הוולאר הוא עוד שלב בהתחדשות הדגמים של המותג הבריטי האריסטורקטי. ככזה הוא מוצר טכנולוגי ומרשים לתפעול כמו שהוא מרשים למראה. הוא גם פוזל בצורה ברורה למדי לכביש. וזו לא פזילה מקרית, ריינג'-רובר מתכננת להציג מכונית כביש בשנה הבאה. תחילתו או סופו של עידן, תלוי במתבונן.
מה חדש
הוולאר נסמך על פלטפורמת יגואר F-פייס, אחיו לקונצרן לנד-רובר-יגואר. אחרי מקורות פלטפורמת האלומיניום הזו ניתן להתחקות לדגמים אחרים של יגואר. הוולאר ארוך יותר מאחיו אבל העיקר כאן הוא העיצוב. התוצאה מרשימה מאוד, מבפנים ומבחוץ כשהוולאר מצליח להשתמש בסממנים מוכרים של ריינג'-רובר ולתת להם אינטרפרטציה חדשנית ומלהיבה. הוא חולק גם את אותן יחידות הנעה של שאר הדגמים המשתמשים בבסיס המכאני שלו ומוצע כאן עם מנועי בנזין ודיזל בנפחי 2 ו-3 ל'.
הוא אולי נראה כמו מוצר אופנתי נטו, אבל הוולאר מציע עדיין את מערכת ההנעה הכפולה המתוחכמת של המותג הוא גם מתגאה ביכולת תפקוד במעברי מים עד לגובה של 65 ס"מ ובמרווח גחון מקסימלי של 251 מ"מ. למבחן התייצבה גרסה בעלת מנוע 2.0 ל' טורבו-דיזל המפיק 240 כ"ס ב-4,000 סל"ד ו- 51 קג"מ החל מ-1,500 סל"ד. רמת האבזור ברכב המבחן הייתה ה-HSE המאובזרת בכבדות. בין השאר הגיעו לתא הנוסעים מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות, מערכת סאונד מעולה של מרידיאן, מושבים מיוחדים (קירור, חימום, עיסוי) וגם חישוקים בקוטר 21 אינץ'. האבזור המכובד הזה מעלה את מחיר הבסיס (568,000 שקלים) אל 731,000 שקלים.
איך זה מרגיש
הוולאר מרשים מאוד למראה. העיצוב מתבלט בקלות על הכביש ולחיוב. תא הנוסעים עוטף את הנהג בחומרים משובחים והרבה טכנולוגיה, אלו יוצרים אווירה מיוחדת מאוד בתא. איכות ההרכבה לא הרשימה כשברכב נשמעו רעשים מאזור הגג ודלת המטען. כמוצר סופר טכנולוגי עמוס מסכים ואפשרויות שליטה, דורש הוולאר זמן הסתגלות כשהנדסת האנוש לא תמיד מוצלחת. המרווח מלפנים לא פחות ממצוין כשהמושבים האחוריים יתאימו פחות לאנשים גדולים עם מרווח ראש חסר.
הנעה ותחילת נסיעה מגלה שליחידת ההנעה הזו אין בעיה להתמודד עם המשקל הלא מבוטל של הוולאר. אבל אופן הפעולה רועש ואפילו רועד בסיטואציות מסוימת ואינו מתאים לאופי הכללי שמשרה המכונית הזו בשלב הסטאטי.
גם יכולת המתלים לבודד את מפגעי הדרך, לא הרשימה. הספיגה לא מספקת כשחישוקי הענק לא עוזרים כאן מהבחינה הזו. הוולאר ישוב על מתלי-אוויר, מציע אפשרות לבחור בין מצבי ספיגה שונים, אך אף אחד מאלו לא התאים לכבישי ישראל. במצב הספורטיבי יותר הריסון היה סביר אבל הספיגה נמוכה. במצב נוחות הספיגה השתפרה קלות אבל הריסון אבד. זה הזמן אולי לציין שהריינג'-רובר הבכיר, יש שיאמרו האמתי, זורח בדיוק בסיטואציות האלו.
בכל הקשור להתנהגות מרגיש הוולאר יציב, מהוגן ובוגר. עם עליה בעומס חושף הוולאר את משקלו. הוא מרגיש גדול, מסורבל ומנותק. האף דוחף, ההגה קל ולא מדויק ועוצמת הבלימה פשוט לא מספקת. בנהיגה זהירה בשטח (חישוקים גדול וצמיגים עם חתך נמוך) אפשר להרגיש את הגנים המשובחים של מערכת ההנעה הזו. עם הילוך כוח ומערכות ה-'טריין ריספונס' המשודרגות והמשובחות של ריינג'-רובר, הוולאר מראה יכולת התקדמות מרשימה. כמו בהרבה רכבי שטח עם מתלי אוויר – כשהוולאר מעלה את עצמו למלוא מרווח הגחון, הנסיעה הופכת לא נעימה על שבילים לא מושלמים. בתום ימי המבחן נרשמה צריכת דלק של 13.1 ק"מ/ל'. יפה מאוד לרכב בממדים האלו.
שורה תחתונה
הוולאר מרשים מאוד פנים אל פנים. העיצוב שלו פשוט גורם לך לבהות בו ותא הנוסעים הוא מקום שמאוד נעים לשהות בו. הצד הדינאמי מרשים פחות עם נוחות בינונית והתנהגות כביש מסורבלת. קהל היעד כנראה לא יתרגש מאלו וייפול שדוד מול המראה המרשים. אניני הטעם ימשיכו לשאוף אל הריינג'-רובר הקלאסי, הבכיר במשפחה, כזה שיודע להרשים בעמידה ונסיעה, כאחד.
נתונים: 1,999 סמ"ק, טורבו-דיזל, 240 כ"ס ב-4,000 סל"ד, 51 קג"מ ב-1,500 סל"ד, 1,894 ק"ג, 13.1 ק"מ לליטר (מבחן),731,000 שקלים (גרסה נבחנת).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו