"הנוסע": חבל על תאי המוח שלכם

"הנוסע", ארה"ב 2018

אף אחד לא הולך לראות סרטי פעולה בשביל ההיגיון העלילתי שלהם, אבל "הנוסע" - סרט האקשן החדש בכיכובו של ליאם ניסן - באמת לוקח את הנחת העבודה הזאת כמה צעדים רחוק מדי.

שיתוף הפעולה הרביעי בין ניסן לבין הבמאי חאומה קולט־סרה (אחרי "זהות לא ידועה", "נון סטופ" ו"מרדף לילי") דווקא מתחיל באופן מבטיח, עם מונטאז' יפה ואפקטיבי שמציג בפנינו את שגרת חייו הרפטטיבית והשוחקת של מייקל מקאולי - סוכן ביטוח בן 60 שעולה מדי בוקר על רכבת הפרברים, שלוקחת אותו לבניין המשרדים שלו בניו יורק סיטי.

אלא שבוקר אחד הבוס של מקאולי קורא לו למשרד כדי לפטר אותו, וגיבורנו - שמתמודד עם שתי משכנתאות ועם בן שעומד להתחיל את לימודיו בקולג' - מרגיש שעולמו חרב עליו. איזה מזל, אם כן, שבנסיעת הרכבת הארוכה הביתה מתיישבת מולו אישה אלגנטית ומסתורית (ורה פרמיגה), שמציעה לו מאה אלף דולר כדי למצוא מישהו שלא אמור להיות על הרכבת, ולשים עליו מכשיר ג'י.פי.אס.

חלקו הראשון של "הנוסע", שמאוד מזכיר את "נון סטופ" (שם ניסן ביצע משימה דומה על מטוס), מתנהל ביעילות מרבית. לאחר התלבטות קצרה, מקאולי (שהיה שוטר בעברו) מחליט להיענות להצעה המפתה בחיוב, ומתחיל לעבור בין הקרונות בחיפוש אחר איש המסתורין שלו. כצפוי, לא עובר יותר מדי זמן עד שהעניינים מסתבכים והאגרופים מתחילים לעוף.

עם זאת, ברגע שהערפל מתפוגג מעט ומקאולי מבין את מי בעצם הוא מחפש ולמה - הסרט בוחר לרדת מהפסים, באופן מטאפורי ומילולי כאחד. שכן המזימה האפלה שבמרכזה הוא מוצא את עצמו מופרכת עד היסוד. וככל שהיא ממשיכה לשחק את עצמה על המסך, כך היא נהיית יותר ויותר מטומטמת ולא הגיונית.

בתוך כך, בשלב מסוים המתח הכאילו היצ'קוקי שמלווה את החיפושים על הרכבת מפנה את מקומו לעלילת "רכבת דוהרת" סטנדרטית, וזו מתובלת בדרמת בני ערובה מיותרת, בחורים ענקיים בעלילה, באפקטים לא משכנעים ובטוויסטים מסורבלים שאפשר לזהותם ממרחק של קילומטרים.

למה בעצם הטילו על מקאולי את המשימה הזאת? ולמה איש המסתורין בכלל היה על הרכבת שלו? בואו רק נגיד שמוטב שלא תחשבו על זה יותר מדי. או בכלל. חבל על תאי המוח.

ציון: 4