המלחמה על שאנל 5, HOT 8, 22:00
יום השואה הבינלאומי זכה לתהודה רבה יותר, שכרגיל הקדימה את הקולנוע. ההצהרה של הממשלה הפולנית סיפקה עניין ודיונים לרוב, כאלו שהטלוויזיה והקולנוע, אפילו זה הדוקומנטרי, לא יכולים להתחרות בהם. עוצמת הזעזוע היא כזו, שלמי יש זמן לשבת עכשיו ולצפות בסרטים דוקומנטריים.
אבל ב־yes ובהוט עלו בסוף השבוע סרטים שמזכירים לנו שסיפורי שואה מבחינה דוקומנטרית, עדיין יכולים לספק עוד ועוד סיפורים. אם להיות ציניים לרגע, הרי לא מדובר באופנה חולפת. אם סרטי דאעש למיניהם מביאים את מה שמתרחש עכשיו בעולמנו, הרי סרטי השואה ימשיכו לספק סיפורים גם הרבה אחרינו. ושוב, גם אם הנרטיב המוכר מופיע בסרטים הללו, וגם אם חלקם מתקשים לחדש, הרי עוצמתם והעובדה שמלחמת העולם השנייה היתה האירוע המכונן של המאה ה־20, מקנות להם תוקף ומושכות עשייה דוקומנטרית גם מחוץ לישראל, לעיתים אפילו ביתר שאת.
"המלחמה על שאנל 5" מביא סיפור שעבורי היה ידוע בחלקו, ולכן מצאתי את עצמי נשאב אליו באופן מפתיע למדי. עלילתו מביאה את סיפורו של בקבוק הבושם שאנל 5, כמי שסביבו מסופר עוד פן של השואה ומלחמת העולם השנייה. קוקו שאנל מתגלה בו כאשת עסקים צינית וחסרת מצפון, כאשר שותפיה היהודים, שלמעשה מרימים אותה לגבהים חדשים, נאלצים לשלם מחיר על היותם יהודים, ושאנל מנצלת את יחסיה הרומנטיים עם קצין גרמני כדי שהאחרון יעזור לה בעולם העסקים, והיא בתמורה תעזור לנאצים עם הבריטים בזכות יחסיה עם ווינסטון צ'רצ'יל וההנהגה הבריטית. שאנל התחמקה מהעמדה לדין על פי הסרט ובגידתה בשותפיה היהודים, בזכות אותו צ'רצ'יל. בקבוק הבושם שעומד במרכזו של הסרט הפך לנמכר ביותר בעולם במשך כל המחצית השנייה של המאה ה־20, ועד ימינו אנו שומר על הבכורה שלו. זו דרך מעולה להביא סיפור ענק מבעד לעולם הטואלטיקה שיחסית בטל בשישים בתוך הטרגדיה של המלחמה. אבל הוא מאלץ את הצופים לחשוב מחדש, ובעיקר מציב את השאלה האולטימטיבית לאיך אתה או את הצופים, הייתם מתנהגים באותו רגע נתון. הביצוע כל כך טוב, עד שנדמה שאנו צופים בכלל בסרט מתח ולא בעשייה דוקומנטרית.
אחד הדברים הבולטים בסרטי השואה הבינלאומיים, אפרופו הפולנים וההתרחשות ביומיים האחרונים, היא שדווקא כאשר הנושא יוצא מן העשייה האמנותית אל תוך השעמום החקיקתי הוא מעודד כתגובה עוד ועוד סרטים ודיונים תרבותיים. ובכך נדמה שמטרתם של הפולנים לא רק שלא תושג, אלא תצליח לעורר מחדש הדים וקולות.
•••
סיפורו של הטניסאי רוג'ר פדרר שזכה ביום ראשון בגרנד סלאם ה־20 שלו הוא כמובן סיפור ספורטיבי ענק, מהגדולים של דורנו. עם זאת, העובדה שאנחנו נחשפים לניצחונות של השוויצרי דרך ערוץ יורוספורט מעצימה עבור הצופה הישראלי את החוויה. לצפות בטניס בעשר בבוקר זו אכן פריבילגיה למבקרי טלוויזיה או חולי ספורט, אבל הדרך שבה העבירו שם את הגמר הזה, ובכלל את הקריירה של פדרר, היא חלק מהקלאסיקה האדירה הזו, שלולא מכשיר הטלוויזיה בסלון או במקום העבודה, ספק אם היינו נחשפים לניואנסים הקטנים הללו שהופכים אותו לטניסאי הגדול בכל הזמנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו