העיתונאים המסקרים את נבחרת צרפת מספרים שמאז מונה למאמן הלאומי אחרי יורו 2012, דידייה דשאן "איבד את זה" רק שלוש פעמים. כלומר, בשש שנים בתפקיד, למאמן השתחרר הקפיץ בממוצע רק פעם בשנתיים.
הפעם הראשונה, כך מספרים, היתה לאחר הפסד 1:0 לאלבניה במשחק הכנה ב־2015; הפעם השנייה במחצית שמינית גמר יורו 2016, כשצרפת היתה בפיגור 1:0 מול אירלנד; הפעם השלישית ביום שישי האחרון, לאחר ההפסד 3:2 לקולומביה בסטאד דה פראנס. על פי הדיווחים, דשאן גער בשחקניו על הופעה בלתי מתקבלת על הדעת וכעס במיוחד על הגישה, רוח הלחימה וחוסר הריכוז. "הקולומביאנים לימדו אותנו שיעור באגרסיביות", אמר בסיום, דקות אחרי שהסדיר את נשימתו.
בפעמיים הקודמות, שחרור הקיטור עשה את שלו. אחרי אלבניה, צרפת יצאה לרצף של תשעה ניצחונות בעשרה משחקי ידידות, לרבות כאלה על פורטוגל, גרמניה והולנד. את הצעקות שספגו במחצית מול האירים בטורניר הביתי המירו לניצחון 1:2 הודות לצמד של אנטואן גריזמן. כעת ממתינים כולם להשלכות הצעקות טייק שלוש.
העם הצרפתי מאמין שהסגל הנוכחי יכול וצריך להביא את הגביע העולמי הביתה, אבל הוא מתחיל להטיל ספק ביכולתו של דידייה דשאן - שקט או קולני - לעשות זאת. התחושה הזאת קיימת כבר תקופה, אך המחצית השנייה מול הקולומביאנים רק חיזקה אותה.
לדשאן יש לא מעט מעלות שבזכותן הוא שורד בתפקיד המבוקש כל כך הרבה זמן. הוא המאמן הראשון מאז איימה ז'אקה ב־1998, שמצליח לשמור על חדר הלבשה שקט ומגובש, דבר שנראה דמיוני בתקופת ריימונד דומנק ולורן בלאן. הוא טיפל בצורה טובה בתקרית קארים בנזמה ומתיו ואלבואנה, השחקנים מעריכים אותו, אבל כל אלה הופכים משניים כשהזמן עובר והנבחרת לא משכנעת.
לא רע, אבל לא מדהים
חשוב להבהיר כבר עכשיו שצרפת של דשאן בכלל לא רעה. בתקופתו הפסידה רק 15 מ־72 משחקים בכל המסגרות, הגיעה לגמר גביע היורו בביתה ועלתה לגביע העולמי מהמקום הראשון בבית המוקדם. הבעיה היא שיש יותר מדי רגעים שבהם היא לא מספיק טובה: ארבע פעמים בתולדותיה ספגה יותר משלושה שערים בביתה, בשלושה מהמקרים זה קרה תחת דשאן. ההפסד לקולומביה מייצג את הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, שבה צרפת מאבדת יתרון שני שערים בביתה.
סביר להניח שרוב הקוראים כאן נתקלו בתמונה שמתארת את העושר הצרפתי בכל עמדה על המגרש. דשאן קיבל לידיו "דור זהב" מגוון ומוכשר מאין כמוהו, ולמרות הפעולות החיוביות שביצע בפן החברתי, יש תמימות דעים שהוא לא מסוגל להוציא את המיטב מבחינה מקצועית.
דשאן. מעורר הרבה ספקות בקרב העם הצרפתי // צילום: אי.אף.פי
הספקנות הזאת נובעת בעיקר בגלל אופיו המקובע של דשאן: מאמן עקשן שלא אוהב לסטות מהעקרונות והרעיונות שלו. הוא אחד המאמנים הבודדים שדוגל עדיין במערך 4:4:2, שלפעמים מוציא מצרפת דקות כדורגל מרהיבות, אך לא גמיש מספיק להתמודד עם שינויים אצל היריבה. מול קולומביה זה בלט מאוד, כשבנוסף כל החילופים היו צפויים ולא הובילו לשינוי המיוחל. "אסור לנו להיראות ככה בשלב כזה", אמר בסיום הפרשן ומאמן העבר אלי בופ.
"זקוקים לביטחון שלכם"
התקשורת המקומית לא עושה לנבחרת חיים קלים. הביקורות מתחילות אמנם בדשאן אך הן ממשיכות דרך היכולת של רפאל וראן ואומטיטי במרכז ההגנה ומגיעות עד לפול פוגבה ואנטואן גריזמן, שלא מממשים את מלוא היכולת שלהם במדים הלאומיים. את הצרפתים הדיסוננס הזה בין הפוטנציאל ליכולת דה־פקטו משגע, וכך נפתח לו מעגל האימים שממנו חוששת כל נבחרת טרם פתיחת טורניר גדול.
"עזרו לנו", פנה גריזמן לעיתונאים השבוע, "בואו נשמור את הביקורות לנבחרות אחרות, אנחנו זקוקים לביטחון שלכם כדי להצליח". גם פוגבה הצטרף לבקשה: "בבקשה, בלי ביקורות. תעלו אותנו למעלה ואנחנו נעלה אתכם בחזרה". האם אידיליה שכזאת אפשרית? כן, בהחלט, אבל לא אם הנבחרת תאכזב גם הערב (18:50, ספורט 3), מול רוסיה, בסנט פטרסבורג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו