בלדה לסוכנת

ג'ניפר לורנס יוצאת הרחק מחוץ לאזור הנוחות שלה ב"דרור אדום" - מותחן מרגלים עתיר אלימות וסקס, שבו היא מגלמת סוכנת ביון רוסייה שמשתמשת במיניות שלה כנשק. סדרת "משחקי הרעב" אולי סייעה להפוך את לורנס לכוכבת הגדולה ביותר של דורה, אך כאן היא לחלוטין לא משכנעת בתפקיד הפתיינית הקטלנית, וההופעה הרובוטית, החד־ממדית ונטולת החושניות שהיא מגישה היא אחת הסיבות המרכזיות שהסרט הנ"ל נכשל.

סיבה נוספת לכישלון היא עבודתו חסרת ההשראה של הבמאי פרנסיס לורנס (אין קשר משפחתי), שלא ממש מצליח למקסם את הפוטנציאל של החומרים הפרוורטיים שהוא עובד איתם. שכן באופן מפתיע, ודי משמח יש לציין, "דרור אדום" דווקא אינו חושש לפלרטט עם הצד האפל, ובין השאר תמצאו בו סצנות של אונס, עירום ועינויים. אך בניגוד לבמאים רציניים, כמו דיוויד קרוננברג או בריאן דה פלמה, לדוגמה, שהיו בוודאי הופכים את התערובת האגרסיבית והטרנסגרסיבית הזאת למשהו מסוכן ובלתי נשכח, לורנס לא ממש יודע מה לעשות איתה. והתוצאה היא סרט מסוגנן ומסורס, שלא באמת מעוניין לעבור את גבול הטעם הטוב ולזעזע את צופיו. חבל.

על כל פנים, העלילה אולי מבוססת על רב־מכר מאת סוכן CIA לשעבר, אך בפועל קשה שלא לצפות ב"דרור אדום" ולחשוב על דמותה של נטשה רומנובה, הלוא היא "האלמנה השחורה" מסרטי גיבורי העל של מארוול. בשני המקרים יש לנו עסק עם בלרינות מזרח־אירופאיות שהופכות למתנקשות. ובשני המקרים הדבר כרוך במסכת אימונים ארוכה ומפרכת. אך איפה סקרלט ג'והנסון - שמגלמת את רומנובה בסרטים של מארוול (ושכבר הוכיחה את ערכה בסרטים קיצוניים כמו "מתחת לעור") - ואיפה לורנס. זה כמו להשוות בין ביף סטרוגנוף לטבעול.

לורנס מגלמת את דומיניקה, רקדנית מצטיינת ממוסקבה שמגויסת בידי הדוד שלה (מתיאס שונארטס) לשורות הקג"ב לאחר שפציעה קשה מאלצת אותה לפרוש מהבולשוי. בבית הספר למרגלים, שמנוהל בידי גבירה קשוחה וחסרת רחמים (שרלוט רמפלינג), היא לומדת את כל הטריקים והשטיקים הדרושים כדי לשרוד בשטח, בדגש מיוחד על משחקי מין. בשלב זה, הסרט עוד נותן את הרושם שהוא הולך להיות אדג'י ומעניין. אבל זה עובר לו די מהר.

מפה לשם, דומיניקה נשלחת כדי לפתות סוכן CIA אמריקני (ג'ואל אדגרטון), בתקווה שזה יגלה לה את זהותה של חפרפרת רוסית שגורמת לנזקים לא מבוטלים. אבל הנאמנות שלה מוטלת בספק, ובמשך כל המשימה לא ברור אם דומיניקה רק עושה כאילו היא בעניין של הסוכן האמריקני, או שהיא באמת מפתחת רגשות כלפיו.

לא שזה באמת משנה. בעיקר מפני שרמת האינטריגות כאן די נמוכה, כמו גם רמת הסקס. ולמרות המחווה לסטייל האלגנטי של ג'ון לה קארה, משחקי הריגול של דומיניקה ועמיתיה אינם סובלים מתחכום יתר ואינם מותירים רושם מיוחד.

צוות השחקנים כולל גם כמה קליברים בדמותם של ג'רמי איירונס (עם מבטא רוסי!) וסיריאן האנדס ("החפרפרת"). אך אפילו הם אינם יכולים לספק לסרט הסתמי הזה את המשקל הדרוש כדי שניקח אותו ברצינות. בתוך כך, לאורך כל הדרך לורנס נראית אבודה. כאילו לא החליטה אם היא הולכת עד הסוף עם התפקיד התובעני והמרתיע שלקחה על עצמה (ומסתכנת בניכור מועדון המעריצים שלה), או שהיא מקפידה שלא להגזים לחלוטין ומסתפקת בטיזינג. עושה רושם שבחרה באפשרות השנייה. התוצאה היא סרט שהוא לא כאן ולא שם. תייגו תחת בזבוז זמן.

"דרור אדום" ("Red Sparrow"), במאי: פרנסיס לורנס. ארה"ב 2018

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו