הכותרת הראשית שהתנוססה אתמול באתר "הארץ", שלפיה "כבל קיבל ממו"ל 'ידיעות אחרונות' הערות ותיקונים לחוק 'ישראל היום'", רק ממחישה את מה שכבר נטען ופורסם מעל דפי העיתון הזה: יוזם הצעת החוק נגד "ישראל היום" זכה לפינוקים ולסיקור נרחב וחיובי מ"ידיעות אחרונות", בתמורה לקידום הצעת החוק שנועדה להיטיב עם מוזס ועיתונו.
כבר ב־2014 חשף "ישראל היום" כיצד עבדה השיטה. כבל, כך פרסמנו, זכה בתקופה שבה יזם את הצעת החוק לסיקור אמפתי מעיתון שברוב השנים לא תמיד היה קשוב לפועלו הברוך במשכן הכנסת. כשכבל התמודד ב־2012 לתפקיד יו"ר ההסתדרות, הוא לא ממש ליקק דבש ב"ידיעות". גם לא כששקל להתמודד לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. כשפעל למען נושאים חברתיים - זה לא בדיוק התבטא בעיתון.
בחלקי תמלילי השיחות בין רה"מ בנימין נתניהו למוזס, שנחשפו בערוץ 2, הזכיר מוזס את כבל כמי שיכול לייצג אותו בכנסת. אחרי הפרסום לא היתה לחבר הכנסת ברירה אלא להודות. "ברגע שהתברר לנוני שיש הצעת חוק כזו הוא כן דיבר איתי", אמר אז, והוסיף: "למה להיתמם? אני מניח שכיוון שהובלתי את החוק, שירתי את האינטרסים שלו".
מילא פיו מים
כבל אפילו לא ניסה להסתיר שהוא משרת את האינטרסים של מו"ל "ידיעות אחרונות". במלאת 19 שנים לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל, נשלח במוצאי שבת, 1 בנובמבר 2014, צלם "ישראל היום" גדעון מרקוביץ' לצלם בכיכר רבין בתל אביב. מרקוביץ' החרוץ תיעד בעצרת את כבל כשהוא מסתודד עם בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, חתן פרס ישראל, יום לפני דיון על חוק "ישראל היום" בוועדת השרים לענייני חקיקה. רשרושי המצלמה הפכו את הבעת הפנים להבעה מבואסת. "די, תניח לנו. מחר, כשיסגרו את העיתון שלך, אתה תרצה עבודה אצלנו", סינן לעברו חתן פרס ישראל בעוד כבל ממלא פיו מים.
ב־3 בנובמבר 2014 הזכיר "דה מרקר" שלפני הדיון בכנסת סביב חוק "ישראל היום", הוגשה לכבל חוות דעת שהוזמנה ומומנה בידי "ידיעות אחרונות". כבל, שהיה להוט לקדם את החוק, טען כי כלל לא ידע שחוות הדעת "האובייקטיבית" שחולקה לו ולשאר חברי ועדת השרים מקורה ביוזמה, בהזמנה ובמימון של העיתון המתחרה.
ציפי לבני, שתמכה בחוק נגד "ישראל היום", אמרה אחר כך בכנס "הון־שלטון־עיתונות" כי "דיברתי עם מו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס וקיבלתי חוות דעת ש'ידיעות אחרונות' הזמין, שעסקה בהיתכנות הכלכלית - אבל הכל היה שקוף בוועדת השרים". שקוף?