הקרב על הזהב

"רק 300 אלף דולרים?" קראו הכותרות בקיץ האחרון לאחר ידיעה שהתפרסמה בהוליווד. "זה כל מה שהרוויחה גל גדות על הבלוקבאסטר 'וונדר וומן', שהכניס 820 מיליון דולר מסביב לעולם?"

בצילם של סופרלטיבים כמו "סרט פורץ דרך עבור נשים", "הסרט הרווחי ביותר שביימה אישה" ו"רגע מכונן לדמויות נשיות על המסך הגדול", הפרסומים על השכר הזעום לכאורה של גדות העכירו את צהלות השמחה. האם ייתכן כי אולפני "האחים וורנר" הגדולים עשקו את הכוכבת העולה מארץ הקודש? 

ההסבר המיידי הוא שמדובר בנתונים מסולפים, מאחר שמדובר בשכר הבסיס של גדות, שהיה זהה לזה שקיבלה על הסרטים "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"ליגת הצדק", ולפני בונוסים שמשנים את התמונה. 

גם ההשוואה ל־14 מיליון הדולרים שקיבל לכאורה הקולגה הנרי קאביל - הוא סופרמן - לא היתה מדויקת. בפועל, השכר שיוחס לקאביל הוא כבר עבור סרט שלישי שלו בתור סופרמן, ובשקלול של אותם בונוסים. 

למעשה, גדות אינה היחידה שזכתה ליחס כזה בהוליווד. הרבה לפני שרוברט דאוני ג'וניור כבש את פסגת השחקנים המשתכרים ביותר של 2015 עם 80 מיליון דולר, הוא קיבל משכורת בסיס של 500 אלף דולר בלבד עבור הסרט הראשון בסדרת "איירון מן". על השני הוא כבר הרוויח 10 מיליון דולרים, וכך הלאה.

ההצלחה של "איירון מן" גם סללה את הדרך לסרטי "הנוקמים" למיניהם, בכיכובם של כריס אוונס (קפטן אמריקה) וכריס המסוורת' האוסטרלי (ת'ור), ששניהם יצאו לדרך עם חוזים בשווי 300 אלף דולרים בלבד.

"חוזים של שחקנים ידועים לשמצה כנושא סבוך", מסביר לי אריק גרדנר, עורך בדסק העסקי של ה"הוליווד ריפורטר". לדבריו, "אחת הדרכים הבודדות של שחקן מתחיל לשמור על זכויותיו היא הכנסת סעיף המכונה Pay or Play. סעיף כזה יכול להבטיח שהשחקן יקבל את הסכום שהובטח, גם אם הסרט לא ייצא אל הפועל. 

"לשחקנים המבוססים כבר יש יכולת משמעותית בהרבה להתמקח, או למתוח את המשא ומתן לטובת הרווח האישי שלהם. כוכב גדול יכול, למשל, להגביל את הזמינות שלו לקידום הפרויקט בראיונות ובהופעות פומביות". 

איך מתקדמים משכר הבסיס בחוזה לתגמולים הנלווים?

"במרבית החוזים יש אלמנט המכונה 'פיצויים מותנים', המתייחס לסכום שהסרט יכניס בסופו של דבר. מאותו רווח נקי, השחקנים מקבלים אחוזים שהוגדרו מראש. וגם אז, יש מקרים שבהם כוכבים מרגישים שמגיע להם אחוז גדול יותר, בטח בסרטים שמכניסים מאות מיליונים. חוזים מסוימים כוללים גם סעיפי בונוסים בהדרגה: ברגע שההכנסות מגיעות לסכום מסוים, מובטח לשחקן תגמול מסוים. וזה גם תמריץ עבור הכוכב לקדם את הסרט. 

"בסופו של דבר, היכולת של השחקנים להתמקח מתחילה עם הפרויקט הבא. ברגע שהיא חתומה על שובר קופות מצליח כמו 'וונדר וומן', גם גדות יכולה עכשיו להגיע בדרישה של 10 מיליון דולרים לתפקיד הבא".

*  *  *

למשוואה הכלכלית הזו יש להוסיף גם את מעמדו של הכוכב, ובהוליווד אין מעמד נוצץ יותר מטקס פרסי האוסקר, שהתקיים ביום ראשון בפעם ה־90. עד כמה זכייה באוסקר באמת טורפת את הקלפים עבור השחקנים, והאם היא אכן מוסיפה להם את האפסים שהם כל כך אוהבים לראות בחשבון הבנק? 

העולם התרגש השבוע מהשחקנית פרנסס מקדורמנד, שלאחר זכייתה בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר על "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", קראה לכל המועמדות השנה לעמוד על רגליהן והפצירה בהוליווד לתת להן הזדמנות ולממן את סרטיהן. מקדורמנד בת ה־60 זכתה באוסקר הראשון שלה לפני 21 שנים, ובכל אותו זמן לא השתנה השכר המינימלי שאותו המשיכה לקבל על סרטים עצמאיים, שהם לרוב נחלתה. "שלושה שלטים", למשל, הופק בתקציב זעום של 12 מיליון דולרים.

"לא זכיתי לשכר שווה". פרנסס מקדורמנד ומריל סטריפ בטקס האוסקר // צילום: אי.אף.פי 

"אני לא זכיתי לשכר שווה על עבודה זהה לזו של גברים", אמרה מקדורמנד בפסטיבל קאן לפני כמה שנים, "הפעם היחידה שקיבלתי שכר גבוה מהרגיל היתה עבור 'רובוטריקים 3', וגם אז הוא היה נמוך משמעותית מזה של הגברים. עבדתי קשה עבור הכסף הזה, אני גאה בעבודה שעשיתי. אני שמחה שעשיתי את הסרט הזה ושסוף כל סוף קיבלתי את הסכום שלו התעשייה טענה שאני ראויה. ועדיין זה כלום. זה עשירית משחקנים גברים בני גילי, עם הניסיון או המוניטין שלי".

סאם רוקוול, הקולגה של מקדורמנד מ"שלושה שלטים", זכה באוסקר לשחקן המשנה, ויממה לפני כן גם בפרס בטקס ה"אינדי ספיריט", שם אמר שהוא בעיקר מורגל לעבודה בשכר מינימום לאורך השנים. כעת יוכל השחקן האנונימי לקבל הצעות אטרקטיביות לסרטי אולפנים עתירי תקציב, בדומה למשל לג'יי.קיי סימונס, שהיה מוכר מהסדרה "אוז", זכה באוסקר על תפקידו בסרט "וויפלאש" וכעת, בגיל 63, מככב בתאגיד סרטי "ליגת הצדק" ומוביל סדרת מדע בדיונית חדשה ברשת הכבלים האמריקנית Starz - מה שלא היה קורה אלמלא האוסקר.

עוד מישהו שעל פי ההיגיון ההוליוודי החדש יכול להרוויח יותר הודות לפסלון האוסקר החדש הוא ג'ורדן פיל, קומיקאי שלפני שנה כתב וביים את סרט האימה הסאטירי "תברח", והשבוע זכה בפסלון עבור התסריט המקורי, השחור הראשון שזוכה בקטגוריה. "תברח" הופק בתקציב מזערי של 4 מיליון דולרים והרוויח קצת יותר מרבע מיליארד - וזוהי נקודת הזכות שתשחק עבור פיל בפרויקטים עתידיים שיקבל מהאולפנים הגדולים עם חוזים שמנים בתור יוצר. כלומר, העובדה שהוא זוכה אוסקר ועשוי להביא לאולמות קהל שירצה לראות את הסרט הבא שלו חשובה, אבל בעיני הוליווד, הוא קודם כל ביצת זהב מוכחת, שסיפק את הסחורה בבכורה הקולנועית שלו.

"נתקלתי בחוזים שיש בהם העדפה מיוחדת עבור מי שהיה מועמד לאוסקר, לא רק זוכה, וזה פור בתחרות בין שחקנים על תפקיד מסוים", מספר גרדנר. "סוכנים של זוכי אוסקר מתחילים משא ומתן בנקודה גבוהה יותר. התפיסה היא שאם בסרט משתתף זוכה אוסקר, הקהל יניח מראש שמדובר בסרט טוב וירצה לצפות בו. לא סתם אנחנו נתקלים במודעות לסרטים עם המילים 'זוכה האוסקר', או אפילו רק 'מועמד לאוסקר'".

הריצה לפסלון המוזהב, כמו גם לגלובוס הזהב ולפרסים נוספים, נחשבת בהוליווד להשקעה כלכלית לכל דבר ועניין, ויש מי שמוכנים לשפוך על המרוץ עצמו סכומים לא מבוטלים, בתקווה להצדיק את ההוצאה. 

השיא מגיע בעונת הטקסים, עם קמפיינים שיכולים להגיע גם למאות אלפי דולרים לקידום מועמדים מסוימים ולהתנחמדות יתר לאקדמיות ולגילדות המקצועיות המחלקות את הפרסים הגדולים בתעשייה. 

המפיק המושמץ הארווי וויינשטיין היה מהדמויות הפעילות בתחום, ונהג לקדם את סרטיו באמצעות מסיבות פרטיות שבהן התחככו הכוכבים עם חברי האקדמיות, במטרה לעודד אותם להעלות את מועמדותם לפרסים ולהצביע עבורם. 

באמצע שנות התשעים השקיעה השחקנית שרון סטון מכיסה במתנות ובארוחות למצביעי גלובוס הזהב, וזה כנראה לא הזיק. סטון בת ה־60 זכתה באותה שנה בפרס על הופעתה בסרט "קזינו" של מרטין סקורסזה. באוסקר באותה שנה היא הסתפקה במועמדות, יחידה בקריירה שלה עד כה.

במקרים מסוימים יש הפרזה מכוונת בנושא. לפני ארבע שנים קודמו כמה סרטים בתור "זוכי מועמדות לגלובוס זהב", כשהמילה "זוכי" הודגשה, והעובדה כי מדובר רק במועמדות הוצנעה. איגוד העיתונאים הזרים, המקיים את טקס גלובוס הזהב, הוציא אז מכתב רשמי לכל האולפנים בבקשה להסיר את הקידום המטעה.

מרבית הסרטים זוכי האוסקר נהנים מגידול ניכר בהכנסותיהם, אבל האם השחקנים עצמם מרגישים את הזכיות והמועמדויות בחשבון העו"ש שלהם? קווין סוויני, כלכלן מאוניברסיטת קולגייט בניו יורק, פרסם תזה שבה התחקה אחר שינויים בשכר של זוכי אוסקר לאורך השנים. הוא גילה כי אמנם יש שיפור - אבל בעיקר אצל שחקנים גברים. 

"בחנתי את הזוכים ב־20 השנים האחרונות", מסביר סוויני, "והממצא הבולט היה שעבור מרבית הזוכות באוסקר, הקריירה דווקא דעכה. הגיל הממוצע של גבר שזוכה הוא 43, והגיל הממוצע של אישה - 31. ועדיין, מגה־סטאריות כמו האלי ברי וג'וליה רוברטס, שזכו בפרסים בתחילת שנות האלפיים, עושות מאז פחות סרטים ומרוויחות פחות בהתאם. המסקנה שלי היא שיש אפליה מגדרית שלא פוסחת גם על זוכות אוסקר". 

*  *  *

סוויני מציע לי לקחת כדוגמה את טום הנקס, שזכה פעמיים ברציפות באוסקר בשנות התשעים (על "פילדלפיה" ו"פורסט גאמפ"). הנקס קפץ באותו עשור ממשכורות של 700 אלף דולר ל־20 מיליון. אצל דנזל וושינגטון זינק השכר הממוצע אחרי הזכייה על "יום אימונים מסוכן" (2001) מ־12 ל־20 מיליון דולר.

מנגד, שחקניות ותיקות ומוערכות יותר, שזכו בפסלון, לא נהנו משיפור משמעותי בתנאי העסקתן. "לדוגמה, קייט ווינסלט, שזכתה ב־2010 באוסקר על 'נער קריאה', כבר היתה מועמדת בעבר והגיעה לטקס כשם מבוסס בתעשייה. שכרה כבר היה גבוה, ולא יכולתי לזהות שיפור בעקבות הזכייה", הוא אומר. "גם סנדרה בולוק לא זכתה לעלייה ניכרת בשכרה אחרי הזכייה על 'הזדמנות שנייה' מ־2010".

נשמע שהתובנות הן יותר חברתיות מאשר כלכליות.

"בהחלט, והפקטור הבולט שגיליתי היה הגיל. היינו רוצים להאמין שככל שאנחנו מתבגרים וצוברים ניסיון, כך יכולתנו להשתכר יותר עולה, אבל במשחק, כמו בספורט ובדוגמנות, זה לגמרי ההפך. שם, ככל שמתבגרים הערך יורד. 

"בנוסף, הפריצה של הכוכבים הגברים מתחילה לרוב בגיל 35-40, בעוד שעבור הנשים זה לפחות עשר שנים פחות. המשכורות שלהן - גם של זוכות האוסקר - דועכות, משום שהוליווד לא מציעה להן תפקידים בגיל מתבגר. גם כשרואים בקרב המועמדות נשים מגילאים שונים, זה רחוק מלייצג את המצב. הוליווד לא כותבת לנשים מתבגרות, אלא לבחורות צעירות ויפות, שנכנסות לסצנה ומסובבות ראשים. ככל שהן מתבגרות, כך היצע התפקידים יורד, והן נאלצות להסתפק בתפקידים הרבה פחות מעניינים. לכן, קשה לנשים לתרגם את הזכייה לדולרים. 

"בשנים האחרונות זכו באוסקר נשים צעירות כמו ג'ניפר לורנס (על 'אופטימיות היא שם המשחק' ב־2012 כשהיתה בת 22; ד"כ), ברי לארסון (על 'חדר' ב־2016, כשהיתה בת 26) ואמה סטון ('לה לה לנד', בשנה שעברה, בגיל 28), שרבים מנבאים להן קריירות עשירות, תרתי משמע. אבל הניסיון מראה שגם הן יכולות להיעלם בקלות".

"במקרה הטוב, נשים מרוויחות 80 אחוזים בהשוואה לגברים". אמה סטון // צילום: אי.אף.פי

סטון אמנם דורגה בחודש אוגוסט האחרון על ידי "פורבס" כשחקנית הרווחית בהוליווד, עם הכנסות של 26 מיליון דולר בשנה, אך מספיק להביט במקביל שלה ברשימה הגברית כדי להבין את התמונה: מדובר בכוכב ה"רובוטריקים" מארק וולברג, שהביא הביתה לא פחות מ־68 מיליון דולרים ב־2017.

סטון לפחות לא שותקת. "במקרה הטוב, נשים מרוויחות 80 אחוזים בהשוואה לגברים", אמרה למגזין "OUT". "לאורך כל הקריירה שלי נאלצתי להסתמך על הגברים ששיחקו לצידי שיסכימו לקצץ בשכרם, כדי שהוא ישתווה לזה שאני קיבלתי, ואלו שעשו זאת האמינו שכך צודק ונכון לעשות. זה נושא שלא מדברים עליו, הדרך לשוויון בשכר תלויה באלו שיוותרו על האגו ויגידו 'זה המעשה הצודק'. ברגע שגבר מאמין בשוויון ומקצץ בשכרו כדי שנהיה שווים, זה למעשה גורם לכך שדרישת התשלום שלי לסרט הבא תשתנה, שחיי ישתנו".

*  *  *

ה"הוליווד ריפורטר" פרסם בספטמבר האחרון את נתוני השכר הכלליים בתעשיית הקולנוע בארה"ב. בצמרת הרשימה נמצאים כמובן השחקנים, ובהם ג'ניפר לורנס ודוויין "דה רוק" ג'ונסון (שהשתכרו 20 מיליון דולר כל אחד על סרטיהם החדשים), והאריסון פורד ורוברט דאוני ג'וניור (שהשתכרו 15 מיליון דולר על תפקידי המשנה שלהם ב"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" וב"ספיידרמן: השיבה הביתה", בהתאמה). 

שחקנים מבוססים מרוויחים בדרך כלל 5-10 מיליון דולרים בממוצע לסרט, ובמקרים מסוימים יכולים להוסיף עוד כמה מיליונים באותה שיטת בונוסים. שחקנים לא מוכרים מתחילים משכר המינימום המובטח לחברי גילדת השחקנים ויכולים גם להגיע ל־100 אלף דולרים בהינתן תקציב הסרט וגודל התפקיד.

אבל גם כאשר מדברים על שכר מדווח של שחקן, חשוב לזכור כי זהו נתון המיוחס לו לפני שהוא עצמו צריך לקזז ולהפריש נתח למנהל האישי, לאיש יחסי הציבור, לעורך הדין ולעוד שפע עוזרים אישיים ונספחים אחרים בפמליה. 

"מכל שכר המיוחס לשחקן צריך להוריד בערך 20 אחוזים, שהולכים לצוות שמקיף אותו", אומר עורך הדין הוותיק דונלד דיוויד, שמתמחה בתחום הבידור ומייצג בין השאר את הראפר אמינם ואת עיזבונו של מייקל ג'קסון. "המרוויח העיקרי הוא הסוכן, עם עשרה אחוזים בממוצע. 

"בסופו של דבר, רוב נתוני השכר של המפורסמים מנופחים, ולא משקפים את הסכום האמיתי שנכנס לכיס. גם למשווקי הסרט יש אינטרס לעגל את המספרים כלפי מעלה, וליצור תחושה שהסרט מצליח ומיטיב עם השחקן". 

האם שחקנים מנסים להשוות את התנאים שלהם לאלה של הקולגות במהלך המשא ומתן?

"האספקט ההשוואתי הוא משהו שאנו עדים לו רק בהתייחס לתופעה כמו תנועת MeToo והתביעה של נשים להשתכר באופן שווה, אבל באופן היסטורי כל שחקן מתנהל לגופו. 

"המקרים יוצאי הדופן הם כשמדובר באנסמבל של שחקנים לסרט, כשאחד מביניהם צובר תאוצה. הכוכב הגדול ביותר גם יכול לדרוש יותר כסף. בסרטי אנסמבל כמו 'הנוקמים' או 'ליגת הצדק', ברור שיש שחקנים שמרוויחים משמעותית יותר מהשאר. התשובה לשחקנים האחרים שמבקשים העלאת שכר עשויה להיות בדמות סרטי סולו. כלומר, אם הם באמת ראויים לתוספת שכר, הם מוכרחים להוביל בעצמם סרט לבד. זה ההיגיון הכלכלי.

"המצב הזה מורגש יותר בתעשיית הטלוויזיה, כשמחדשים חוזים לעונות נוספות, ואז יש שחקנים מסוימים שהקריירה שלהם מתפתחת והם יכולים לדרוש יותר כסף. 

"על הרקע הזה עשויות להיפגע גם ההרמוניה והערבות ההדדית בין השחקנים. רק לאחרונה שמענו על הניסיון הכושל להפיק סרט שלישי בסדרת 'סקס והעיר הגדולה'.

הטענות היו שקים קטרל דרשה ששכרה יהיה זהה לשכר של שרה ג'סיקה פרקר, ואף התנתה את השתתפותה בכך שהאולפנים יתמכו גם בפרויקטים אחרים שהיא מעוניינת לקדם. קטרל הכחישה ואמרה שמעולם לא הביעה עניין בסרט שלישי, אבל על הדרך החלה לסגור חשבונות ולהשתלח בפרקר בתקשורת, מה שאולי מראה שדווקא כן היה משא ומתן שכשל".

בשני הסרטים שכבר הופקו בסדרה פרקר גם שימשה מפיקה. מה המשמעות הכלכלית של זה?

"המשמעות היא שמובטחים לה עוד אחוזים מהכנסות הסרט, נוסף על שכרה כשחקנית. אבל ההשלכות הגדולות יותר קשורות למאבקי אגו על הסט. מי שמקבל קרדיט כזה לא רק מרוויח יותר, אלא גם יש לו יותר אמירה. וזה, כמובן, לא תמיד מתקבל יפה אצל השחקנים האחרים, בטח אלו שלא מסופקים משכרם. 

"המציאות היא שגם כאשר הוליווד נוסקת בהכנסות והאולפנים והכוכבים הגדולים מרוויחים הרבה יותר מאחוזים ומבונוסים, המצב אינו שוויוני. עדיין, מי שמיוחסת לו ההצלחה של הסרט, הוא זה שישתכר יותר בפעם הבאה". 

וכל האחרים? 

"יישארו כמו שהם. על פי התפיסה הזאת, שחקנים משניים תמיד אפשר להחליף, לא משנה כמה הם מוכשרים ומוערכים או זוכים בפרסים. אם לא היתה להם השפעה על ההכנסות של הסרט, הם לא יקבלו הצעה חוזרת".

ואילו משכורות מקבלים מאחורי הקלעים? לפי ה"הוליווד ריפורטר", הסוכנים נמצאים לא רחוק מהשחקנים, עם שכר שנתי של 300-500 אלף דולרים, שיכול לטפס גם לשבע ספרות במקרה שסגרו עסקאות שמנות. סוכנים קטנים ולא בפירמות המובילות משתכרים כ־50 אלף דולרים בשנה, בעוד עוזרי סוכן יכולים להרוויח כ־35 אלף דולרים בשנה.

תסריטאים מרוויחים מאות אלפי דולרים בודדים בממוצע לשנה, סכום שמאמיר בהינתן התקציב והקליבר של הסרט, והמינימום הוא סביב 70 אלף הדולרים.

צלמים משתכרים כ־1,800 דולרים לשבוע, ואילו העובדים בסרטים גדולים יכולים להרוויח גם כ־150 אלף דולרים בשנה. בתחום האיפור, השכר הממוצע השנתי הוא 75 אלף דולרים, ושכר נקודתי עבור סרט גדול יכול להגיע גם ל־124 אלף דולרים. 

אנשי גריפ, האחראים לציוד הצילום, משתכרים 60 עד 130 אלף דולרים בשנה. מפעילי בום, האחראים לסאונד ואוחזים במוט המיקרופון הארוך מעל השחקנים, מרוויחים כ־72 אלף דולרים בשנה.

*  *  *

כשמדברים על הכנסות, הוליווד של ימינו מכוונת למיליארדים. למעשה, 27 מסך 32 הסרטים שחצו אי פעם את רף מיליארד הדולרים בהכנסות עלו לאקרנים בעשור האחרון, ובהם "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" (2015) עם 2 מיליארד דולרים, "עולם היורה" (2015) עם 1.6 מיליארד דולרים, ו"הנוקמים" (2012) ו"מהיר ועצבני 7" (2015) עם 1.5 מיליארד דולרים כל אחד. 

לצד הזינוק ברווחים, חל שינוי משמעותי ביחסי העבודה בענף. בשנותיה הראשונות של הוליווד, הכוכבים היו על תקן עובדים שכירים של האולפנים הגדולים, עם חוזים וסכומי שכר סטנדרטיים. היתה להם הזדהות מוחלטת עם האולפנים שבהם היו חתומים, הם הצטלמו לסרטים כפי שנדרשו, ואפילו חייהם האישיים נוהלו על ידי האולפנים. 

כיום, המציאות שונה בתכלית. בהוליווד מדברים רבות בשנים האחרונות על התהום היצירתית שנפערה בין סרטי פעולה ופנטזיה מנופחי תקציב, לבין סרטי איכות דלים בתקציב אך עשירים באיכות ובשחקנים מוערכים. בעוד האולפנים מחפשים בראש ובראשונה את הדבר הגדול הבא, הכוכבים עברו לעדיפות משנית. 

כך, למשל, המרוויחים הגדולים הם אלו שיכולים לספק לאולפנים את תאגיד הסרטים הקופתי הבא. החל מהרכישה של דיסני של אולפני לוקאס וכל עולם "מלחמת הכוכבים", השווה מיליארדים, ועד לזכויות לעיבוד ספרי "הארי פוטר" ו"50 גוונים של אפור". קודם קונים מותג מנצח, לשם הולך רוב הכסף, והליהוקים באים אחר כך.

"התעשייה אינה מובלת עוד על ידי שמות ענקיים", מסכם גרדנר. "שוברי הקופות הם קודם כל פונקציה של קניין אינטלקטואלי והשקעה כלכלית במותג, הרבה לפני מי שיגלם את הדמויות. 

"הדגש הוא למצוא רעיונות. למשל, בז'אנר גיבורי על מקומיקס, עיבודים לספרות מקור ורימייקים לסרטים מהעבר. זה הכוח שמניע את הוליווד. 

"זאת כבר לא העיר שבה כוכב גדול נכנס לאולפנים והוא זה שמחליט מה הפרויקט הבא שיופק בכיכובו. העידן של ארנולד שוורצנגר וסילבסטר סטאלון למיניהם, שבאים וקובעים סדר יום, פס מן העולם. הכוכבים הפכו משניים, ולטווח הארוך זה בהחלט יכול גם להחליש את עמדת המיקוח שלהם".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו