חדירת החוליה מעזה: מחדל רב שכבתי בעיתוי הגרוע ביותר

קשה להפריז בחומרתו של אירוע חדירת המחבלים אתמול מעזה לישראל. לא רק הכשל המוחלט בתפקוד המערכת, אלא העובדה שהוא קרה דווקא בימים שבהם צה"ל אמור להיות בשיא הדריכות - לקראת אירועי יום האדמה שמתוכננים ביום שישי הקרוב.

נקודת האור היחידה באירוע הזה היא סיומו ללא נפגעים. זה לא קרה בזכות צה"ל, אלא כי המחבלים החליטו - מסיבותיהם - שלא להרוג. בדרך הארוכה שעברו, מהגדר ועד לפתח בסיס צאלים, ניתנו להם שפע של הזדמנויות לפיגועים: אזרחים וחיילים, בישובים ובכבישים. חקירתם בשב"כ תעלה מה היתה בדיוק מטרתם, אבל מבחינת צה"ל זה לא אמור לשנות דבר; זאת היתה תקלה חמורה.

התקלה הזאת גורפת את כל המערכים. המודיעין שלא ידע, התצפיות שלא זיהו, הגדר שלא נתנה אינדיקציה על החתך שבוצע בה, והמרדף שהחל שעות ארוכות אחרי שהחדירה כבר בוצעה - כתוצאה מזיהוי עקבות על־ידי גששים. זהו ניצחון מובהק (ומביך) של העולם המיושן על הטכנולוגיה ההיי־טקית שמושקעים בה סכומי עתק.

האירוע הזה היה השלישי בשבוע החולף שבו נאלץ צה"ל לבדוק את עצמו. קדמו לו תקרית הצתת הכלי ההנדסי, והשיגור המסיבי של מיירטי כיפת ברזל לעבר מה שהתברר אחר־כך כירי מקלעים שלא כוון לישראל. נכון שאין קשר בין שלושת האירועים, ובכל זאת - רצף כזה, בסמיכות זמנים כזאת, וכאשר הגזרה נמצאת בכוננות גבוהה, אמורים להטריד את הפיקוד הבכיר בצה"ל ובפיקוד הדרום, בוודאי על־רקע צעדת ההמונים שצפויה מחרתיים.

חזקה על צה"ל שהוא מתחקר את האירועים עד תום, כדי לסכור פרצות. אולם טבעו של רצף כזה שהוא גורר עימו תוצאת־לוואי טבעית - לחץ רב. על הרקע הזה, ודווקא משום שהאינטרס הישראלי הוא לצלוח את האירועים מחרתיים בלי נפגעים רבים ובלי הסלמה, חייבים המפקדים בשטח לחדד את הנהלים ואת הוראות הפתיחה באש כדי להימנע מתקלות נוספות.

אפשר להניח שרצף האירועים הזה לא נעלם גם מעיני החמאס. ההערכות בישראל נותרו כשהיו - לארגון אין כרגע אינטרס בהסלמה - אבל על ישראל לוודא שהוא לא מתפתה לקטוף הישגים טקטיים, פיתוי שעשוי להתגבר על־רקע התקלות האחרונות ומה שעלול להיראות בעזה כשאננות או פרצה מסוכנת בחומת ההגנה וההרתעה הישראלית.