"שמעתי את מגפי החיילים הנאצים, אבל הסתתרתי היטב ולא בכיתי"

יום אחד בגטו של קרקוב, אבא של אווה רץ־לביא נשבר.

"ישבנו ליד השולחן ואבא אמר בייאוש: 'אי אפשר להמשיך ככה'", משחזרת אווה, היום בת 80, "הוא מזג לי כפית של ציאניד ואחר כך לו ולאמא וציווה עלי לשתות ראשונה. קירבתי את הכפית לפה ואז אמא הכתה בחוזקה על ידה ואמרה לאבא: 'לא! לא כך נגזר עלינו למות. אלוהים יקבע כיצד נמות'".

אווה שרדה והשנה תגולל את סיפורה בטקס יום השואה הבינ"ל שיתקיים באו"ם בשבוע הבא. היא תגיע לשם עם נכדה החייל, תאם (18), ותספר גם כיצד היא והוריה ניצלו בזכות התעשיין וחסיד אומות העולם אוסקר שינדלר. "מלחמה זה לא זמן טוב לילדים", היא אומרת בשיחה עם "ישראל היום", "ילדים בשואה היו צריכים תמיד להתחבא". אווה, שהיתה בת 8 כשהמלחמה תמה, לא שוכחת. "ראיתי מראות זוועה. הנאצים לא התביישו במעשיהם. הם זרקו תינוקות מחלונות בניינים. הם כל הזמן צחקו ועשו דברים יזומים משלהם".

דנון // צילום: AFP

אווה, שמתגוררת בגבעתיים, מגיעה פעמיים בחודש ליד ושם ומשתפת את המבקרים בסיפור חייה. הכישורים של הוריה - אביה היה בעל חנות למוצרי ברזל ואמה, שעבדה במפעל לייצור מדים והצטיינה בגיהוץ ישר ומהיר - הצילו אותם משום שהנאצים בחרו להעסיק אותם. "אמא אמרה לי תמיד לא להאמין לאף אחד ותמיד להסתתר כשמישהו בא לסביבה", מספרת אווה, "התחבאתי מצוין. לא בכיתי, לא השמעתי קול ובסוף שרדתי. שמעתי את מגפי החיילים הנאצים ומייד הסתתרתי. הם צעקו: החוצה! החוצה! אבל ביצעתי את הוראת אמי". אחרי תקופה בגטו והגעה לאושוויץ, התגלגלו הוריה והיא עצמה למפעל המיוחד שפתח שינדלר בצ'כיה והציל 1,200 יהודים.

בנאום באו"ם ישתתפו מזכ"ל האו"ם ושגרירי המדינות. שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, אמר לקראת הגעתה של אווה: "בימים שבהם האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער ברחבי העולם, עלינו להשמיע קול חזק וברור דווקא כאן נגד השנאה".