הראיון עם קורין גדעון מתנהל על מי מנוחות, בביתה המסוגנן במרכז תל אביב. היא עונה על הכל ברוגע, וגם מרגישה נינוחה ובטוחה בעצמה, עד שמגיעה השאלה שמקפיצה אותה מהמקום. זאת על השינוי החיצוני שעברה מאז פרצה לתודעה הציבורית.
"אתה שואל גם מרואיינים גברים את השאלה הזאת?" היא מגיבה כמי שהכינה תשובה מראש.
אם בן אדם עבר שינוי חיצוני משמעותי, זו שאלה שתישאל, בלי קשר למגדר.
"נטלי פורטמן אמרה פעם משפט שאני מאוד מתחברת אליו: 'במצב חירום, הכלי שיש לי להציע זה השכל שלי'. כל חיי הגעתי לאן שהגעתי בזכות היכולות שלי, לא בזכות המידות שלי ולא בגלל איך שנראיתי ולא בזכות התלתלים שלי. לכן אני לא חושבת שזה רלוונטי".
זה לא היה רלוונטי לקמפיין האופנה החדש שקיבלת?
"לא קיבלתי אותו בגלל המידות שלי, אני לא במידות של דוגמנית. בחרו אותי בגלל מה שאני מייצגת ובגלל מה שיש לי להגיד. מעולם לא נבחנתי לפי מידות הגוף שלי. מעולם גם לא הפריע לי איך שאני נראית, לא כשהתחלתי ולא עכשיו. זה אף פעם לא היה רלוונטי, אף פעם לא אמרו לי, 'את צריכה להיראות ככה או ככה'. מעולם לא קיבלתי פידבק מהסביבה שלי לגבי איך שאני נראית, ולכן זה לא רלוונטי".
מי שמכיר את גדעון יודע שמדובר בבחורה דעתנית, חזקה ואינטליגנטית, עם נגיעות של פמיניזם. אם תשאלו אותה, הכל התחיל מהבית. היא נולדה לפני 25 שנה בצפת לוורדה (60) ולאמנון (65), בת הזקונים, וגדלה ברעננה ובבצרה עם שני אחיה - עידו (38), ד"ר לפילוסופיה של החינוך, ואלי (33), עורך דין. שניהם היו קצינים בצה"ל. מוטיב המשפחה, בדגש על ההורים, יחזור על עצמו לא מעט בשיחה. "יש לי קשר מאוד מיוחד עם ההורים והאחים, הם חברים מאוד טובים שלי. המשפחה שלנו היא אחת המשפחות המלוכדות".
היית הנסיכה של הבית, או שלא היתה לזה משמעות?
"נסיכה, אבל כשההורים שלי היו נוסעים לחו"ל, אני הייתי מתקתקת את הבית ודואגת לאחים שלי לא פחות מאמא שלי".
בתיכון למדה ב"תלמה ילין" ברמת גן, במגמת תיאטרון. "היום, בדיעבד, אני מבינה שההחלטה ללמוד שם היתה הכי טובה שקיבלתי", היא אומרת. "זו היתה ההתחלה של כל המסלול הזה שעשיתי שנים אחר כך, עד היום".
היה שלב שבו חשבת להיות שחקנית?
"כן, כשנכנסתי לתיכון והיה מין וייב כזה של 'בואו נלך לסוכנויות ונעשה אודישנים'. הייתי חלק מזה. אבל בסוף י"ב יש את המחזמר, שזו הפקת הדגל, ושם הבנתי שמשחק לא מדבר אלי. לא היתה לי התשוקה שהיתה לאחרים. הרצון להיות על הבמה נשאר, והמיומנויות שרכשתי בתלמה ילין מלוות אותי עד היום. בהנחיה יש הרבה משחק. למרות זאת, הייתי שמחה לתפקיד אורח ב'שבאבניקים' או ב'שטיסל'".
בית הספר שלך עלה לכותרות בהקשר של הטרדות מיניות ויחסים אסורים בין מורים לתלמידים. זה משהו שיצא לך להיתקל בו?
"לא כלפיי ולא כלפי חברים שלי. לא היה לי מושג שדבר כזה קורה. בועז ארד לא לימד במגמה שלי, לא הכרתי אותו ולא שמעתי עליו מעולם".
* * *
לאחרונה כיכבה גדעון במדורי הרכילות, לאחר שבן זוגה בשנתיים האחרונות, חילי סורוצקין, שלף טבעת והציע לה להינשא לו.
"נפגשנו לפני שנתיים במסיבה", היא מספרת, "זה הערב היחיד בחיים שלי שיצאתי לבד. אני לא בן אדם שיוצא הרבה, בטח לא לבד, אבל באותו ערב כל החברות שלי הבריזו, וסופי (טייב, אחות של נינט וחברתה של קורין) סימסה לי, 'יאללה בואי, תהיי איתי'.
"בבוקר שאחרי סימסתי לחברות שלי שפגשתי את בעלי. היתה לי אליו חיבה לא מוסברת. נראה לי שאחרי שנפגשנו התחלתי להאמין באלוהים".
הוא גם סימס לחברים שלו?
"נראה לי שלו לקח יותר זמן להבין את זה, כי בנים הם יותר איטיים".
מה היה בו שלא היה באחרים?
"היה לי נוח איתו מהרגע הראשון, ואחרי שבועיים עברנו לגור יחד. הוא מאוד חכם, אני לומדת ממנו הרבה, הוא מאוד שקט ואני מאוד לא שקטה, והכל אצלו בפרופורציות ובנחת. אני מסתדרת איתו בכל דבר, אני לומדת ממנו מלא ואני מתייעצת איתו על הכל. מצחיק לנו ביחד והוא אוהב את האוכל שלי, והמשפחה שלו מדהימה".
איך הוא הציע לך נישואים?
"היינו בחופשה באמסטרדם ומאוד רציתי שהוא יציע, אבל לא ציפיתי לזה באותו הרגע. גם עבדו עלי ואמרו לי שזה לא יקרה בטיול הזה, וכבר התבאסתי. ואז, באחת הכיכרות, הוא שלף את הטבעת. זה היה מאוד רומנטי. מאז אנחנו קוראים לכיכר הזאת 'כיכר ההצעה'".
איך הגבת?
"התחלתי לבכות. אחר כך התברר שעוד לפני הנסיעה הוא התקשר להוריי לבקש את ידי".
ההכנות לחתונה בהילוך גבוה?
"מייד כשחזרנו נכנסנו לעניינים. אני מאוד נהנית מזה בינתיים, והכל מתקדם בנחת ובכיף. זו תקופה שהיא כמו ירח דבש".
למה בעצם לא הצעת לו את?
"כי זה משהו שדמיינתי שיקרה בצורה שבה זה קרה. רציתי להיות מופתעת ושיכרע על הברכיים ויציע נישואים, מה הבעיה? זו הבעיה שלי עם המונח 'פמיניזם'. כי אם את אומרת שאת פמיניסטית, זה מייד מחיל עלייך סט של חוקים, שבלי לקיים כל אחד מהם את לא פמיניסטית. יש משהו מאוד שוביניסטי בלהגיד לאישה 'את לא פמיניסטית כי את לא הצעת נישואים'. יש בזה שיפוטיות".
עם חילי סורוצקין. "אחר כך התברר שעוד לפני הנסיעה הוא התקשר להוריי לבקש את ידי" // צילום: אינסטגרם
מה שהופך את הזוגיות שלהם למעניינת יותר הוא הרקע השונה שממנו מגיע כל אחד. סורוצקין הוא חרדי לשעבר ממשפחה חרדית־ליטאית, ילד תשיעי מתוך 14, שגדל בירושלים.
"בהתחלה זה מאוד הרתיע אותי", היא מספרת. "כשהלכתי לפגוש את הוריו, אחרי חודשיים שהיינו ביחד, אבא שלו חזר מבית הכנסת, איש חרדי עם זקן וכובע, ופשוט התחלתי לבכות".
למה?
"נלחצתי ופחדתי מזה, עד אותו יום מעולם לא דיברתי עם בן אדם חרדי. היום אני מתביישת בזה. זה מקומם שדווקא אני, שגדלתי בחברה נאורה עם משפחה שמדברים בה על זכויות אדם ועל קבלה, לא דיברתי עד גיל כל כך מאוחר עם בן אדם חרדי. אני חושבת שזה גם המקור לשנאת החינם שיש בחברה הישראלית".
איך קיבלו אותך במשפחה שלו?
"אמא שלו מייד חיבקה אותי, ואבא שלו דיבר איתי ממש בנועם. הרגשתי ביטחון להיות מי שאני.
"כשאני שם אני מי שאני. לא מצנזרת את עצמי וצוחקת איתם ועושה שטויות ומרגישה בנוח, בדיוק כמו עם המשפחה שלי. מההתחלה היה לי מאוד חשוב ללמוד ולהיות מחוברת, כי זו גם המשפחה שלי. אנחנו גם שומרים על כשרות בבית".
מה ההיכרות הזאת שינתה ביחס שלך לחרדים?
"אני חושבת שהשינוי הכי משמעותי הוא הכבוד למסורת ולדת. אני גדלתי בבית אולטרה חילוני, ולא היה הבדל בין שבת ליום חול. זה לא משהו שעבר לי בראש, והיום זה כן עובר לי. אני חושבת שזה גם חשוב לי כמנחה, כי הרבה מהאנשים שצופים בי הם מסורתיים או דתיים, וחשוב לי להיות מחוברת לכל העם, זה הכרחי בעיניי. לא הייתי פתוחה לזה קודם. היחס שלי לחרדים היה מאוד חדגוני וציני, ואפילו היתה לי סלידה מהם, כי זה מה שניזונתי ממנו. זו התקשורת שמציגה אותם כפרזיטים עם הרבה ילדים שלא הולכים לצבא. היום אני מתביישת בזה".
את מאמינה באלוהים?
"אני בן אדם מאוד רוחני. לא יודעת אם לקרוא לזה אלוהים או משהו אחר, אבל אחרי שפגשתי את חילי, אני מאמינה שיש משהו שמכוון אותנו בעולם הזה, ואם אתה עושה טוב אתה מקבל טוב, ודרך ארץ קדמה לתורה. במשפחה של חילי הם קודם כל מקבלים אותך כאדם, והקבלה שלהם אותי היא לא ברורה מאליה. לכן זה לא קשור לדת או לאמונה, אלא לכבוד בסיסי בין אנשים. זה חלק מאוד גדול בתורה שלנו".
כשאת הולכת אליהם, את מקפידה על צניעות?
"עשינו שבת בבני ברק אצל חברים של חילי. שאלתי אותו איך מתלבשים, והוא אמר לי 'חגיגי'. בשבילי חגיגי זה סקיני וחולצה יפה, וככה הסתובבתי בבני ברק בשבת. למזלי זה היה אצל חברים ולא אצל ההורים שלו.
"כשנסעתי אליהם הביתה, לטלזסטון (קריית יערים), הקפדתי על חצאית וחולצה צנועה. זה לא משהו שאני רואה כבעייתי. מבחינתי זה בסדר גמור, אני באה אליהם, ולא יקרה כלום אם יום אחד לא אלבש משהו חשוף.
"בארוחת שישי הראשונה אצלם היו הרבה מאוד אנשים, וקצת התבלבלתי בין כולם. היום אני זוכרת בעל פה את השמות של כל האחים ושל כל הנשים שלהם".
הם הכירו אותך מהטלוויזיה?
"כן. ומהרגע שהכירו אותי באופן אישי, כולם פרגנו לי. לפני כל תוכנית שאני מנחה הם מאחלים לי בהצלחה ומגיבים לדברים שאני עושה, ממש קיבלו אותי למשפחה שלהם כאחת מהם".
הרתיע את חילי לצאת עם מישהי מפורסמת?
"כשנפגשנו הוא לא ידע מי אני, כי הוא גר עשר שנים בניו יורק. אני לא יודעת אם זה הרתיע אותו, אבל כל עולם הסלבס מאוד לא מעניין אותו. אני תמיד מופתעת מהקוּליות שלו כשאני נפגשת עם אנשים מפורסמים. זה חיובי בעיניי".
יהיה בחתונה חלק חרדי?
"יהיה אלמנט שמאפיין אותם. החתונה תכבד אותם, כמו שהיא תכבד את ההורים שלי".
* * *
את דרכה בתקשורת החלה כשהתגייסה לגלי צה"ל, שם שובצה ככתבת משפט בתל אביב, תחום שבודדים בתולדות התחנה מקבלים כתחום ראשון. "הגעתי מאוד חדורת מטרה. יש לנו בבית מורשת קרב של משפט, כי סבא שלי היה המוציא לאור הראשון של חוקי מדינת ישראל. כילדה רציתי להיות שופטת, זה תמיד עניין אותי, והיה ברור לי שאם אהיה כתבת, אז משפט".
בתום השחרור ניגשה לבחינה הפסיכומטרית, ועם ה־740 שקיבלה, הדרך ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב היתה קלה. במקביל התחילה לעבוד במערכת "ערב טוב" עם גיא פינס. לשידוך המפתיע הזה של כתבת משפט, שסיקרה עד אז פרשיות דוגמת הולילנד ורצח רוז פיזם, למערכת שבה גל גדות ובר רפאלי הן הלחם והחמאה, אחראי ניב רסקין.
"תמיד אהבתי את גיא פינס ומי שמכיר אותי לא הופתע שהלכתי לעבוד שם. אבל כשאתה משתחרר מגל"צ, יש מרוץ כזה של מי ילך לחדשות 2 או חדשות 10, ואני לא ממש ראיתי את עצמי שם, וגם לא רציתי להמשיך בחדשות. הרגשתי שזה תחום שמשעבד אותך מאוד, והעיסוק בתכנים קשים הכביד עלי. עד היום אני לא שוכחת כתבי אישום קשים של עבירות מין במשפחה, והרגשתי שבא לי להתרחק מכל ההארד־קור הזה". תפקיד ההנחיה הראשון שלה היה כשהחליפה את לירון ויצמן כמגישה לצידו של פינס, בזמן שוויצמן יצאה לחופשת לידה. "זה היה בדיוק בתקופת המבחנים הראשונה שלי, וזה היה מאוד מאתגר. מתחילת הלימודים שילבתי עבודה, אבל במקרה הזה היה בכל יום שידור חי, ואין דבר כזה לא להגיע".
זה השפיע על הלימודים?
"לא, כי אני לא יודעת לוותר לעצמי. זה הבית שגדלתי בו. אף פעם לא שאלו אם עשיתי שיעורים. ההורים שלי התחננו שאקבל ציון אחד פחות מ־100, אבל ככה אני. באחד הטיפולים הפסיכולוגיים אמרתי למטפלת שלי שבא לי להוריד הילוך בלימודים ושאני לא רוצה להשקיע כמו שאני משקיעה, והיא אמרה: 'למה לך? הרי זאת מי שאת'. ההורים שלי בנו את עצמם בעשר אצבעות, ובבית תמיד ראיתי שאיפה למצוינות. כשמתחילים אצלנו משהו, גם מסיימים אותו".
***
חצי שנה אחרי שהחלה להגיש לצידו של פינס בערוץ 10, הגיעה ההודעה ששינתה את חייה והזניקה את הקריירה שלה. "ארז טל שלח לי ווטסאפ. אני אפילו לא יודעת מאיפה היה לו את המספר שלי. הוא שאל אם מעניין אותי להחליף את אסי עזר בהנחיה של 'האח הגדול'. אני זוכרת שבדיוק קראתי פסק דין בבית קפה ליד הפקולטה, והוא שאל אם אני יכולה להגיע לאודישן בקשת בתוך שלוש שעות".
איך הגבת?
"הכל היה מהרגע להרגע. בתוך שלוש שעות הייתי צריכה להגיע לאודישן, ובאמצע עוד היה לי שיעור, שכמובן לא פספסתי. אמא שלי ואני היינו אמורות ללכת לסרט, אבל עדכנתי אותה והיא הסיעה אותי לשם".
איך היה האודישן?
"הסיכויים שלי היו מאוד קלושים מלכתחילה, אבל בסופו של דבר הגעתי עם ביטחון, שלא הבנתי מאיפה גייסתי אותו. אמרתי לעצמי שאם אני כבר פה, אז אני באה לקחת את זה ועושה הכי טוב שאני יכולה, ולא מתביישת. אני זוכרת שפגשתי שם את יורם זק (העורך והבמאי; ע"ס), והוא אמר לי, 'תשמעי, אנחנו כבר בסוף של התהליך'. ואני אמרתי, 'באתי לטרוף את הקלפים'. זה משפט חצוף. ברגע האמת יש לי כנראה החוצפה הנדרשת. עשיתי את זה בחן, לא ממקום שחצני.
"ידעתי שאם לא אעשה את המיטב, או אופיע בחוסר ביטחון, אני אכעס על עצמי. אבל גם זכרתי שזה יהיה מופרך שייתנו לי את התפקיד, כי אני לא מוּכרת ואין לי ניסיון, לא הנחיתי אף פעם בפריים טיים. לפחות רציתי לצאת בתחושה שנתתי את כולי. אחר כך עשיתי שני אודישנים נוספים, ולאורך כל הדרך ארז הוריד לי את הציפיות. במקביל עבדתי בתוכנית של פינס, שמסקרת את בחירת המנחה, ולא סיפרתי לאף אחד. ואז מקבלים שם הודעה שעושים עוד אודישנים, אחרי שאני כבר נבחנתי, והייתי בטוחה שזה לא שלי. היה מאוד קשה לשחק את המשחק הכפול הזה".
זוכרת את היום שבו הודיעו לך שעברת?
"נכנסתי בוקר אחד לאוניברסיטה, וארז התקשר. הוא אמר לי, 'העונה מתחילה בעוד שבועיים, ואת מנחה אותה איתי'".
איך הגבת?
"כמו שאני מגיבה תמיד, בכיתי. בדיוק פגשתי את החברים שלי ללימודים, והם רואים אותי מתפרקת מבכי, ואני לא יכולה לספר להם למה".
את זוכרת את הלילה שלפני השידור הראשון?
"בדיעבד היה לי ביטחון עצמי, אבל אני חושבת שלא הייתי מודעת לגמרי לגודל העניין. היתה בי התרגשות והיתה דריכות, אבל לא פחד. אני זוכרת שצילמנו את הפרומו לפני השידור, ואני שומעת את הקהל, ומצלמת הרחף מתקרבת אלינו, אני ליד ארז, ופתאום הכל השתחרר לי.
"כל המשפחה שלי ישבה אצל אחי בבית, וכולם בכו מהתרגשות כשראו את הפרומו. ברבע לתשע התקשרתי להורים שלי ואמרתי להם, 'תהיו רגועים, הכל בסדר, אני מרגישה בבית'. פשוט הרגשתי שייכת".
איך עבר השידור?
"אם אני אראה אותו היום, זה מביך ברמות, כי השתפרתי מאז לאין ערוך. אף פעם לא היה לי פחד במה, תמיד אהבתי תשומת לב ולהיות במרכז. להפך, כשנפתחת המצלמה ויש אלף איש מסביב, אני הכי פורחת".
מה קורה לילדה בת 23 שמקבלת את הזדמנות חייה להנחות את התוכנית הכי מצליחה בטלוויזיה?
"עד היום אני לא מעכלת את הדבר הזה. למחרת התוכנית הראשונה, ב־8 בבוקר, כבר הייתי בבית משפט במסגרת הלימודים. בדיעבד זה נשמע לי מטורף, כי כנראה לא הבנתי את גודל המעמד. אבל בסופו של דבר זה היה מבורך, השאיר אותי עם רגליים על הקרקע.
"זה היה מאתגר, כי ניהלתי חיים מקבילים. באוניברסיטה לא יכולתי לבוא ולהגיד, 'יש מחר כניסה שנייה של דיירי 'האח הגדול' ולכן אני לא יכולה להתייצב למבחן בדיני ראיות'. אז התייצבתי. אני שמחה שלא הבנתי את הגודל של העניין, כי אחרת הייתי הרבה יותר פוחדת מכישלון".
הבאת בחשבון שאת יכולה גם להתרסק?
"הכל קרה כל כך מהר, שלא היה לי זמן לעכל ולחשוב מה יקרה אם לא אצליח. היה ברור שאקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים, והיה חשוב לי להיות הכי טובה. לא הייתי שאננה. עשיתי חזרות, למדתי את הטקסטים והשקעתי את כל כולי".
איך היחסים שלך עם אסי עזר?
"לא עבדתי איתו, אבל אנחנו בקשר מדי פעם. אני יודעת שבתקשורת תמיד מנסים להציג סוג של מתיחות, אבל מעולם לא היתה בינינו מתיחות. יש לי רק הערכה כלפיו, ולא הרגשתי שמשווים אותי אליו. ידעתי שבחרו בי כי אני מי שאני, ולא כי אני מישהו אחר. הוא איחל לי בהצלחה, והכל בסדר".
לירון ויצמן תהיה המנחה החדשה של התוכנית. מה חשבת על הבחירה? יש לך טיפים בשבילה?
"לירון היא חברה. אני מאוד שמחה בשבילה ומאחלת לה המון בהצלחה. היא מקצוענית אמיתית, קטונתי מלייעץ לה".
צילום: גיא כושי ויריב פיין
אבל בתעשיית הבידור אתה לא קיים אם לא חטפת על הראש. באתר "וואלה!" פרסמו בסוף 2016, רגע אחרי שגדעון חזרה לעונה השנייה שלה כמנחת "האח הגדול", כתבה שכותרתה "מי את באמת קורין גדעון?" - שבה נטען כי גדעון סיגלה לעצמה גינונים של דיווה.
"זה משהו שנפל עלי כרעם ביום בהיר. מההורים שלי למדתי קודם כל להיות בן אדם, ואני יודעת שגם אם אהיה המנחה הכי מצליחה בעולם אבל לא אתנהג יפה עם הסביבה שלי, מבחינתם אני כישלון. אלה הערכים שגדלתי עליהם. צריך גם לזכור שבבליל של כל הדברים שהתפרסמו עלי אי פעם, זו היתה כתבה אחת, שכבר עברו שנתיים מאז שהיא התפרסמה".
נעלבת?
"באותו היום זה השפיע על מצב הרוח שלי, אבל אחר כך המשכתי הלאה. חלק מהמקצוע הזה זה לדעת להתמודד גם עם דברים כאלה. אין בן אדם אחד שיש לו מאה אחוז רקורד חיובי בתקשורת.
"למחרת קמתי ואמרתי לעצמי, את יודעת מי את? את יודעת איך את מתנהגת עם אנשים? יש לי חגורת תמיכה שנותנת לי פידבק והמשכתי. כותבים עלי גם דברים שליליים וגם דברים חיוביים, את הרוב אני לא קוראת, אלא מתמקדת בעשייה המקצועית. אני כן יכולה להגיד שאני כל הזמן בודקת את עצמי. התנהגות של איש מקצוע לאנשים שעובדים איתו זה הדבר הכי חשוב, אפילו מעבר למקצועיות".
הדברים שנכתבו שם לא נכונים?
"אני חושבת שלא הייתי ממשיכה לעבוד אם מה שנכתב שם היה נכון. אני כל הזמן עם היד על הדופק, ובסוף כל יום חושבת אם עשיתי משהו שהוא לא בסדר. במקצוע שלנו יחסי אנוש זה אל"ף־בי"ת".
במחשבה לאחור, יכול להיות שהיו רגעים שאולי קצת "התבלבלת"?
"בדקתי את עצמי, גם אז וגם היום, ואני לא חושבת שזה מייצג אותי בשום צורה. מההתחלה אמרתי להוריי שאם הם רואים שאני 'מתבלבלת', יגידו לי מייד, כי זה הדבר הכי חשוב אצלנו במשפחה והכי חשוב לי. מדור רכילות זה לא משהו שאני ניזונה ממנו".
הם דיברו איתך על הכתבה ההיא?
"ההורים שלי יודעים מי אני. הם יודעים את מי הם גידלו, ומהרגע הראשון היה ברור להם שזו לא הילדה שהם מכירים. ההורים שלי משאירים אותי עם רגליים על הקרקע. המשכתי את הלימודים, ויש לי חברים בגילי שהשאירו אותי מחוברת למציאות. כשאני מסיימת את העבודה שלי אני חוזרת להיות ילדה בת 25, הבת של ההורים שלי ובת הזוג של חילי".
* * *
לפני כשנתיים הצטרפה להנחיית "אנשים", לצד דרור גלוברמן, והיום לצד חיים אתגר (ראשון-חמישי, 17:00, בקשת 12). לפני חודשים אחדים גם צורפה להנחיית "בייק אוף", ריאליטי האפייה של קשת (ימי שני ב־21:00) - ובפעם הראשונה היא מנחה תוכנית לבדה.
"זו פעם ראשונה שאני עושה תוכנית פריים־טיים גדולה לבד, וזו היתה חוויה מפחידה בהתחלה", היא מספרת. "ההפקה גדולה מאוד, ואין לי את ארז להתייעץ איתו ולדעת שהוא עובר על הטקסטים. פתאום אני זאת שצריכה לעבור על הטקסטים ולהגיד את דעתי.
"זו היתה חוויה שמאוד פתחה אותי, והכרחתי את עצמי להיות דקדקנית ולעבור על כל מילה, בדיוק כמו שארז לימד אותי. אף פעם לא אגיע לסט בלי לקרוא קודם את הטקסט שמביאים לי. אם צריך, אני משנה את זה למה שאני חושבת ולמה שנוח לי להגיד".
גם את זה עשית בתקופת מבחנים.
"הייתי מתעוררת ברבע ל־3 בבוקר, מצלמת 20 שעות, ולמחרת ניגשת למבחן באוניברסיטה".
סיימת את הלימודים?
"כן, אבל בינתיים ויתרתי על הסטאז'".
יש לך קשר לאפייה או לבישול?
"אני מאוד אוהבת לאפות. יש לי בבית מיקסר, שכשהוא הגיע ירדו לי דמעות. בילדותי, כשהייתי חולה בבית, ההורים שלי היו נותנים לי קרקרים ועוגיות. לפעמים אני חוזרת מהעבודה טרודה, נכנסת למטבח ומבשלת. אני מבשלת כמעט בכל יום משהו אחר - דגים, ממולאים, קציצות, כל מה שאתה יכול לחשוב עליו".
"תמיד הייתי ביתית כזאת, קצת זקנה באופי. כשהייתי בת 5 לא שיחקתי בבובות. היה לי בעל דמיוני בשם הרצל, והיו לנו שלושה ילדים, והצגתי אותם לכולם. ידעתי שאני רוצה להתחתן בגיל 25, והחלום שלי היה להיות אמא".
העונה הראשונה של "בייק אוף" לא היתה הצלחה גדולה. זה לא משהו שחששת ממנו?
"נכנסתי להפקה הזאת אחרי שהלקחים מהעונה הראשונה נלמדו, וזה הורגש מהרגע הראשון. עשו לתוכנית מתיחת פנים, שינו אותה ב־180 מעלות, וזה הוכיח את עצמו. לא חששתי מכישלון, כי מחשבות על כישלון זה לא משהו שמניע אותי. אם הוא היה מניע אותי, לא הייתי הולכת ל'אח הגדול' ולא הייתי מאתגרת את עצמי בשום דבר, כי בכל אתגר קיימת האופציה שתיכשל".
לא חששת להרוס את מה שכבר בנית?
"הרגשתי שזה נכון לי, שקשת הפיקו את הלקחים מהעונה הראשונה, ושהצוות מצוין".
את רואה את עצמך חוזרת לחדשות הארד־קור?
"בהחלט, זה מעניין אותי. כבר היום אני מתעסקת באקטואליה וזה כיף, כי זה שומר על האש הזאת ושומר עלי בעניינים. אני לא פוסלת שום דבר. בקשת נותנים להיות בין שני העולמות של הבידור והחדשות".
מי המודל שלך?
"מעולם לא היה לי מודל, ואף פעם לא הערצתי אף אחד. אני כן מעריכה נשים חזקות כמו יונית לוי, דורין אטיאס ואופירה אסייג".
למה דווקא דורין ואופירה?
"אני חושבת שיש בהן משהו מאוד אמיתי, ואני מאוד מעריכה את זה. שתיהן מגיעות למסך בלי מסיכות, לטוב ולרע. אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל זה ראוי להערכה".
"נכנסתי להפקה הזאת אחרי שהלקחים מהעונה הראשונה נלמדו". ב"בייק אוף" // צילום: מתוך אינסטגרם
מדברים הרבה על הטרדות מיניות, זה משהו שנתקלת בו?
"ברור. לא פגשתי אישה אחת שלא נתקלה מעולם בסיטואציה שגרמה לה להרגיש לא נוח. רק היום, עם קמפיין MeToo, הבנתי שקיבלתי הצעה מגונה. מעולם לא היה מגע פיזי בניגוד לרצוני, אבל אני זוכרת שבאותה סיטואציה קפאתי מרוב הלם".
מה קרה שם?
"זה היה בזמן השירות הצבאי ובמסגרת התפקיד שלי, אבל לא מגורם צבאי. למזלי הייתי עם חברה ונחלצתי מזה.
"אני מאוד שמחה על המהפכה הזאת, ואם זה היה קורה היום, אין לי ספק שהייתי נותנת לו שתי סטירות. אני מקווה שביום מן הימים, אם הבת שלי תיתקל במשהו כזה, היא תדע לעמוד על שלה".
נתקלת מאז בסיטואציה דומה?
"לא ממש. היה מרואיין בתוכנית שאחרי שהמצלמות כבו, הוא קם ונישק אותי בכתף. אמרתי לו באותו רגע שאני מבקשת שלא ייגע בי, כי זו הטרדה מינית. הייתי מאוד גאה בעצמי על הדבר הזה. לפני שש שנים לא הייתי מגיבה באותה צורה. או שהייתי מתעלמת, או שהייתי שומרת את זה לעצמי".
איך הוא הגיב?
"אני חושבת שבזלזול. זה איש מבוגר מדור אחר. אבל זה ממש לא מעניין אותי, והגיע הזמן שהדור האחר יבין שיש דור חדש, ושההתנהגות הזאת לא מקובלת. עובדה שלחיים אתגר הוא לא עשה את זה".
סיפרת את זה לחילי?
"בטח, אני מספרת לו הכל. הוא אמר לי, 'מעולה, כל הכבוד', והמשכנו הלאה. הוא יודע שהוא חי עם אישה חזקה ולא פראיירית, ואני חושבת שהוא גאה בי על זה".
אם הייתי אומר לקורין בת ה־20 שבעוד חמש שנים היא תעשה קמפיין אופנה ל"דיסקרט" וקמפיין לעדשות מגע ALCON, זה משהו שהיה נשמע לה הגיוני?
"שום דבר ממה שקורה לי בחיים לא היה נשמע לי הגיוני, אבל תמיד אהבתי אופנה ואהבתי להתלבש. גם בעבודה שלי עם איתי בצלאלי, הסטייליסט שהכרתי ב'אח הגדול' והיום עושה איתי הכל ביחד, אני לא מהנשים ששמים עליהן משהו והן עולות בו לבמה. זה תמיד תהליך שאני מעורבת בו. גם ב'דיסקרט' היה חשוב לי שזה יהיה משהו שאני מתחברת אליו. זה מותג ישראלי, והכל כחול־לבן".
את פטריוטית?
"מאוד. אבא שלי הוא סגן אלוף במילואים, ביום הכיפורים הוא לחם בחטיבה 188 בעמק הבכא וקיבל על זה צל"ש. שני האחים שלי קצינים קרביים. זה אתוס שגדלתי בתוכו, והמדינה מאוד חשובה לי. אני מאוד ציונית ומאוד מחוברת למדינה. לא אגור בשום מקום אחר".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו