לכבוש מחדש את דרך בורמה

בחודש ספטמבר הקרוב (בלי נדר ובלי דחיות נוספות, יש לקוות) ייפתח קו הרכבת המהיר שיאפשר להגיע מתל אביב לירושלים בפחות מ־30 דקות. רגע לפני שהקידמה - גם אם באיחור ניכר - תגיע אל אחד הצירים המרכזיים בישראל, מותר להתרפק על ההיסטוריה ולהיזכר בדרך בורמה - אותה דרך שעליה עברו שיירות האספקה לירושלים הנצורה, כשהן עוקפות את מנזר לטרון כדי להסתתר מעיניהם של חיילי הלגיון במלחמת העצמאות. 

את הדרך גילו חיילי חטיבת הראל בדיוק לפני 70 שנה, לאחר שהלגיון הירדני חסם ב־18 במאי 1948 את הכביש מלטרון לשער הגיא. כשבוע לאחר מכן כבשה חטיבת הראל את הכפרים הערביים בית ג'יז ובית סוסין, מדרום ללטרון. בעיצומה של המתקפה על לטרון נפגשו במרומי רכס בית סוסין שני ג'יפים של חטיבת הראל - אחד יצא מקריית ענבים בעקבות סיירים שעברו בו ברגל לילות אחדים קודם לכן בנתיב התלול לכיוון חולדה, ואילו הג'יפ השני טיפס מחולדה לכיוון ירושלים. כך נולד "נתיב הג'יפים", שהעיתונאי האמריקני קנת' בילבי, שסיקר את מלחמת העצמאות, כינה "דרך בורמה", מכיוון שהזכירה לו את המעקף שסללו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה בדרך בין סין לבורמה, במטרה לעקוף את הדרך הראשית שנשלטה על ידי צבא יפן.

דרך בורמה, במלחמת העצמאות. התוואי נשמר, וכך גם הנוסטלגיה // צילום: לע"מ 

דרך בורמה עוברת בתוך יער אשתאול, שהוא חלק מפארק יצחק רבין, על שמו של ראש הממשלה החמישי שבמלחמת השחרור היה מפקד חטיבת הראל. ביער פזורים שרידי גתות קדומות חצובות בסלע ובתי בד עתיקים, בצד חורבות מהתקופה הביזנטית. לפני קום המדינה, ובזמן מלחמת השחרור, לא היו כאן כל כך הרבה עצים וקק"ל החלה בנטיעת יער אשתאול בשנות ה־50, כאשר הנוטעים הראשונים היו עולים חדשים שהתיישבו במושבי הסביבה. קק"ל מטפחת את יער אשתאול ומכשירה בו דרכי נוף מסומנות לכלי רכב פרטיים ושילטה את אתריו המרכזיים. בצד דרכי היער פזורים חניונים רבים לפיקניק ובתחום היער עוברים גם שביל ישראל ו"שביל האופניים מים לי־ם", המחבר בין תל אביב לבין ירושלים.

משפט שדה בבית המוכתר

נקודת המוצא שלנו היא כביש 38 המשודרג שמוביל מכביש מס' 1 עד בית שמש. דרך בורמה המקורית החלה ממערב לכביש, ליד היישוב בקוע, והיום עוברת מתחת לאחד הגשרים שנבנו במהלך שדרוג הכביש החדש. דרך זו מתאימה רק לרכב שטח. הגענו בג'יפון קטן ממדים, אבל כזה שמתפקד בדרך לא דרך כמו חיית שטח אמיתית. הוא גם היה צר דיו כדי לאפשר לנו לעבור בין הטרקטורים של קק"ל שחוסמים את הדרך במהלך עבודות תשתית באזור. לפיתוח האתרים והחניונים לאורך דרך בורמה שותפים ידידי קק"ל מקנדה, ישראל, הולנד, גרמניה וארה"ב. בכמה אתרים בדרך, בחניונים ובפינות מנוחה ומשחק יש שילוט עם שמותיהם של התורמים לשחזור.

כדי להגיע לתוואי הדרך ההיסטורית יש להתחיל בקיבוץ הראל ולנסוע לפי הסימון. חלק מהדרך כבר אינו שביל עפר אלא כביש אספלט, שמאפשר נסיעה ברכב פרטי. קק"ל עשתה מאמצים לשמר את תוואי הדרך המקורי, אך היא אינה עבירה לכל אורכה וחלק משבילי העפר חרוצים. הגשמים האחרונים ששטפו את העפר הותירו צלקות עמוקות שמחייבות רכב שטח. 

הנוף הנשקף מהדרך הישנה־חדשה // צילום: הרצל חובב

חלק אחר מהדרך נחסם על ידי אחד היקבים, שעשה דין לעצמו והציב שלט של "דרך ללא מוצא". צריך לעקוף את כרם הגפנים לכיוון צפון ורק אז לפנות שוב מזרחה כדי לשוב ולהתחבר לתוואי המקורי של דרך בורמה. בכמה צמתים חוצה דרך בורמה גם את שביל ישראל.

ממשיכים בנסיעה דרך קיבוץ הראל. כאן אנו עוצרים ליד בית המוכתר, עם ארבע קשתות בקומתו העליונה, המכונה בית טוביאנסקי. במקום זה נערך ב־30 ביוני 1948 משפט שדה לסרן מאיר טוביאנסקי, שנמשך כשעה וחצי (חוקריו גם היו שופטיו), ושבסיומו הועמד מול כיתת יורים שהוציאה אותו להורג. בעקבות פנייתה של אלמנתו לנה, הורה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון לרמטכ"ל יעקב דורי לחקור את האירוע, ובדצמבר 1948 נקבע שטוביאנסקי לא בגד. עצמותיו הועברו להר הרצל והוא הוכר כחלל צה"ל וקבור בחלקת חללי תש"ח. נתן אלתרמן כתב על הפרשה את אחד מטורי "הטור השביעי" המפורסמים ביותר שלו, "אלמנת הבוגד", וליד הבית מצלמים בימים אלה סרט. בבית המוכתר, שלידו נורה למוות, הוצב שלט לזכרו.  

השביל מול בית טוביאנסקי, המוביל להמשך דרך בורמה, חסום בשער ברזל עם שרשרת עבה ומנעול כבד. את כל המעברים האלטרנטיביים חסמו בבולדרים, ולכן אפשר לחזור על עקבותינו או למצוא, עם קצת מזל, מישהו שיפתח את השער הנעול. מורה הדרך הרצל חובב, תושב קיבוץ נחשון, מכיר את האיש עם המפתחות, והוא פותח לנו את השער המוביל להמשך דרך בורמה. 

עיקול בטעם של פעם

דרך העפר הכבושה מובילה אותנו לכיוון מצפה הראל. נוסעים לפי שלטי ההכוונה והסימון השחור, עד שמגיעים למפגש עם דרך מסומנת באדום. פונים שמאלה לחורבות הכפר הערבי בית ג'יז וממשיכים לפי השילוט עד מצפה הראל. חלק זה של דרך בורמה, הכולל את מצפה הראל ואת החניון בעין מסילה, נגיש לאנשים עם מוגבלויות. כאן, ליד מגדל התצפית שאינו בשימוש, בנו מפת תבליט גדולה ומרשימה, שחוסמת אמנם את הנוף לכיוון צפון, אבל נותנת תמונה שלמה של כל הדרכים באזור ובמיוחד של תוואי דרך בורמה. במבט מהבמה המוגבהת אפשר לראות את מנזר השתקנים שאיים אז על השיירות ואת נווה שלום. במצפה יש מגדל תצפית של קק"ל, אך מסיבות בטיחותיות הוא נעול. על קרקעות הכפרים הנטושים נמצאים היום קיבוץ הראל ומושב תעוז.

קק"ל לא רק הכשירה את הדרך וסללה אספלט, אלא גם הציבה צלליות פח של חיילים ושל ג'יפים, כדי להחיות את הסיפור ההיסטורי של הדרך. מול מצפה הראל פרוס כל עמק איילון, והוא ירוק מתמיד. מרוב עצים, לפעמים קשה לראות את הנוף.

שלט צבאי בדרך בורמה. פתיחת הנתיב היתה קריטית עבור תושבי ירושלים // צילום: לע"מ          

אחרי שעוברים את החניון ואת החאן בסגנון בדואי, ממשיכים בדרך לבית סוסין. בהמשך אנו עוברים במעלה תאנים. בצד ימין רואים כמה עצי תאנה שכבר ראו ימים טובים מאלה, ובכל פינה יש שולחנות פיקניק ומתקני שעשועים לילדים. הקטע הסלול נקטע ושוב מתחדש, ושוב נקטע, כשחוזרים לשביל עפר מחורץ ולצידו עוד צלליות משוריינים וג'יפים. בצומת השבילים הבא השביל האדום חוצה שביל ירוק, הפונה שמאלה לכיוון נווה שלום. הפנייה ימינה מובילה למושב תעוז. אנו ממשיכים ישר ואחרי 20 מטרים יש פנייה חדה ימינה, לקטע תלול, אל עיקול הַסֶּרְפֶּנְטִינָה האימתני. זהו החלק האותנטי היחיד שנותר מדרך בורמה המקורית. הקטע הקשה לא אפשר בעבר לכלי הרכב העמוסים לעבור, ותחילה היו מעבירים בידיים את המזון שפרקו מהמשאיות שהגיעו מהשפלה אל המשאיות שהגיעו מבית מאיר. משחזרי דרך בורמה השאירו כאן את רצועות המתכת הרחבות ("שפאלות"), שיצרו מסלול עביר למשוריינים הכבדים כדי שלא ישקעו. 

חוליה חלודה של צינור הנמצאת במקום היא חלק מצינור מים לירושלים, שהונח בחשאי ובמהירות עצומה, מתוך ציפייה שהירדנים יחבלו בצינור הראשי בלטרון שהוביל מים לעיר הנצורה. מבצע הנחת הצינור נקרא "קו השילוח", לזכר הנקבה שחצב חזקיהו לפני המצור על ירושלים שהטיל סנחריב מלך אשור. הנחת הצינור אל תחנת הדחיסה בשער הגיא נשלמה בתוך פחות מחודשיים, והוא החל לפעול יום אחד לפני שהירדנים פוצצו את בית המשאבות בלטרון. כיום ניתן לרדת בסרפנטינה ברכב שטח, באופניים וברגל. 

אנחנו מרחמים על הרכב והרצל חובב מחזיר אותנו אל תוואי עביר. מטפסים בחזרה למקום שבו פנינו ימינה ושם פונים צפונה בדרך נוחה, המתחברת עם שביל ישראל ומובילה במעקף בחזרה לתוואי דרך בורמה. קק"ל הכשירה כאן דרך עוקפת, ובמקום לפנות ימינה אל הסרפנטינה ממשיכים ישר בדרך נוחה יחסית. דרך בורמה יורדת עד נחל מאיר (ואדי אֶ־טְּחִין). בנחל תמצאו את עין חִילָה (ביר חילו, הבאר המתוקה), מעיין של נחל אכזב, הנובע לעיתים רחוקות עם חניון מוצל בצידו.

כל הדרך פורחת. לצד השבילים האדמה מכוסה בצמחייה ירוקה ובתוכה מרבדים־מרבדים של פרחים. תחילה פריחה אדומה של כלניות, נוריות, פרגים (הרצל חובב קורא להן כנ"ף), ואחריהן מגיעה הפריחה הצהובה, תחילה של סביונים וחרציות ולאחר מכן חרדלים. 

עד שער הגיא נותרו עוד כארבעה קילומטרים. השביל הישר מוביל אל חניון החרוב ואחר כך למעיין עין חילה. בהמשך מתחברים לשביל המסומן באדום וממשיכים עד שער הגיא. התחנה האחרונה במסלול היא מצפור שער הגיא - אתר הנצחה לגדוד 5 של חטיבת הראל, ובו סיפור כל הקרבות של החטיבה במערכה על שחרור ירושלים. המשך המסלול, מתחת לשמורת המסרק, מוביל לכביש שורש בית מאיר. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו