כשאני מסתכל על הציורים האלה, אני מרגיש שאחי חי"

"אני יודע שזה נשמע מעט חמדני. אבל הציורים האלה הם העבר שלי, אלה הזיכרונות שלי. כשאני מסתכל על הציורים האלה אני מרגיש שאחי חי ונושם", במילים מצמררות אלה מתאר שלמה דורון (90) מהרצליה את אוסף הציורים והבולים של אחיו הגדול, אלכסנדר לוסטיג ז"ל, אמן שנהרג בנתיב הל"ה.

אלכסנדר נולד ב־1924 בהונגריה למשפחה מתבוללת משכילה. במלחמת העולם השנייה הוא הצטרף ללוחמים ההונגרים במאבק בפשיזם ואת ימי המלחמה העביר בקרבות, ביערות ובמחתרת. בתום המלחמה, עם שובו הביתה, לא מצא ממשפחתו הענפה, שנכחדה כולה באושוויץ, אלא את אחיו שלמה, הקטן ממנו בשלוש שנים, שהתחבא אצל משפחה נוצרית.

אלכסנדר ושלמה ניסו לחיות תקופת מה בבודפשט, שם בגיל 17 אלכסנדר פרנס את שניהם, כאשר שימש יד ימינו של צייר מפורסם. "אחי היה בחור שמח שאהב לבלות. הוא אהב נשים והן אהבו לאהוב אותו, ג'נטלמן מתורבת", נזכר דורון. בשנת 1946 עלו השניים לארץ, היישר לקיבוץ דורות. לאחר כחצי שנה של עבודת אדמה הם עברו לירושלים.

עוד באתר:

נאום הלוזר: הפלשתינים נאחזים בנרטיב השקרים, דעה

בלעדי: המוסר הכפול של מבקר המדינה במלחמה בהדלפות

בלעדי: צה"ל מרחיב את מערך הגיור

"בתקופה הקשה הזו ידענו עוני ורעב עד שקיבלתי משרה במעבדת חברת החשמל הירושלמית, ואחי עבד כצייר וכגרפיקאי בקק"ל, ובו בזמן למד בבצלאל". עם פרוץ מלחמת העצמאות, יום לפני יציאתו לדרך שממנה לא חזר, כתב אלכסנדר ביומנו: "לסבול - אין דבר, למות - אין דבר, אם יודעים למען מה ומדוע".

לוסטיג השתתף בקרבות רבים להגנת ירושלים העברית ונמנה עם אנשי מחלקת הל"ה (מחלקת ההר; נ"י), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ב־14 בינואר 1948. בליל 15 בינואר כותרה מחלקתו על ידי כפריים ערבים, והם לחמו בהמוני הערבים עד לנשימתם האחרונה. "זה היה קרב שנמשך לאורך יממה שלמה. ביום שני הם הובאו לקבורה. הוא היה מגויס בקושי חודש ימים, שבו השתתף בכמה קרבות".

אחד מציוריו של אלכסנדר לוסטיג ז"ל // צילום רפרוקודציה: יוסי זליגר

"קניתי 'ג'רוזלם פוסט' כמו שנהגתי לעשות בכל בוקר, והכותרת זעקה - '35 חיילים הרוגים'. בהמשך הופיעה רשימת המתים, ובה שמה של אחי. הוא היה בן 23, ואני בקושי בן 20. נותרתי לבד, בלי משפחה, בלי חברים. ההרגשה ההיא נשארה עד היום, אין לי מילים לתאר אותה. אני חי וכואב אותו בכל יום מחדש. איבדתי לא רק אח, אלא גם אבא. הנחמה שלי היא בעצם קיומה של מדינת ישראל, שלמענה הקריבו הל"ה את חייהם".

בכוונת בית ספר שדה כפר עציון ושלמה דורון להפיק תערוכת ציורים ועבודות של אלכסנדר ז"ל. התערוכה תתקיים לצד אירוע הזיכרון במוצאי השבת, שיוקדש השנה לזכרו של מפקד מחלקת הל"ה, דני מס. "כשאני מסתכל על הציורים האלה, אני מרגיש שאחי חי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו