כך לא בונים את חומת הדמוקרטיה

שיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק מודאג מעתיד הדמוקרטיה הישראלית - וגם אני מצטרף אליו. עיקר דאגתי מהעובדה שבכירים במערכת המשפט ואכיפת החוק, בעבר ובהווה, פועלים לקדם אג'נדות אישיות שלהם. כמה פעמים שמעתי את אהרן ברק אומר "פעם שופט, תמיד שופט". אמירה שמשמעותה היא ששופטים, גם לאחר שפרשו, מחויבים להימנע מלהתבטא בנושאים ציבוריים שנויים במחלוקת. התבטאויות שכאלה מחשידות אותם שפסקי דין עקרוניים היו מוטים בכוונה לקדם תפיסות עולם שלהם, הטיה אנטי־דמוקרטית בעליל.

דמוקרטיה אין משמעותה עריצות הרוב, אך בוודאי איננה עריצות המיעוט שכונה על ידי ברק "הציבור המתקדם והנאור". מיעוט, שבעזרת אהרן ברק הצליח להשליט את ערכיו בתחומים רבים של חיינו, ערכים שברובם לא מבטאים את רצון רוב הציבור. לדידו של ברק, שופטי העליון הם משפחה הומוגנית, שזר לא יכול להתקבל אליה. אין פלא לכן שנגרמה פגיעה ממשית באמון הציבור בבית המשפט העליון. פסיקת העליון בעניין חוק המרכולים רק הוכיחה שזהות השופט קובעת את התוצאה, והמשפטנות שולית בלבד.

ריכוז כוח בידי גוף אחד הוא בעייתי, אולם אותו עיקרון נכון גם לגבי בית המשפט העליון. מי שלוקח לעצמו סמכויות מבלי שיש לכך בסיס חוקי, ומגייס לצורך כך, רק לאחרונה, את מגילת העצמאות, מרכז בידיו כוח בלתי מוגבל בחוסר סמכות, והפוסל במומו פוסל.

כשאהרן ברק אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות" שהוא מבין את אלה שהולכים להפגנות בשדרות רוטשילד. כשהוא טופח על כתפי נשיא המדינה והשר כחלון, כשכל אזרח מבין את פשר המחמאה. בכך הוא מתגייס למערכה הפוליטית נגד שלטון הימין. מי שמאשים את שרת המשפטים שאיננה מבינה מהי דמוקרטיה, רק משום שהיא משוכנעת שתפקיד הכנסת הוא לקבוע את הנורמות המחייבות במדינה, נותן ביטוי לכוחנות משפטית במקום לריסון הכרחי; לכן בדמוקרטיה אמיתית לא הכל משפט, ובוודאי לא הכל שפיט.

ישראל היא מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה על פי השקפת ברק. יהודים חזרו למולדת ההיסטורית כדי להגשים חזון ציוני גדול, ולא כדי להקים סניף של סן פרנסיסקו על שפת הים התיכון.

הסכנה העיקרית לדמוקרטיה מצויה כיום אצל חסידי ברק באליטות השמאל הוותיקות באקדמיה, בתרבות, בתקשורת ובקהיליה המשפטית. אליטות שבזות לכל מי שאינו חושב כמותן, שמשוכנעות שקבוצות פריפריה לקחו להן את המדינה שהיתה רשומה על שמם בטאבו, מיעוט קטן שהתייאש מחילופי שלטון באמצעות הקלפי ומוכן לשבור את כללי המשחק הדמוקרטיים כדי להפיל את שלטון הימין.

הציבור איבד אמון ביושרת החקירות

דוגמה נוספת לעיוות שלטון החוק אצל גורמי אכיפת החוק מצויה בעניינו של ניצב רוני ריטרמן. אני לא מכיר מדינה מתוקנת אחת, שבה הממונה על חקירת איש ציבור נשאר יומיים בתפקידו לאחר שהעלה חשד כי הנחקר העיקרי עומד מאחורי תלונה שהוגשה נגדו.

אם הוא באמת מאמין בטענת ההבל הזו, היה עליו לעזוב מייד את החקירה, ואם הוא פרסם את הטענה כדי להיות מאותרג על ידי תקשורת הציידים, הרי שהממונים היו צריכים לסלקו במהירות שיא בלי קריצה ובלי שיהוי. סביר בעיניי שההדלפות מהחקירה נועדו, בין השאר, לצורך האתרוג.

אשתו של ריטמן, קצינת משטרה לשעבר וקצינת חקירות ביחידה, פרסמה פוסטים נגד נתניהו, בעוד הוא מנהל את החקירה. ללא ספק בהתנהלות זו זוהמה החקירה, כך שאין אנטיביוטיקה שתוכל לרפא אותה. רבים בציבור איבדו את האמון ביושרת החקירות. כך לא בונים את חומת שלטון החוק וההגנה על הדמוקרטיה - כך פועלים על מנת להרוס אותה. נראה שהשופט ברק טעה באבחון הגורמים שהם הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית.