ישי ריבו מסמל אולי יותר מכל זמר צעיר אחר את התהליך שעברה המוזיקה הדתית בישראל בעשור האחרון, אל לב ליבו של אמצע הדרך המקומי. ריבו בן ה־29 פרץ לתודעה ב־2012 עם הלהיט "תוכו רצוף אהבה", מהמנוני האמונה הבולטים של השנים האחרונות. כממשיך דרכם של אביתר בנאי ויונתן רזאל, הוא שר בעיקר שירי אמונה ואהבה לבורא עולם, מתבל בלבטים קיומיים ותורניים, קצת יגון ועצב וקצת דברי עידוד ושבת. לא מחוספס כשולי רנד, לא נושך כאריאל זילבר, לא מבריק כחנן בן ארי, לא יוצא דופן כנרקיס.
ריבו הוא אמן מיינסטרים של גיטרות אקוסטיות, פסנתרים, קול מלטף, לחנים עגולים וטקסטים שנשמעים יפה באוזן. הוא אינו יוצר ענק משכמו ומעלה, אבל כמחבר שירים הוא לא רע והוא זמר שיודע לרגש ולעשות נעים לקהל מהמגזר הדתי, שממנו הצליח לעשות קרוסאובר אל המסורתיים והחילונים. זה הספיק לו עד כה לשלושה אלבומים וקומץ להיטים, להשתתפות בפרויקט של עידן רייכל, לדואט עם שלמה ארצי, ועוד מעט מופע בקיסריה. כרגיל, הדרך לתהילה בישראל קצרה יחסית, במיוחד כשאתה מגיע בתזמון הנכון ושייך לז'אנר ולמגזר הנכונים.
אחרי שמגיעה כבר ההצלחה, השאלה היא מה האמן רוצה להגיד. האם הוא מחפש רק לרכוב על הבמה הציבורית שניתנה, או שיש לו גם אמירה. במובן הזה, "שטח אפור", אלבומו השלישי של ריבו, הוא אלבום יפה, אך מעט צפוי, שלא נושא בחובו בשורה חדשה. אין בו אמירה באמת יוצאת דופן או התרסה מעוררת מחלוקת. זה אלבום אישי מאוד, שאמור ליצור אצל המאזין המאמין אפקט של הזדהות. הציבור שממילא מהווה את קהל היעד שלו ימצא בו רגעים מרגשים וייהנה להשתכשך בו. קהל במעגלים רחוקים יותר יוכל בעזרתו להתחזק.
קשה להגיד שריבו יצר אלבום לא טוב, אבל הוא גם לא מתעלה. חלקים ממנו מסמנים אותו כדובר רהוט של היהודיות החרדה למצבה המידרדר. למשל, השיר הפותח "הנה ימים באים" חוזר למעמד הר סיני, כולל נאום האלוהים עצמו. ריבו מתריע בו מפני ירידת הדורות, קורא להתעוררות, להסרת מסכות, לדיבורים של אמת, ומקדם התגלות ("כשזה יבוא"). מייד אחר כך מגיע להיט נוסף, "אחת ולתמיד", שיר של מאמין שכמֵהּ להאמין באדיקות רבה יותר. השיר נשמע טוב, המנון שהקהל ישיר כאיש אחד בהופעות, אבל לא יותר מזה.
"משגיח מהחלונות", עוד שיר אמונה, עדין מאוד, מזכיר לרגעים הן את רייכל והן את ארצי. אם לשם ריבו שאף להגיע, הוא הצליח. גם להיט הרדיו "לשוב הביתה" הוא שיר על חזרה בתשובה ועל אל שמוחל וסולח ("דלתות שמיים לא ננעלו, כשהבן קורא הצילו, אז אבא שבשמיים מגיע אפילו"). זה כל כך קיטשי וכל כך מיינסטרימי, שריבו לא בוחל בלחרוז "כאב" עם "לב" ואיכשהו נשאר בחיים. המוזיקה עצמה היא קאנטרי, אבל למעשה ריבו שר כאן גוספל יהודי שיכול לככב בכל בית כנסת, כולל או אולפנה.
הדרמה, לכאורה, מגיעה בשיר הנושא "שטח אפור", שמדבר על הבחירה בין טמא לטהור ובין קרדום לחפור לגילוי האור. ממש דילמה קשה, והרי ברור במה בחר החוזר בתשובה ריבו. הוא מתפלסף עם "דיבורים על אמת ומהות החיים", ומצד שני, טועה בעברית. "האם אני כנה איתי או שזה רק רגשות אשמה" הוא שר בפזמון. שמישהו יסביר לו שאין מילה כזו בעברית "כנה", אלא אומרים "כן". השיר עצמו הוא בלדת רוק מתגברת עם עיבוד עשיר, שעושה את העבודה.
ריבו הולך "לים" כדי להמשיך לרגוש עם התלבטויות, להתנפץ לרסיסים ולהיוולד מחדש, ושר על קצב של רוק "ללכת על חוט בין הטעות למהות". אפשר להאמין לו שהסערות וההתרגשויות שלו אותנטיות ומגיעות ממקום אמיתי מאוד, השאלה מה הוא עושה חוץ מלהביע אותן.
שירים בודדים כאן מהווים הפתעה נעימה. כזה הוא "Comme les oiseaux", שכתבה פטריסיה כהן בצרפתית, שפת האם של ריבו. זהו שיר מסע, שבו הולכים אל האופק בחיפוש אחרי האור, עפים גבוה כציפורים וחוצים את המדבר עם משא על הגב. יפה. הקצב הסוחף מזכיר להיטים בינלאומיים דוגמת "Wake Me Up" של אביצ'י.
"כל הזמן" הוא שיר געגועים עצוב ויפה לחברו שמעון בן חמו שאיננו, שעוד יככב בימי זיכרון. "אדון עולם" הוא ניסיון לא הכי מוצלח להלחין מחדש את הטקסט המפורסם. '"הבוקר יעלה" הוא שיר עידוד בגוון ברסלבי, כולל ביאת המשיח ("ובן ישי יגיע, עידן חדש יופיע"), עם פזמון קליט ופוטנציאל לעוד להיט. "כמה טוב שבאת" הוא שיר אהבה לשבת, איך אפשר שלא. שיהיה.
הציפייה מריבו היא שיפציע מהחיק החמים והמוכר של האמונה והדת ויאמר משהו משמעותי על העולם האמיתי. בינתיים זה כמעט לא קורה.
ישי ריבו, "שטח אפור", דברי שיר, NMC יונייטד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו