המועדון הסגור של הביטוח והבנקים

אלן ווטרס,מנכ"ל ענקית הביטוח סיריוס, אמר השבוע ל"ישראל היום" ששוק הביטוח בישראל לא תחרותי במיוחד, בבחינת "אורח לרגע רואה כל פגע". הביטוח, כמו הבנקים, הם חלק מענף מרכזי וחשוב מאין כמותו לכלכלה, והענף הזה נראה אוליגופולי במתכוון.

מי שחושב שמיעוט השחקנים בתחומים הפיננסיים נובע מחוסר עניין שלהם, הוא תמים באופן מחשיד. רווחי חברות הביטוח בארץ הם מהגבוהים בעולם. אין הרבה שווקים מחוץ לישראל שבהם האזרחים מחויבים לקנות ביטוח ומספר החברות קבוע.

סיריוס היא לא החברה הראשונה שמתעניינת בישראל. כיום היא מוחזקת על ידי בעלי מניות סינים, אך גם ביפן, בארה"ב ובאירופה מתעניינים בהשקעות בשוק הפיננסי בארץ, בוודאי כשהם רואים חברות שמשיאות תשואה של 16% על ההון ב־2017.

גם שיעור של 9% ב־2016 שהשיגה חברת הביטוח הראל, היא בבחינתחלום לחברות מקבילות בעולם. ב־2017 הראל חילקה דיבידנדים נדיבים במיוחד בשיעור של 10.2% שהסתכמו ב־461 מיליוני שקלים. עם פרסום הדו"חות, דירקטוריון הראל אישר חלוקת 107 מיליוני שקלים נוספים.

מקומם להפריש בכפייה לחיסכון פנסיוני כשמנגד המחוקק שומר על שוק סגור. נראה שכספי הפנסיה שלנו מחולקים מיידית כדיבידנד, וזה לא עניין חדש. עד לפני שני עשורים חגיגות הביטוח היו מושחתות הרבה יותר וכללו חלוקת פרמיות של 100% מההפרשות לסוכני הביטוח. לא ברור איפה היו הרגולטורים אז, אבל חלקם נמצאים כיום באותן חברות.

כך, למשל, עודד שריג, לשעבר הממונה על הביטוח שאישר לשלמה אליהו את רכישת מגדל, כמעט זכה ב־2014 למינויו כמנכ"ל של אליהו. כשהמינוי נתקל בהתנגדות בשל ניגוד אינטרסים בוטה, הוא החליף שנה מאוחר יותר את שלמה אליהו כיו"ר דירקטוריון החברה־האם. דורון שורר, גם הוא ממונה לשעבר, מצא עצמו כיו"ר הפניקס. מאיר שביט שימש אחרי תפקידו ממונה על הביטוח כיו"ר חברות הביטוח. וזוהי רק רשימה אקראית.