"קרא לי בשמך": סרט קטן, עדין ויפהפה

שני בחורים צעירים מנהלים רומן קצר ובלתי נשכח ב"קרא לי בשמך" – סרט ההתבגרות עטור השבחים של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו ("גלים גבוהים"), שמתרחש על רקע הנופים הפסטורליים של צפון איטליה, בראשית שנות השמונים.

הבחור הראשון הוא אליו בן ה-17 (טימותי שאלמה), שמעביר קיץ עצל עם הוריו בכפר קטן ושליו. הבחור השני הוא אוליבר בן ה-25 (ארמי האמר), עוזר המחקר הנאה של אביו, שמגיע כדי לבלות שישה שבועות בבית המשפחה.

הקליק בין השניים אמנם מיידי, אך לוקח לאליו קצת זמן עד שהוא מצליח להבין את מלוא משמעותו. ברור לו שהוא נהנה לבלות בחברתו של אוליבר. אך האם גם אוליבר נהנה? אליו לא בטוח. וחוסר הידיעה הזאת משפיע על התנהגותו ועל מצב רוחו באופן בולט.

מפה לשם, השניים מתיידדים ולומדים להכיר אחד את השני. אבל מכיוון שאליו ניצב במרכז התסריט (שעליו חתום יוצר הארט-האוס הוותיק ג'יימס אייבורי) הצופים רואים את הדברים רק דרך עיניו, בשעה שאוליבר נותר מושא תשוקה מושלם (גם מבחינת המראה שלו, שמזכיר את הפסלים העתיקים שאביו ההיסטוריון מושה ממי אגם גארדה, וגם מבחינת ההתנהלות מלאת הביטחון שלו, שיכולה להתפרש כשחצנות אמריקנית טיפוסית). ואז, פתאום, זה קורה.

באופן פלאי וחריג, "קרא לי בשמך" – שמבוסס על רומן מאת אנדרה אסימן, ושמועמד לארבעה פרסי אוסקר (ביניהם בקטגוריית הסרט, השחקן והתסריט המעובד) - מתמקד ברגשות ובהתנהגות, ולא באירועים דרמטיים חיצוניים. החיבור הרגשי והגופני בין אליו לאוליבר אינו מניב קונפליקטים המוכרים מסרטים שעוסקים באהבה גאה. הבלגן היחיד שמתרחש בסרט מתרחש בתוך ליבו וראשו של אליו.

עובדה פעוטה זו הופכת את סרטו של גואדנינו לסרט נועז ורדיקלי, וטוענת אותו בעוצמה אירוטית לא צפויה. הישג מרשים כאשר לוקחים בחשבון שבהשוואה לסרטים אחרים, לא קורה כאן יותר מדי. אבל די להתבונן באליו – שעובר מסע משמעותי ומשנה חיים מול עינינו - כדי להבין שלמעשה קורה כאן המון.

גואדנינו, שמפגין השפעות של אריק רוהמר וברנרדו ברטולוצ'י, מנווט את האירועים בנינוחות וברגישות רבה ומייצר אווירה אוטופית, אופטימית וכמעט חלומית, שצפויה להזכיר לכם את ההתאהבות הראשונה שלכם ואת שברון הלב החמוץ-מתוק שהגיע בעקבותיו.

אבל מי שנושא את הסרט על כתפיו הוא שאלמה, שמגיש הופעה שאמורה לסדר לו עבודה לעוד שנים ארוכות. הוא נע בטבעיות ובקלילות בין שלל מצבי צבירה אמוציונאליים, כאשר במשך רוב רובו של הסרט, הוא נדרש לספר את הסיפור באמצעות פניו ובאמצעות הדרך שבה הוא נושא את גופו. זהו תפקיד קשה ותובעני שדורש בגרות ואינטליגנציה רגשית גבוהה - ושאלמה יותר מנענה לאתגר. העבודה שהוא עושה כאן מרהיבה, מרגשת ומרתקת לצפייה.

גם האמר מקבל סוף סוף הזדמנות לזרוח. אחרי שלל פרויקטים עתירי תקציב, כמו "הפרש הבודד" ו"שם קוד: מלאך", שניסו להפוך אותו ללידינג מן (והצליחו רק באופן חלקי), תפקיד המשנה הזה מנצל את הכריזמה הממגנטת שלו באופן מירבי. מהרגע שהוא מגיע לעיירה, אף אחד לא יכול להתעלם מאוליבר. וקל להבין מדוע.

מי שמשלימים את צוות השחקנים הם מייקל סטולברג ואמירה קסאר הנהדרים, שמפגינים אמפתיה יוצאת דופן בתור הוריו של אליו.

יכול להיות ש"קרא לי בשמך" טיפה ארוך מדי. ואני מניח שה"כלום" שקורה בו לא יתאים לכל אחד. אך לטעמי הסצינות האחרונות (והמושלמות) של הסרט יותר ממפצות על כך. גואדנינו ושחקניו יצרו כאן סרט קטן, עדין ויפהפה על תשוקה גדולה. ובלי קשר לאוריינטציה המינית שלכם, ההשפעה שלו משכרת.

"קרא לי בשמך", איטליה/צרפת/ארה"ב 2017

ציון: 9