תקווה שמתחילה ונגמרת בבית העלמין

ישנם רגעים בספרות שהם כה מדויקים וקולעים, שבמשפט או שניים הם מצליחים להעביר את תמציתה של פילוסופיית החיים שמאחורי הספר כולו. "דממת הספק", ספרה של צביה גולן, מספק לקוראים רגע מעין זה כבר בתחילתו.

הספר נפתח בתיאורה של כתובת גרפיטי שאלמוני ריסס בכניסה לבית העלמין בקיבוץ: "פינת חי". על פניו, זהו תיאורו של מעשה קונדס מעט חצוף ולא מאוד מתוחכם, אך ככל שיתקדם הקורא בקריאת הספר, יגלה כי הוא משקף את רוח הספר במדויק – ניצוץ של חיים, גם במקום שבו נראה כי הכל סופי, סגור וחתום.

ראוי כי מערכת החינוך תשקול להמליץ עליו כספר קריאה לתלמידי תיכון. "דממת הספק" // כריכת הספר

הבחירה בבית עלמין קיבוצי כמקום מרכזי בעלילה היא בחירה מסקרנת, המתבררת כמוצלחת, משום שהיא יוצרת עולם בו יש שפע של מקום להתחבטויות בשאלות של מוסר, צדק ואמונה – על היבטיה השונים, הן בפרשנות הדתית של המושג והן בפן של אמונה בטוב שבאדם. "אלוהים לא עובד אצל אף אחד מאיתנו, הוא לא חייב לאף אחד כלום", אומרת אחת הדמויות, ומשמעותו של המשפט מהדהדת לאורך הספר כולו, בסיפורי חייהן של הדמויות השונות.

לבית העלמין, המנוהל ומתוחזק על ידי שני חברים – אבנר ונסים, מגיעה חבילה ובה יומן ומכתב. במכתבה, מבקשת מאבנר אישה בשם אווה, שזהותה אינה ידועה לו, כי הוא זה שיספיד אותה במותה. היומן המצורף אמור, לדבריה, לאפשר לאבנר להתוודע לסיפור חייה ואף להבין מדוע היא פונה דווקא אליו. אבנר נשאב אל תיאור קורות חייה של אווה, המעלה בו הרהורים ותהיות הנוגעים לילדותו ולמשפחתו.

סיפורה של אווה, שיומנה מגולל את קורות משפחתה בברלין בזמן עליית השלטון הנאצי, מאורעות השואה, שהותה במחנה המעצר בקפריסין ועלייתה ארצה, בניסיון לבנות לעצמה חיים חדשים, הוא סיפורן של נשים רבות. כמו כן, הנושאים בהם דן הספר הם מהמדוברים והנכתבים ביותר בספרות הישראלית והעברית – השואה, הצלתם של יהודים, העלייה ארצה, מיתוס הצבר, והדיבור על השואה לעומת השתיקה – שתי פרקטיקות שונות בהן נוקטים שורדי השואה ובני משפחותיהם בשעה שהם מנסים להתמודד עם מה שארע.

ויחד עם זאת, בספרה של גולן יש חד-פעמיות, יש את הספציפי והאישי, וזאת הודות לאחת מחזקותיה הבולטות ככותבת – יכולת מרשימה לבנות דמויות אמינות מאוד, בעלות שורה ארוכה של מאפיינים, קטנים וגדולים, הייחודיים להן. אווה, בני משפחתה והדמויות המרכזיות בחייהם, מוצגים באופן שבו הקורא יכול ממש לחוש שהוא מכיר אותם. כך גם באשר לנסים ולאבנר, המתוארים על ידי ההרגלים שלהם והריטואלים הקבועים שהם מקיימים – וגם על ידי האופן בו הם מגיבים ופועלים כאשר דבר מה יוצא מגדר הרגיל מתרחש ומפר את שגרת יומם.

מערכת היחסים בין אבנר לנסים, המאופיינת בישירות רבה ובחילופי הלצות, ממלאת בספר תפקיד רב חשיבות – היא מאזנת את כובד משקלם של סיפורן של אווה ושל אמו של אבנר, יוצרת הפוגות בקריאת התיאורים הבלתי פשוטים לעיכול ומעניקה לספר רובד נוסף וחשוב, שבו מוצגת הישראליות הבוטחת בעצמה, האופטימית, מלאת ההומור, זו שבכוחה להתגבר ולהיבנות מחדש.

איזון זה, המהווה ביטוי לרגישותה של המחברת כלפי הקוראים ולהבנתה את נפשו של הקורא, לצד איכויותיו הספרותיות של "דממת הספק" והמתח הנבנה לאורך הקריאה ביומן, הופך את יצירתה של גולן לספר שראוי כי מערכת החינוך תשקול להמליץ עליו כספר קריאה לתלמידי תיכון. זאת, על מנת ללמד, לצד עובדות היסטוריות, כמה דברים נוספים וחשובים לא פחות, כמו חמלה, תושייה, סולידריות ונחיצותו של המאבק ברוע האנושי.