עמית שטיינהרט, שנפצע קשה בפיגוע הירי הרצחני בהר אדר בספטמבר האחרון, הגיע למפגש עם צוות מגן דוד אדום שטיפל בו בדקות הקשות שאחרי הפיגוע. שטיינהרט הודה לפרמדיקים שהעניקו לו טיפול מציל חיים ואמר: "מצטער שלקח לי זמן להגיד תודה, חיכיתי כי היה לי חשוב לעמוד בזה – נפשית ופיזית".
שטיינהרט שחזר את חוויותיו מהמאורע, שבו נרצחו שלושה ישראלים: "אחרי שחיסלתי את האיום והבנתי שגמרתי את הבנאדם, הבנתי שהוא לא יזוז יותר, כי עד אז הוא המשיך והמשיך עם הנשק.
"בשארית כוחותיי עברתי אחד אחד מהחבר'ה שלי, ובדקתי אם אני עדיין יכול לעשות משהו כי אני היחיד שאיכשהו מתפקד – ורק אז הבנתי כמה קשה אני נפצעתי. הרמתי את החולצה וראיתי את החור שיש לי בתוך הגוף. אני מתנצל על כל הצרחות והמילים ה'יפות' שהוצאתי שם... באותו רגע הבנתי שאני במצב רע. לא הצלחתי להחזיק יותר מדי, ופשוט התמוטטתי".
שטיינהרט המשיך וסיפר כי הוא התקשר מיד לאשתו – "ופשוט נפרדתי ממנה. לא חשבתי שאני אחזיק מעמד. דיממתי כל כך הרבה שלא יכולתי לסייע לעצמי. איבדתי את כל האנרגיה שהייתה לי בגוף וכבר חשבתי, 'פה אני הולך למות'".
"איבדתי את כל האנרגיה שהייתה לי בגוף". שטיינהרט // צילום: אריק סולטן
בשלב זה קלט שטיינהרט את הפרמדיקים שהגיעו להציל אותו. "פתאום מופיעים לידי פרצופים, וראיתי את המגן דוד אדום הזה מול העיניים – אז הבנתי שיש לי סיכוי, אני לא הולך למות פה עכשיו.
"זה נותן הרגשה אחרת. מהשלמה עם המוות, פתאום לקבל רוח של תקווה, לשמוע אותם אומרים לי 'אנחנו עושים כל שביכולתנו להציל אותך, תישאר איתנו, תישאר בהכרה, אל תעצום עיניים'".
לאחר מכן סיפר שטיינהרט על אופן פינויו לבית החולים ועל "המיומנות של הנהג, בשיא הפקקים, עם כל הבמפרים, עם הסיבובים, הוא נסע – אלוהים אדירים, זו היתה הרגשה כאילו אני מרחף בתוך האמבולנס. וזוהר (אחד הפרמדיקים, י"י) מחזיק אותי ומדבר עם אשתי ואני מסתכל מהצד – איך אתה כ"כ רגוע? זה נותן הרגשה של תקווה".
שטיינהרט ציין כי הצוות אמר לו את האמת לגבי מצבו: "הוא לא שיקר לי, לא ניסה לייפות את הדברים. אמרו לי, 'אתה במצב לא טוב, אתה מדמם, יש לך חור פה וחור פה... לא יודעים מה הנזק הפנימי אבל אנחנו בדרך'. באותה שניה שהגענו לבית החולים היו מסביבי 30-40 איש, ומשם אני כבר לא זוכר כלום.
"אין לי דרך להגיד את זה באמת", סיכם שטיינהרט, "המילה 'תודה' לא מספיקה כדי להגיד... מה שאתם עושים בשבילכם זה סוג של שגרה, אמנם הפיגוע זה לא משהו שגרתי, אבל מבחינתי זה היה הכל".
בתום המפגש, ובנוסף לתודות הצהיר שטיינהרט כי בכוונתו להצטרף בעתיד למתנדבי מגן דוד אדום כחובש וכנהג אמבולנס.
מנהל מרחב ירושלים במד"א, שלמה פטרובר, אמר לעמית במהלך המפגש: "אנחנו במד"א נלחמים על קיצור זמני תגובה. להגיע לפצוע במצב שאתה היית, או בכל סיטואציה רפואית אחרת, הדקות הראשונות הן קריטיות. אנחנו רותמים את הציבור הרחב לשמש כ'נאמני חיים'. אני מעניק לך תיק עזרה ראשונה של 'נאמן חיים', שאיתו תוכל להציל חיים".
לוחמי מג"ב מאבטחים את זירת הפיגוע // צילום: אורן בן חקון
חובש בכיר במד"א, עומרי כהן, שהיה הראשון ממד"א שהגיע לזירה והחל להעניק טיפול רפואי לעמית, סיפר: "כשהגעתי ביצעתי הערכת מצב לשלושת הפצועים ששכבו. אחרי שראיתי כי הם היו ללא סימני חיים, ניגשתי לעמית, זיהיתי שהוא נפגע מירי בפלג גופו העליון ומיד התחלנו להעניק לו טיפול רפואי מציל חיים".
כהן המשיך לעקוב אחר מצבו של עמית גם אחרי שפונה לבית החולים. "האירוע הזה נחרט לי בראש", אמר. "זו הייתה סיטואציה לא קלה, ולראות אותו והיום, לדעת שהוא על הרגליים ומגיע להודות לנו, זה מעביר בי צמרמורת".
פרמדיק מד"א זוהר לומר, אשר נפצע בעצמו בפיגוע דקירה בשנת 2014, אמר לשטיינהרט כי הוא היה בסך-הכל רגוע "וזה חשוב מאוד במקרה של פציעה. אני מכיר את הסיטואציה, חייתי אותה, אני הייתי בקניות בסופרמרקט כשמחבל תקף אותי מאחור עם גרזן. לאורך כל האירוע התנהגת כמו שאתה מורגל מתוקף תפקידך".
לדברי לומר, "צריך לדעת לשים דברים במקום, לא לשכוח אבל להמשיך את החיים. שנה וחצי הייתי בבית בשיקום. זה היה מאבק לא קל שהצריך הרבה כוח רצון, אבל הנה היום אני פה, בעבודה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו