ביום השני השכמנו לארמון הנשיאות. במגרש עצום ממדים אורגן טקס לכבוד ראש ממשלת ישראל, כשראש ממשלת הודו צופה בו. פרשים וחיילים לבושים במיטב המסורת ההודית צעדו בסך ולרגעים אחדים הרגשנו ניצבים בסרט היסטורי על המאה ה־19. בנימין נתניהו זכה לכבוד מלכים פשוטו כמשמעו.
מאוחר יותר אמר, שבזמן הטקס חשב היכן היינו לפני 73 שנה בתום מלחה"ע השנייה: אומה מרוסקת ורצוצה המקבצת את שרידיה ומאמצת מה שנותר מכוחה, כדי לקום לתחיה. ועכשיו, אומה המונה יותר ממיליארד ורבע אזרחים מקדישה שבוע שלם למדינה בת פחות מתשעה מיליון אזרחים ומתייחסת לראש ממשלתה בכבוד השמור לראשי מעצמות. כשקוראים את הניסיונות מעוררי החמלה של חלקים בתקשורת הישראלית להמעיט בחשיבותו ההיסטורית של הביקור, אני נזכר בדברים העתיקים של חכמינו, על כך שפעמים רבות אין בעל הנס מכיר בנסו.
אחר כך מיהרנו לראג' גהאט, המקום שבו שרפו את גופתו של אבי האומה ההודית המודרנית, מהטמה גנדי, לאחר הירצחו לפני 70 שנה פחות שבועיים.
על פי בקשתו, פוזר אפרו על פני הנהרות הגדולים בעולם. אש תמיד בוערת לפני אנדרטת השיש השחורה ובאי המקום משילים נעליהם מעל רגליהם. גנדי היה לסמל ההתנגדות הבלתי אלימה, והצליח לסלק את השלטון הבריטי מהודו ולהביא לעצמאותה. בשנות ה־30 הוא הביע את התנגדותו לציונות, משום שראה ביהודים דת ולא עם, וכפר בזיקה בינם לבין ארץ ישראל; לכן קרא להם לדרוש את זכויותיהם במדינות שבהן חיו. בתשתית יחסו זה, עמד רצונו לאחד בין ההינדים למוסלמים בהודו, והחשש שתמיכה בציונות תרחיק מעליו את המוסלמים.
ב־1936 ביקש משה שרת מהאדריכל היהודי הרמן קלנבך, שהיה חברו הקרוב של גנדי, לנסוע אליו ולנסות לשנות את דעתו על התנועה הציונית.
ככל הנראה, בעקבות קלנבך, גנדי שינה כנראה דעתו על הזיקה ההיסטורית בין העם היהודי לארצו, אבל רצונו באיחוד הינדי־מוסלמי גבר, והוא התקשה להתבטא בעד מאבקם של היהודים לעצמאות בארצם. גנדי לא הבין את הסיפור הנאצי לאשורו, והציע ליהודים להיאבק בנאצים באמצעות השיטה שפיתח - מאבק בלתי אלים. ממרחק ההיסטוריה אנחנו יודעים מה שהוא לא ידע: שיטתו הבלתי אלימה התאימה לתרבות ההודית מול האנגלים, אבל היתה רחוקה מאוד מהאמת ביחס למלחמה בנאצים, וגם ביחס למלחמתו של העם היהודי על עצמאותו במולדתו העתיקה.
נדמה שהרוצה להבין את אישיותו המרשימה של ר"מ הודו, נרנדרה מודי, ואת הפרספקטיבה ההיסטורית שממנה הוא לוקח את העם ההודי לשינויים המהפכניים שדיבר עליהם בכל נאום ששמענו - צריך להביט על הקשר רב הממדים בינו לבין גנדי (שניהם אגב, נולדו במקומות המשתייכים כיום לג'וגראט, מדינתו של מודי). כשם שגנדי פתח בפני האומה ההודית אופק חדש, כך רוצה גם מודי.
אתמול, באיחור של 70 שנה, הגיע ראש ממשלת היהודים לגנדי והניח זר על קברו, כמו ביקש לסגור את החלק ההיסטורי הזה ביחסי שני העמים ולפנות מקום לעידן חדש. אחרי אלפי שנים שבהן לא התקיימו יחסים משמעותיים בין שתי הציביליזציות העתיקות הללו, נוצר פה פתח לחיבור מדיני ותרבותי, שפירותיו הכלכליים אפשר היה לראות כבר באירוע הכלכלי אמש בין המשלחת הכלכלית הישראלית לאנשי עסקים הודיים, ומפירותיו היותר רציניים ייהנו ככל הנראה הדורות הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו