יפה שפיגל היא אישה אצילית ומרשימה, כזו שהברק לא נעלם מעיניה גם בגיל ,83והיא מחלוצות נשות החינוך של ישראל.
היא נולדה בבוקרשט ועלתה בשנת 1935עם המשפחה. "כבר כשהגענו אמא התחילה לטפל בילדים - כנראה אהבת הילדים והחינוך עברה אלי בירושה", היא מספרת. בשנת 1952 הוכשרה כמורה בסמינר אשכול ובאותה שנה, בעקבות החלטתו של רה"מ דוד בן-גוריון, נשלחה להיות מורה חיילת והוצבה בבית ליד. במהלך שירותה התחילה ללמד בתיכון בנתניה, כשתלמידיה הראשונים היו עולים מתוניסיה, מרומניה וממרוקו. עם שחרורה נשארה בתחום והחלה לעבוד כגננת, כשהיא שמה דגש על חינוך למסורת ולאהבת הארץ.
בעלה עסק גם הוא בתחום החינוך וניהל בית ספר. במסגרת עבודתו בסוכנות היהודית טסו השניים לשליחויות בחו"ל, ויפה המשיכה וחינכה ילדים - הפעם בקהילות יהודיות מסביב לעולם, בין היתר בוונצואלה, בברזיל ובפרגוואי. לדבריה, עד היום ההנאות הכי גדולות שלה הן כשילד שחינכה במסגרת עבודתה בחו"ל מתקשר אליה ומספר לה שעלה לארץ ורוצה לפגוש אותה.
כיום יפה מתגוררת עם בעלה ברשת מגדלי הים התיכון שבנורדיה. היא אם לארבעה ילדים וסבתא לתשעה נכדים. כשיצאה לפנסיה החליטה לתרום מזמנה והיא מתנדבת זה 30 שנה בבית החולים לניאדו שבנתניה. בתחילה היתה במחלקות הפנימיות ובעשור האחרון היא נמצאת ברשומות הרפואיות (הארכיון). לא מזמן קיבלה מבית החולים תעודת הוקרה על היותה מתנדבת מצטיינת. "אומרים לי - די, מספיק, אולי תנוחי? קיבלת כבר את התעודה", אומרת יפה, "אבל בבוקר יום ההתנדבות אני מתעוררת מאושרת. אחרי 30 שנה - המקום כבר נהפך לחלק ממני".
כמי שנותרה אשת חינוך בנשמתה, היא מבקשת להעביר מסר להורים הצעירים: "תחנכו ותעניקו לילדים את ה'ישראלי הטוב', זה עם הערכים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו