופיע עם הפנטומימאי מרסל מרסו. רבים ממערכוניו הפכו לקלאסיקה, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "שיעור באנגלית" ו"ציונה והעין המקולקלת". ביים תוכניות של הגשש החיוור ושיחק ביותר מ־30 סרטים. נפטר מסרטן בשנת 1987. על שמו מעניקה האקדמיה הישראלית לקולנוע מדי שנה את "פרסי אופיר".