לראשונה זה מספר שנים נרדמה מאיה ברגר למשך לילה שלם. בלי ביעותים, בלי סיוטים, בלי השכמות מיוזעות המלוות בדפיקות לב חזקות. באותו יום, 21 בינואר, פרסמה פרקליטות מחוז תל אביב כי היא שוקלת להעמיד לדין פלילי, בכפוף לשימוע, את הפסיכיאטר ד"ר יהודה ברוך, בעבר מנהל בית החולים אברבנאל. החשד: קיום יחסי מין בין מטפל למטופל.
עבור מאיה זה היה אור בקצה המנהרה. היא זו שפנתה למשטרת ישראל ולשר הבריאות יעקב ליצמן, וגוללה 11 חודשים של קשר פתלתל, שהחל באשפוזה באברבנאל באוקטובר 2014 והסתיים במערכת יחסים מינית. המחלוקת העומדת בבסיסו של ההליך בפרקליטות נוגעת לשאלה עקרונית: האם התקיים בין השניים חיבור מקצועי וטיפולי, כפי שגורסת מאיה, או שמדובר רק בפרשיית אהבים, כמו שמתעקש הפסיכיאטר. ההכרעה צפויה להתקבל אחרי השימוע.
מאז שחשפה את הפרשה, מאיה מחשבת מסלול מחדש. היא עדיין מתמודדת עם תוצאותיה של תקיפה מינית שעברה לפני כשש שנים, אולם הפסיקה להתבודד, והניחה את הניסיונות האובדניים בתא נעול במוחה. לפני כחצי שנה סיימה בהצטיינות את לימודי הרפואה בבודפשט, ועיקר מעייניה מוקדשים לבחינת הרישוי בישראל, שתאפשר לה לעבוד כאן כרופאה. השאיפה שלה היא להתמחות בנוירוכירורגיה או בטיפול בפגים.
כיום היא מתחזקת מערכת יחסים זוגית ויציבה עם צעיר בן גילה, והשניים עברו לאחרונה להתגורר יחד ביפו. בעצתם של בן זוגה ומשפחתה שכרה מאיה לפני שנתיים את עו"ד אורי קינן כדי שילווה אותה בהליך המשפטי נגד ד"ר ברוך.
"כשהכרתי אותו הייתי במשבר נוראי אחרי התקיפה המינית שעברתי, וברוך סיפק את היצר הבסיסי שלו", היא אומרת, מקפידה לכנות את הפסיכיאטר "הוא" או להשתמש בשם משפחתו. "הרגשתי לכודה בתוך קורי עכביש. לא הייתי מאוהבת, אלא תלותית ונזקקת. כמו אישה מוכה, חששתי לאבד אותו כמטפל.
"היום אני בנסיקה שיקומית. בחרתי לא לחיות כקורבן, ולקחתי אחריות על החיים שלי. העובדה שרק לפני כמה חודשים עמדתי עם חלוק לבן ונשבעתי את שבועת היפוקרטס לא מובנת מאליה. אני משתדלת כעת להפיק טוב ממה שקרה וללמוד לסמוך שוב על בני אדם".
• • •
אנחנו יושבות בדירה שלה ביפו. השקיעה המרהיבה צובעת את הקירות הלבנים בכתום, ומאיה (29) מתרווחת בכורסה השחורה שבסלון. כשהיא מתרגשת או כועסת, הדיבור שלה מגיע למהירות שיא, וקשה להדביק את הקצב. רגע אחד תשדר ביטחון בצדקת דרכה, ברגע שאחריו נראה כאילו גופה הצנום מתקשה לעמוד בציפייה להחלטת הפרקליטות.
בצעירותה, היתה מאיה חלומו של כל הורה. ילדה יפה ושקטה עם עיני ברקת צלולות, תלמידה מחוננת וספורטאית מצטיינת, שבחרה להמשיך בדרכם של הוריה הרופאים, יורם ותמר. היא נולדה בחולון כבת הצעירה אחרי שתי אחיות, והתפתחה בתוך בית שנשם את עולם הרפואה. סבה האהוב, שנפטר לפני שנה וחצי, היה פרופ' אלעזר כוכבא, הנשיא הראשון של המכללה האקדמית תל אביב יפו. היא נהגה לשבת לצידו במעבדה באוניברסיטת תל אביב והתעניינה במחקרים הרבים שפרסם בתחום הזואולוגיה.
מגיל 6 התבלטה מאיה בחיבתה לג'ודו והשתתפה בתחרויות בארץ ובאליפויות באירופה. הספורט לא פגע בלימודיה. היא נרשמה לתיכון אורט בחולון והיתה תלמידה בכיתת מופ"ת, המשלבת לימודי מדעים יחד עם תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן. בסוף כיתה י', כשמאחוריה כבר בחינות הבגרות במתמטיקה, פיזיקה, מחשבים ואנגלית, עזבה את התוכנית האקדמית כדי להתמקד באימונים בנבחרת ישראל בג'ודו. היא השלימה לבדה את בחינות הבגרות בספרות ובהבעה.
"כשכל החברות שלי הלכו ל־י"א וי"ב, אני כבר עבדתי כמלצרית", היא מחייכת במבוכה. "האמת שאהבתי ללמוד בבר־אילן, אבל הקורס לרפואה הרתיע אותי. נראָה לי לא ראוי שילדה בת 15 לומדת על הפלות ושפיכת זרע לבטלה. יצאתי לחיים בגיל 16, והתבגרתי מוקדם מדי. היה לי דיסוננס בין הרגש, שעדיין התפתח, לבין השכל וההישגים. לא הצלחתי לגשר על הפער, כך שנוצר בי חוסר ויסות רגשי כבר מגיל צעיר".
בקיץ 2007 התגייסה לצה"ל, עשתה קורס מדריכות אימון גופני ונשארה להדריך בווינגייט. על אף השירות המעניין חיפשה גירוי נוסף, ונרשמה ללימודי משפטים ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. אחרי מספר חודשים השתעממה, פרשה מהמרכז האקדמי וקיבלה מהצבא אישור לעבוד כמדריכה ברשת מכוני כושר. במקביל לקחה שיעורי טיס אזרחיים על מטוס ססנה והספיקה לעבור את טיסת הסולו, עד שפרשה.
עם שחרורה הצהירה כי פניה ללימודי רפואה, ונרשמה למכינה בת שלושה חודשים בבודפשט, שנפתחה בספטמבר 2009. היא הספיקה לצאת לטיול שחרור בן חודש בניו יורק ובקולומביה, וזמן קצר אחר כך המריאה להונגריה.
"שכרתי דירה עם חברה מישראל, ואחרי המכינה נותרו לנו תשעה חודשים לתחילת שנה א', בספטמבר 2010. ניצלנו את הזמן לטייל באירופה ברכבות. כשהתחלתי ללמוד, ההורים רכשו עבורי דירה בהונגריה".
השנה הראשונה באוניברסיטת זמלווייס למדעי הבריאות עברה על מי מנוחות. הציונים של מאיה היו גבוהים, ולמרות שהמסלול מתקיים באנגלית, היא פטפטה גם בהונגרית. בחופשות סמסטר ובחגים באה לארץ ונראתה מאושרת.
• • •
לקראת סוף השנה השנייה, באפריל 2012, הלכה מאיה לחברה מכיתתה, כדי להתכונן איתה לבחינה. כשסיימו, בשעות הערב המאוחרות, הבחינה כי במדרגות הבניין ממתין אחד השכנים.
"הוא הסביר לי במבטא צרפתי שהוא תייר ממונטה קרלו שגר בדירה שכורה בקומה מעל, ומחפש אתרים מעניינים בעיר. אחר כך שאל אם אוכל לעלות איתו לרגע לדירה כדי לסמן לו מקומות מומלצים על המפה.
"בדירה היו עוד שני אנשים, ושלושתם היו שיכורים", קולה נשנק. "הם תקפו אותי מינית וכלאו אותי במשך שעות. רק לפנות בוקר שחררו אותי.
"הלכתי הביתה כמו זומבי. לא רציתי להדאיג את ההורים ולא רציתי לשתף חברים, אז שתקתי. למחרת הלכתי לאוניברסיטה כאילו כלום, אבל בפנים היה לי בור שחור".
למה לא פנית למשטרה?
"ומה אגיד, שתיירים תקפו אותי? לא בטוח שזו בכלל היתה דירה שלהם, ולא ידעתי איך קוראים להם. הייתי ילדה בת 22 שלא ידעה איך להתמודד עם הסיטואציה".
"אני לא מתביישת במה שעברתי. לכולנו יש חתכים בנפש, חלקם גלויים וחלקם חבויים". ברגר // צילום: אריק סולטן
האירוע המחריד נתן בה את אותותיו, והיא החלה לשקוע. חייכה למרצים בשיעורים, אבל התרחקה מהסטודנטים, בעיקר הגברים. בלילות היה חוזר הסיוט, שהופיע מדי פעם בילדותה.
"בחלום אני נמצאת בתוך מבוך, והקירות סוגרים עלי. גבר ללא פנים רודף אחריי עם סכין ביד. אני נסה על נפשי, ולא מוצאת מוצא. כל לילה חלמתי בדיוק את אותו חלום, והתעוררתי שטופת זיעה.
"בשלב מסוים שיניתי גישה. חיפשתי בעצמי את הרוצח כדי שיחסל אותי ואת הסיוט, אבל לא מצאתי אותו.
"צמצמתי את האינטראקציה החברתית לאפס, והבדידות השתלטה עלי. בסופי שבוע הייתי מסתגרת בבית, ולא דיברתי עם אף אחד. אחר כך הפסקתי כמעט ללכת לאוניברסיטה, והתמקדתי רק בבחינות. אפילו אוכל לא קניתי, רק הזמנתי משלוחים.
"איבדתי פרופורציות. הרגשתי שכל הסבל בעולם יושב עלי. לא התחברתי לרגשות שלי, ובמשך ימים ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי סדרות. כשהפסקתי להגיע לארץ לחופשות, הבנתי שהפיצוץ הוא רק עניין של זמן".
ביוני 2013, עם תום השנה השלישית, התקשרה לפסיכולוגית בישראל והתחננה לעזרה. "היו לי שיחות ספורות איתה כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי, בעקבות החלום על המבוך ובגלל שהייתי מופנמת. קבענו שגרת טיפול, שהתבססה על שיחות בסקייפ, ובהמשך פגישות פרונטליות בארץ.
"הקשר איתה נמשך לאורך השנה הרביעית ללימודים, ונושא התקיפה המינית עלה במקרה. עד כדי כך הדחקתי את האירוע ולא קלטתי שהוא היה הגורם להידרדרות הנפשית. עם הזמן פיתחתי תלות קשה בפסיכולוגית. הייתי מצלצלת אליה הרבה, חיכיתי כל הזמן למוצא פיה. הרגשתי שבלעדיה לא אצליח לעמוד על הרגליים. למרות שטופלתי בכדורים, המצב לא השתפר".
• • •
המחשבות האובדניות החלו עם תחילת שנת הלימודים החמישית, בספטמבר 2014. בביתה בבודפשט החזיקה מאיה אזמל מנתחים, שאיתו חתכה לעיתים את זרועה. כעת, כשהיא יושבת בכורסה השחורה בדירתה ביפו, היא לא מהססת להפשיל את שרוול חולצתה ולחשוף את הצלקות על ידה השמאלית.
"בהתחלה רק רציתי להרגיש משהו, כי הייתי אטומה מבפנים. מהידיים עברתי לירכיים. הצלחתי להסתיר את החתכים מכולם, כי עשיתי לעצמי תפרים והלכתי עם חולצות ארוכות. באוקטובר, כמו לברוח מהאמת, ארגנתי לעצמי מסיבת יום הולדת 25. הזמנתי המון סטודנטים, אוכל ובירות, אבל מתתי מבפנים.
"כמה ימים אחר כך טסתי לישראל כדי להיפגש עם הפסיכולוגית. הגעתי לקליניקה שלה עם סכין המנתחים בתיק. בסוף הטיפול הסתגרתי בחדר סמוך והנחתי את האזמל על הצוואר. הרגשתי את המתכת על הגרון שלי, הרגשתי את הדופק, וידעתי שתנועה אחת קטנה והכל מסתיים.
"הפסיכולוגית קראה למשטרה, והם פרצו את הדלת. הייתי מבועתת ממה שקורה. לא הבנתי איך הגעתי לסיטואציה הזאת. מצד אחד רציתי למות, מצד שני קיוויתי שיעצרו אותי".
באותו יום, 24 באוקטובר, אושפזה מאיה לראשונה באברבנאל, ופגשה את המנהל ד"ר ברוך. "לא הכרתי אותו, אבל ראיתי שהוא מחבק את אמא ולוחץ לאבא את היד. מתברר שהוא למד עם הוריי רפואה באוניברסיטת תל אביב, והם היו מיודדים.
"ברוך הוביל אותי למחלקה הסגורה, והצוות הרפואי שם אותי בחדר עם קירות זכוכית, ששימש לריפוי בעיסוק. רצו שאהיה בטווח העין של האחיות, אבל הרגשתי כמו בגן חיות, כי המאושפזות התדפקו על הזכוכית בסקרנות. הייתי בהלם ובכיתי. כנראה שנתנו לי משהו להרגעה, כי נרדמתי והתעוררתי בבוקר שקטה יותר.
"למחרת, בשבת בבוקר, ברוך הגיע עם מכנסיים קצרים וכפכפים, ואמר לי לנסוע לחופשה בבית ההורים. אף אחד בבית לא היה לחוץ ולא החביא ממני את הסכינים.
"ביום ראשון הגעתי לוועדת השחרורים באברבנאל, ואמרתי שאני לא מסוכנת לאחרים ולעצמי. גימדתי את הקריאה שלי לעזרה והבהרתי שמדובר במשהו נקודתי. שחררו אותי בלי טיפול תרופתי".
ד"ר יהודה ברוך. הכחיש כי קיים עם ברגר קשר טיפולי, וטען בעקשנות שהתקיימה ביניהם מערכת יחסים רומנטית בהסכמה // צילום: ליאור מזרחי
למחרת טסה מאיה בחזרה לבודפשט והמשיכה בשגרת הלימודים. הבדידות שוב השתלטה על חייה. "כשהמצב שלי לא השתפר, שלחתי לו הודעה שאני לא מצליחה להירדם בלילות. היה ברור לי שאני צריכה טיפול. הפסיכיאטרית הקודמת ניתקה את הקשר איתי כמה שבועות אחרי שניסיתי להתאבד, בגלל התלות שפיתחתי בה ובגלל ששתינו הרגשנו שהטיפול לא עוזר.
"כתבתי לברוך שאני זקוקה לעזרה, וביקשתי להגיע להסדר שיחות כמו שהיה לי עם הפסיכיאטרית. הוא הסכים, והציע מתווה טיפולי. הוחלט שנדבר בווטסאפ רבע שעה מדי ערב.
"השיחות היו מקצועיות לגמרי. היה לי ביטחון בו, כי הוא הכיר את ההורים שלי. הוא אפילו רשם לי טיפול תרופתי. גם כלפיו פיתחתי תלות, השיחות היו חמצן עבורי. דיברתי על הרגשות שלי ועל התקיפה המינית. המחשבה שאני עלולה לחזור לאשפוז הפחידה אותי. בזכותו הייתי באותם ימים פחות הרסנית כלפי עצמי".
• • •
ד"ר יהודה ברוך (61) היה מנהל בית החולים אברבנאל בין השנים 2004 ל־2014. לתפקיד הגיע לאחר ששימש פסיכיאטר פרטי, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב וראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות. זמן קצר לאחר מינויו, הפך לחלוץ של הרגולציה בתחום הקנביס הרפואי בישראל, והיה אז הרופא היחיד שהורשה לחתום על רישיונות שימוש בקנביס.
את תפקידו באברבנאל נאלץ לעזוב בנובמבר 2014, בעקבות ביקורת של נציבות שירות המדינה, שמצאה כי שניים מבכירי הרופאים מסרו דיווח כוזב על שעות נוכחות. הנציבות הגיעה להסכם עם ד"ר ברוך על עזיבת התפקיד. עם פרישתו הצטרף כשותף בסניף הישראלי של חברת קנביס בינלאומית, ולפי אתר החברה, הוא משמש בה גם היום מנהל מחקר ורגולציה.
"בהתחלה לא ידעתי שהוא סיים את תפקידו", אומרת מאיה. "נפגשתי איתו כשבאתי לארץ בחופשת הכריסמס. הפגישה הראשונה היתה במשרד המנהל באברבנאל. במקום לשבת מהעבר השני של השולחן, הוא התיישב לידי. התרוממתי מהכיסא ובמשך רוב הפגישה עמדתי, כי לא היה לי נעים. הוא הרגיע אותי, וחשבתי שהכל בראש שלי.
"בסוף הפגישה הוצאתי צ'ק כדי לשלם לו, אבל הוא סירב לקחת, ואמר שאשלם לו מהמשכורת הראשונה שאקבל. מאז, הצ'ק היה תמיד איתי, כי הרגשתי שזו המחויבות הטיפולית שלו כלפיי, ולא היה לי צורך בטיפול חינם.
"אחר כך נפגשנו בקליניקה שלו בגדרה, או בחדר של קולגה שלו בתל השומר. זה היה המקום האהוב עלי, כי שם חצץ בינינו שולחן.
חליפת מסרונים בין ד"ר ברוך לברגר. "אוהב אותך"
"נפגשנו פעמיים או שלוש מדי שבוע, ועם הזמן משהו השתנה. פעם אחת הוא נגע לי בשיער כאילו יש לי לכלוך, ואחר כך הוא החל בנוהל חיבוקים בסיום כל מפגש. זה נראָה כמו אמפתיה, אבל לאט־לאט החיבוקים הפכו אינטימיים יותר.
"היו גם רמיזות. הוא שאל אם המיניות שלי בהסתרה, וסיפר שבכל פעם שהוא רואה אישה יפה, יש לו זקפה.
"קלטתי שמשהו לא בסדר כשהתקשרתי אליו מהחניה בתל השומר וביקשתי שיבוא לעזור לי עם הרכב, כי הרגל רועדת לי בגלל התרופות. הוא החנה עבורי את האוטו, וכשעצרנו תפס לי בבת אחת את פנים הירך. הייתי המומה, והוא אמר שלא אהיה לחוצה, כי אני איתו עכשיו. זה בלבל אותי, אבל התעלמתי. האופציה האחרת היתה שהוא מנסה לפגוע בי.
"בפגישה אחרת בתל השומר הוא אמר לי פתאום: 'אני רוצה לשכב איתך כאן על השולחן, ולא אכפת לי מי ישמע'. הייתי בבלקאאוט. פתאום הוא הלך לשירותים וכשחזר, אמר לי שצריך לסיים וחיבק אותי. הרגשתי את הזקפה שלו".
בפעם הראשונה בראיון נמתחת עווית קלה על שפתיה של מאיה. היא מסבירה שיש לה בחילה ומבקשת הפסקה. ניגשת למרפסת כשסיגריה בידה. אחר כך היא מתכווצת שוב לתוך הכורסה.
אמרת או עשית משהו אחרי אותו מפגש?
"לא אמרתי כלום, אבל למחרת התקשרתי לפסיכיאטרית הקודמת שלי והשארתי לה שתי הודעות. אמרתי שאני לא מצלצלת במטרה לחזור לטיפול אצלה, אלא רק זקוקה לעזרה, כי קרה משהו גדול והיא היחידה שיכולה לסייע. לא קיבלתי מענה, אז לא ידעתי למי לפנות. מי יאמין שהרופא הדגול והמפורסם חיבק ככה מטופלת? חששתי שאם אתעמת איתו, הוא יאשפז אותי. שכנעתי את עצמי שלא קראתי נכון את המפה".
• • •
ב־28 בדצמבר 2014, ימים אחדים לאחר הפגישה האחרונה עם ד"ר ברוך, באה מאיה לשיחה נוספת איתו בתל השומר, מצוידת בלהב של סכין מנתחים.
"אחרי כמה דקות חתכתי את עצמי בזרוע. רציתי שיראה שאני לא בסדר ושלא ייגע בי יותר. הוא הפנה אותי ל־11 יום במחלקה הסגורה באברבנאל, חודשיים וחצי בלבד אחרי שאושפזתי שם בפעם הראשונה.
"הוא צלצל אלי לשם. רצו לטפל בי בשוק חשמלי, אבל התחננתי אליו שלא, וזה בוטל. היה לי קשה שם, הנחמה היחידה שלי היתה קרן אור דקיקה שנכנסה למחלקה מהפרוזדור, ואהבתי לשבת לידה עם דפים ועיפרון ולכתוב את כל החוויות שלי. רציתי לזכור הכל".
ב־4 בינואר 2015 שוחררה מאיה מבית החולים הפסיכיאטרי. היא חזרה לבודפשט, ומשם שוחחה עם ברוך בטלפון.
למה לא ניתקת את הקשר?
"היתה לי תלות בו, ולא היה לי עם מי לדבר. ידעתי שמשם השיחות יהיו רק טיפוליות, וסמכתי על היכולות המקצועיות שלו".
הקשר הטלפוני נמשך חודשיים, עד שבמארס 2015 קבעו להיפגש בפראג, בכנס בנושא קנביס רפואי. "הגעתי לפראג כשאני על כדורים פסיכיאטריים, ושתיתי שם המון אלכוהול. כמה ימים לפני, בבודפשט, התעלפתי ברחוב ואושפזתי בבית חולים. הייתי שבורה לחלוטין ושוב חתכתי את עצמי.
"נפגשתי עם ברוך בחדר שלי במלון, ואפשר להבין לאן הידרדרנו אחרי הטיפול. זו היתה הפעם הראשונה שקיימנו יחסי מין. ביטלתי את עצמי. חשבתי על המבוך מהחלום, ובדמיוני ראיתי את ברוך כמי שרץ אחריי עם הסכין. אחרי שהוא הלך, הקאתי באמבטיה. אחרי חודש באתי לארץ לחופשת פסח. נפגשתי איתו כמה פעמים בתל השומר ובקליניקה בגדרה, אבל לא היו יחסי מין".
עם סיום שנת הלימודים החמישית, בחודש יוני, חזרה מאיה לארץ, כדי להתלמד בבית חולים במסגרת השנה השישית והאחרונה. "הייתי כמו שני אנשים. מצד אחד הסטודנטית הטובה לרפואה, מצד שני, סמרטוט. הפחד לאבד את ברוך היה חזק ממני, כמו תסמונת שטוקהולם, שבה השבוי מפתח תלות בשובה. זו היתה תלות מטורפת, לא אהבה. כל המערכות הפנימיות שלי התמוטטו.
"באותו קיץ, כשבאתי לתל השומר כדי להתלמד במחלקות, נפגשתי איתו פעמיים או שלוש בשבוע, ושוב קיימנו יחסי מין. זה היה בדירה ששכרתי, במלונות קטנים או באוטו שלו".
עו"ד שרה הראל ועו"ד אורי קינן
את התלונה במשטרת מרחב איילון הגישה מאיה בסוף ספטמבר 2015. במקביל שלחה מכתב לשר הבריאות ליצמן, וגוללה את סיפורה על הקשר בינה לבין ברוך.
"סמכתי עליו בעיניים עצומות", כתבה. "הייתי בטוחה שהוא מעוניין בטובתי ובשיקומי הנפשי. לתדהמתי, הוא ניצל את התלות שלי לקיום יחסי מין... אינני שותקת ואינני מתכוונת לעשות כן. כל מה שכתבתי מאומת בראיות. בוא נדאג יחד שזה לא יקרה שוב". עד היום, היא לא קיבלה מענה למכתבה.
הדיווח על הקשר ביניהם והניתוק מהפסיכיאטר המוכר הביאו לחייה את בן זוגה הנוכחי, שאותו הכירה כשהיו בני 14 והתאמנו בג'ודו בקבוצות מתחרות. במהלך השנים שמרו על קשר טלפוני רופף.
באוקטובר 2015, חודש לאחר הגשת התלונה, הוא צלצל לאחל לה מזל טוב ליום הולדתה ה־27. הם שוחחו מספר פעמים וקבעו להיפגש בבית קפה, שם סיפרה לו מאיה על השנים הקשות שחוותה.
"הוא היה מופתע, אבל לא נרתע", מתכסות עיניה בדוק של רכות. "הסתבר שאהב אותי כל השנים. האהבה שלנו התגברה על הכל, והוא אפילו ליווה אותי להשלמות חקירה במשטרה".
לאחר כחצי שנה של בדיקה זומן ברוך לחקירה במשטרה. הוא הכחיש כי קיים עם מאיה קשר טיפולי, ציין שלא שילמה עבור הפגישות, וטען בעקשנות כי התקיימה ביניהם מערכת יחסים רומנטית בהסכמה. הוא הוסיף כי עם ניתוק היחסים ביניהם איימה מאיה שתפגע בו, ולראיה הגישה "תלונות שווא" למשטרה ולמשרד הבריאות.
לאור התקדמות החקירה ובשל מצבה הנפשי, דחתה מאיה את לימודי השנה השישית, כדי לטפל בעצמה. היא יצרה קשר עם פסיכיאטרית חדשה ושוחחה עם הוריה. "כשהתיק עבר לפרקליטות, בתחילת 2016, נרגעתי. הרגשתי שרשויות החוק עומדות מאחוריי. ביוני חזרתי ללימודים והמשכתי את ההתלמדות בבודפשט. המבחן המסכם היה ביולי 2017, ועברתי אותו בהצטיינות. מול הבוחנים הרגשתי שאני שרה. בטקס הסיום צבטתי את עצמי כדי להאמין שאני שם".
את לא חוששת שמטופלים שלך בעתיד יירתעו ממך, כשיכירו את הסיפור שלך?
"אני לא מתביישת במה שעברתי ולא בחתכים בגוף שלי. לכולנו יש חתכים בנפש, חלקם גלויים וחלקם חבויים, וכולנו עוברים משברים בחיים. אני לא מקבלת תרופות, והולכת רק פעם בחודש לפסיכיאטרית, בשביל תחזוקה. אני אהיה רופאה אנושית, שתוכל להבין את החולים ולהזדהות עם הנפש שלהם".
טוב לך עכשיו?
"לא טוב לי כמו שהייתי רוצה, אבל אני בדרך לשם. היום אני מוצאת משמעות בחיים".
באי כוחה של מאיה, עורכי הדין אורי קינן ושרה הראל, מאמינים שפניה לשיקום מוצלח. "אנחנו מטפלים בעניינה כקורבן עבירה ומלווים אותה באופן צמוד זה שנתיים. כל טענותיה מגובות בראיות, שנבדקו על ידי חוקרי המשטרה והפרקליטות. לאחר דיונים ממושכים וחקירה ארוכה וממצה הוחלט - ולא כלאחר יד - כי קיימות ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע".
• • • • • • •
"הצבת הגבולות מוטלת על המטפל"
"המפגש הראשון בין ד"ר ברוך לבין מאיה התנהל בין כותלי בית החולים אברבנאל, כשהוא המנהל ובעל סמכות טיפולית, והיא במצב רגשי קשה וזקוקה לעזרה", אומרת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר אורנה ראובן. ד"ר ראובן יזמה לפני כשלוש שנים קורס אקדמי ייחודי בשם "אהבה, תשוקה וגבול במרחב הטיפולי", המועבר לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי, והיא מרצה בפני סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.
"אני מכירה את הפרשה רק מהתקשורת, ולא נכנסת לפער בין הגרסאות, אולם עקרונית, העובדה שלא ניתן תשלום אינה הופכת מפגש ללא־טיפולי, משום שפסיכיאטרים יכולים לפעול בהתנדבות. גם אם היו למטופל מטפלים נוספים, דבר שכיח בתחום רפואת הנפש הציבורית, זה לא מצמצם את האחריות המקצועית של כל אחד מהם. על פי האתיקה הרפואית, אסור לרופא לקיים יחסי מין עם מטופל במשך שנתיים לפחות מסיום הטיפול, ובמקרה של ייעוץ פסיכיאטרי - במשך שלוש שנים".
ד״ר אורנה ראובן // צילום: זואי גרינאדה
ד"ר ראובן פרסמה לפני כשנתיים, יחד עם המשפטן ד"ר יאיר אלדן, את הספר "המכתב", ובו מתוארת מערכת יחסים בין פסיכולוגית למטופל לאחר סיום המפגשים המקצועיים בקליניקה. "בשנת 1906 סערה הקהילה האקדמית בציריך בגלל קשר רומנטי בין הפסיכיאטר קרל יונג, מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד, לבין מטופלת שלו", אומרת ד"ר ראובן. "יונג טען כי לא התקיים ביניהם קשר טיפולי, מאחר שהיא לא שילמה לו. גרסתו לא התקבלה על ידי אוניברסיטת ציריך, שבה עבד, והוא הושעה מתפקידו. צריך לזכור שאדם פונה לאיש מקצוע כשהוא רגיש ופגיע, והמצב הזה נותן למטפל המון כוח, סמכות ופוטנציאל של הצלה. האחריות הגבוהה והצבת הגבולות בסיטואציה כזאת מוטלות רק על המטפל".
תגובה
גליה כהן, עורכת דינו של ד"ר יהודה ברוך, מסרה בתגובה: "ד״ר ברוך ביקש לנתק את מערכת היחסים הרומנטית בינו לבין גב' ברגר - מערכת יחסים בהסכמה בין שני בגירים, שהתנהלה בידיעתם ובברכתם של ד"ר תמי ברגר וד"ר יורם ברגר, הוריה של גב' ברגר.
"גב' ברגר שמה לעצמה למטרה לפגוע בד"ר ברוך בכל דרך אפשרית. היא עשתה כן באמצעות הפצת שקרים, תלונת שווא למשטרת ישראל, תלונת שווא למשרד הבריאות, וגם פניות יזומות לעיתונאים בכלי תקשורת שונים - בדיוק כפי שאיימה שתעשה, ערב ניתוק היחסים הרומנטיים בין השניים.
"ד"ר ברוך מבקש להדגיש כי בינו לבין גב' ברגר לא התקיימו יחסי מטפל-מטופלת. ואכן, אין חולק כי גב' ברגר, או מי מטעמה, מעולם לא שילמה לד"ר ברוך בעבור פגישות טיפוליות (שלא היו). אין גם חולק כי חלק מהמפגשים בין ד"ר ברוך לבין גב' ברגר נערכו בבית הוריה, ד"ר תמי ברגר וד"ר יורם ברגר. כל אלה (ואחרים) מעידים כי מדובר במערכת יחסים רומנטית ולא במערכת יחסים בין מטפל למטופלת. אנו נפרוס את טענותינו בפני הפרקליטות".
מלשכת שר הבריאות נמסר: "בעת פנייתה של המתלוננת, היה הנושא כבר בחקירת משטרה. השר ליצמן עשה עם המידע כמצופה ממנו בחוק ובתיאום עם המשטרה".
ממשרד הבריאות נמסר: "אנו בוחנים מול משרד המשפטים את האפשרות להתלות את רישיונו של ד"ר ברוך באופן מיידי".
tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו