מורשת מהמצולות: זוכרים את אח"י דקר

אף שעודד (עודי) היה אז בן ארבע וחצי, את טקס השקת הצוללת דקר - שעליה פיקד אביו, רס"ן יעקב רענן - הוא זוכר כאילו התקיים רק אתמול. 

זה היה במספנות פורטסמות' שבאנגליה, עם עלייתם של אנשי הדקר על סיפון הצוללת, כשפניהם לסקוטלנד, ללימודי היבנות על הכלי החדש. "במהלך האירוע היה גם טקס חנוכה. אני זוכר את החנוכייה על הגשר של הצוללת", משחזר עודי (54), תושב קריית טבעון, "אני זוכר שכמו שאר ילדי הצוללנים, גם אני קיבלתי מתנה לחנוכה - מכונית משטרה קטנה". 

זו היתה הפעם האחרונה שראה את אביו. בתום שמונה שבועות של לימודי היבנות בסקוטלנד שבה הצוללת לאותו נמל. ב־9 בינואר, היום לפני 50 שנה, יצאה למסעה לישראל, שאל חופיה מעולם לא הגיעה; ב־25 בינואר 1968 אבד הקשר עם הצוללת, ו־69 אנשי הצוות נספו. מאז זרמו מים רבים בים. שני אחיו שירתו כקצינים בחיל הים, אבל נראה כי שום דבר לא הכין את עודי ליום שבו בנו, רס"ן ר', בישר לו כי הוא רוצה לשרת כקצין צוללות. 

נפעם בכל שנה מחדש

"הוא אמר לי, 'אני לא יודע איך אני מרגיש עם זה'", מספר ר' (26), "שאלתי מה זאת אומרת, והוא ענה: 'גם אבא שלי היה בצוללות, גם אתה. יש לזה משמעות קצת כבדה'. אני מרגיש את גודל המעמד, כמו כל מפקד צוללות. המקום שאני נמצא בו אמנם הולך בדרכו של סבי. אבל זאת לא הסיבה שבחרתי לעשות את מה שאני עושה. בחרתי בדרך הזו כי זה שירות משמעותי, מרתק, מעניין ומספק".

"הסיפור של אבא תמיד היה נוכח בבית, אבל לא ברמה דומיננטית בחיי היומיום", מוסיף עודי, "דווקא מחוץ למשפחה הדברים היו הרבה יותר מוחצנים. במשפחה אף אחד לא אמר שצריך ללכת לצוללות. להפך, אני דווקא חשבתי שהמטען המורשתי דווקא ימנע מבני ללכת לצוללות. לדעתי זאת לא החלטה קלה, לא מבחינתו וגם לא מבחינת שייטת הצוללות". 

"שואף לפקד על צוללת". רס"ן ר' // צילום: דובר צה"ל

באותה שנה שבה סיים בהצטיינות קורס פיקוד מתקדם על צוללות, השתתף רס"ן ר', לראשונה, בטקס הנחת זרים במקום שבו טבעה הצוללת שעליה פיקד סבו. זה קרה בקיץ 2014, בטקס קבלת הצוללת החדשה, אח"י תנין, בחופי ישראל. רס"ן ר' עמד על צוללת והשליך את זר המשפחות השכולות לים. במעמד המרגש השליך למים גם את אות הצוללן שלו. "זה היה כמו להניח אבן על קבר", סיפר, "להיות על מדים בדיוק איפה שהצוללת טבעה, להניח זר וגם לזרוק משהו אישי ממני. זה היה מרגש".

היום, כאמור, הוא יום השנה החמישים ליציאת הצוללת דקר לחופי ישראל. אבל מאז מציאתה ב־28 במאי 1999, יש לנספי הצוללת שני ימי זיכרון. 

"השנה אנחנו נכנס לשנת ה־20 למציאת הצוללת", מציין עודי, "גם 20 שנה זו כבר חתיכת היסטוריה. בכל שנה אני נפעם ומתרגש מחדש מעצם העובדה שאנחנו חברה שעדיין זוכרת את האסון, 50 שנה אחרי. הדבר השני שמפעים אותי זו כמות המשתתפים במשט. בכל שנה, במשך 20 שנה, את רואה חבר'ה בגילי 10־90, שבאים להשתתף במשט לזכר הצוללנים. אני בטוח שכל חללי הדקר היו רוצים שככה יזכרו אותם. באירוע כזה שמכבד את זכרם שלא מתקיים באווירה מחוייטת או באווירה של שכול, אלא להפך, בהפנינג של מפרשים ססגוניים".

המצפן של אח"י דקר 

באוגוסט האחרון יצא רס"ן ר' לחופשה ללא תשלום, למשך חצי שנה. בתפקידו האחרון הגיע הכי קרוב לנעליו של סבו, ושירת כסגן מפקד צוללת. בעוד שנתיים צפויה להגיע לישראל צוללת חדשה, הצפויה להיקרא דקר, לזכר הצוללת המקורית. על האפשרות לצירוף מקרים שבו הוא ייקרא לפקד עליה הוא ממעט לחשוב, לדבריו. 

"להפוך למפקד צוללת זו השאיפה שלי שנראית באופק", מסכם רס"ן ר', "אבל אין בה קשר לסבא. זה תפקיד משמעותי בטירוף, והוא מספק מאוד. אתה נוגע בכל כך הרבה אספקטים: פיקודיים, ערכיים, חינוכיים ועוד. מה יהיה אחר כך? אני לא יודע, 
אלוהים גדול".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו