אחד המשפטים המושחזים וגם החביבים על העוסקים בפוליטיקה הישראלית אומר שאם נראה שמתרקם מהלך פוליטי מורכב או מבריק או שמדובר בהסתבכות מקרית נוסח סצנה מהסדרה "פולישוק" - ככל הנראה מדובר ב"פולישוק".
ההיגררות לבחירות (אם לא תיעצר ברגע האחרון) היא הרבה יותר "פולישוק" ממהלך מתוכנן. עכשיו, כשכבר ידוע שהחרדים התפשרו עד למקסימום, כולם יודעים ומבינים שמה שגורר לבחירות הוא לא חוק הגיוס, אלא חשדנות פוליטית פולישוקית שבמסגרתה כולם חושדים בכולם.
בתחילה היו אלה החרדים שחשדו שנתניהו רוצה בחירות והקשיחו עמדות. במקביל היה זה כחלון שחשד בליברמן שהוא מתכנן לרכוב על גל גיוס החרדים לבחירות והודיע שליל הסדר יעבור על מדינת ישראל ללא שר אוצר.
ליברמן הוא כנראה החשדן הכי גדול וגם התחמן הכי גדול. חשדן - כי טיפס על עץ גבוה מדי מתוך חשד שנתניהו כבר הכריע ללכת לבחירות. תחמן - כי הוא הצטרף באיחור לממשלה עם הסכמים קואליציוניים סגורים, הכוללים הבנות על חוק הגיוס. הוא ידע והצטרף, ולפתע, כשהוא על סף הדחה מהכנסת, הוא מנסה לרקוד על הפצע הישראלי הקלאסי של גיוס חרדים כמוצא אחרון להישרדות פוליטית.
אומרים שהפוליטיקה לא הוגנת, אבל אולי דווקא הבחירות הקרובות יעשו צדק לפחות עם המפלגות החרדיות, שגם הסכימו להתפשר הכי רחוק וגם יזנקו מהעמדה הטובה ביותר מבחינתם - כשחרב הגיוס עדיין מעליהם ואין חרדי שלא יתייצב עבורם בקלפיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו