יושבים על הגדר: מתי תעבור ישראל מספיגה למהלומה?

גדר הביטחון סביב רצועת עזה חזרה להיות במרכז העניינים. לא שהיה רגע אחד שהמרחב נעדר תשומת לב, אולם בשבועות האחרונים אנו עדים להסלמה מתפתחת באזור, שעשויה להתפוצץ למבצע רב היקף נוסף. לפני מספר שבועות הייתה זו זירת מטענים שפגעה בלוחמי צה"ל, ובימים האחרונים2 חדירות בעיתיות של הגדר, שהסתיימו ללא נזק משמעותי זולת עניין אחד חשוב – הקלות הבלתי נסבלת שהאירועים האלה התממשו בכלל.

הפעילות של הפלשתינים במרחב הגדר סביב עזה אינה חדשה – מזה חודשים ארוכים מתבצעים ניסיונות פרובוקטיביים למשוך כוח מבצעי לפעולה, כאשר בצד השני הכל נראה תמים – אזרחים (לכאורה) שמוחים על המצור המתמשך ועל הקשיים הלא מבוטלים שהעזתיים חווים. כל הפעילות הזו היא על דעתו של הריבון בשטח, חמאס, שבתקופה האחרונה חבר פיזית לציר הרשע האיראני.

ההכנות הקדחתניות של צה"ל לקראת "צעדת השיבה" שמות סימני שאלה בולטים סביב האירועים האחרונים – כיצד, דווקא כאשר הכוחות בכוננות גבוהה, מצליחים פלשתינים להביך כך את אחד המכשולים המתוחכמים, המגובים בכוחות לוחמים רבים. אין ספק שבצה"ל יתחקרו לעומק את האירועים האחרונים בכדי להבין מה היה, למה היה, ואיך מונעים אירוע דומה בפעם הבאה.

ואולם יש להבחין בין האירועים הטקטיים ובין הרמה המערכתית – מבחינה טקטית יש כישלון, שכן הכוחות לא עמדו במשימה למנוע כניסת פלשתינים. ברמה המערכתית, עם זאת האירועים האלו חייבים להיתפס בפרספקטיבה אחרת. כל מי שבקיא ברזי קרב ההגנה היבשתי מכיר את האמירה : "חזקה על קו המגע שיפרץ". משמעותה של אמירה זו היא שלא על הגדר לבדה יש לבנות את הרעיון המבצעי של ההגנה. הגדר היא קו שניתן באמצעות הפעלת מאמצים רבים לרוחבו, לפרוץ ולהיכנס לשטח.

העניין המרכזי בקו ההגנה, והמכריע שבו הוא כוחות עתודה הנמצאים בעומק השטח, ומסוגלים להגיע במהירות למקום בו האויב חצה את הגבול, וללכוד אותו בעומק לפני שהוא ביצע את זממו אל מול אזרחים, כוחות צבא או מתקנים ביטחוניים. במצב הקיים ונוכח מוטיבציה רבה מאוד מצד חמאס צה"ל יידרש להציף את המרחב בכוחות, תוך אבטחה משמעותית יותר של הישובים במרחב. תפקידה של הגדר והסנסורים על בסיסה הוא להתריע, תפקידם של כוחות בעומק הוא לסכל. חציה של הגדר איננה כישלון בהגנה, פיגוע מעבר לגדר הוא כישלון, ואת האירועים האחרונים יש לראות בפריזמה הזו.

משתמע מהנכתב כאן שהסיכוי בו פלשתינים יצליחו לחצות את הגדר ב"צעדת השיבה" קיים ונלקח בחשבון. אם יהיו כמה שיצליחו לחצות – אין מדובר בכישלון, זאת במידה והם ייורטו כאמור באמצעות כוחות בעומק, בטרם הצליחו לפגע.

מי שמוביל היום את המערכה בדרום, אלוף אייל זמיר, מאוד מנוסה בעימותים מהסוג הזה – הוא פיקד על אוגדת הגולן לפני מספר שנים כאשר סורים רצו אל הגדר בהמוניהם – חלקם הצליחו לחצות ולהגיע רחוק, אך מבלי לפגוע באף אחד. אלוף זמיר למד היטב את דפוס הפעולה הזה ונכון יהיה להניח שהלקחים יבואו לידי ביטוי בהיערכות צה"ל לקראת הבאות.

המגמה המערכתית של חמאס בתקופה זו היא להסלים – מצבור הסיטואציות בתקופה האחרונה מאיצים את העניין: מהכרזתו של טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, דרך פעולותיו של אבו מאזן נגד המתחולל בעזה, וכלה בדומיננטיות שהארגון רוצה לייצר בשטח לקראת היום שאחרי אבו-מאזן. הארגון אינו חפץ כעת במלחמה: הוא מוחלש ומצבו בכי רע. ועם זאת אין לדעת כיצד יסתיים האירוע ולאיזה גלי ניפוץ הוא עשוי להוביל. חמאס מצידו נערך לכל תרחיש, ולראייה תרגיל רחב היקף שבוצע השבוע בהרכב עשרות אלפי פעילים.

לפני מספר ימים בוצע ירי מאסיבי של סוללת כיפת ברזל בגבול עזה כתוצאה ברגישות יתר של סנסורים שהגיבו לירי מקלעים. הרגישות הזו אינה רק פונקציה של טכנולוגיה, היא גם משקפת את רמת הדריכות של הכוחות. הירי חסר התכלית של כיפת ברזל בפעם הבאה יכול לבוא לידי ביטוי גם בכוח בשטח שכתוצאה מדריכות יתר יפגע במשהו שלא אמור להיפגע – משם כל העניין עשוי להיכנס לתסבוכת. השאלה היא כמה זמן עוד אפשר להשאיר קפיץ במצב כל-כך דרוך?

וכאן שאלה נוספת – מדוע לחכות למהלך של חמאס, והאם לא נכון יהיה לבצע מהלך מקדים, מרגע שיזוהו פעולות פלשתיניות שתכליתן חציית הגדר, ולהיכנס לתוך הרצועה לעומק טקטי בכדי להגדיר את המערכת מחדש, להפתיע את הפלשתינים, ולהבהיר להם מהו מחיר הפרובוקציה? במילים אחרות, מתי, אם בכלל, נעבור מספיגה למהלומה?

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר בנושאי צבא וחברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"