העימות עם איראן לא מעבר לפינה - הוא כבר כאן

במציאות, בדיוק כמו בסרט או בהצגה טובה, נהוג כי אקדח המוצג לראווה במערכה הראשונה - יירה במערכה האחרונה. לפיכך גם הנוכחות האיראנית על גבולה הצפוני של ישראל - בדמות חיילים וכלי טייס איראניים על אדמת סוריה, וכן פריסת אלפי מתנדבים שיעים בחזית רמת הגולן - עלולה, כפי שהוכח, להיות מופנית נגד ישראל.

טעו אלו שהזהירו כי מהלכי ישראל, אותן תקיפות יזומות נגד יעדי חיזבאללה על אדמת סוריה, מדרדרים את האזור לעבר עימות מיותר עם איראן וחיזבאללה. העימות כבר כאן, והיוזמת היא דווקא איראן.

אין מדובר עדיין במלחמה כוללת, שבה איש אינו רוצה, אלא בצעד נוסף, משמעותי וחמור, על לוח השחמט של המערכה בין ישראל לטהרן.

עניינה של המערכה היא שאלת הנוכחות האיראנית בסוריה ביום שאחרי סיום מלחמת האזרחים במדינה, וכן ניסיון האיראנים להקים מפעלים לייצור טילים מדויקים בלבנון. ישראל הודיעה כי הדבר הוא קו אדום, ולא תאפשר זאת.

התגובה התקיפה והמיידית בסוף השבוע של ישראל לתוקפנות האיראנית על הגבול מלמדת כי ישראל נחושה לא לחזור על טעויות העבר, ולא לאיים איומים חלולים. שהרי רק אם ישתכנעו איראן וחיזבאללה כי ישראל נחושה לשמר את הקו האדום שסימנה, רק אז יש סיכוי טוב כי ייזהרו מלחצות אותו.

האם התקרית תוביל למלחמה? לא בהכרח. לאורך שבע שנות מלחמת האזרחים בסוריה הצליחה ישראל לנהל מול האיראנים עימות על אש נמוכה. לא עובר חודש ללא דיווח על פעילות המיוחסת לכאורה לחיל האוויר נגד יעדים איראניים, יעדי חיזבאללה או משטר סורי. זו לא הפעם הראשונה שבה נורית אש נ"מ מהצד הסורי.

כעת נותר לבחון את עוצמתו של הקו האדום ולראות אם בכוונת איראן לדרדר את האזור לעימות; על אף פי שלפחות כלפי חוץ, לטהרן, ובוודאי גם לרוסיה, אין שום אינטרס בעימות שכזה.

פרופ' אייל זיסר הוא מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב