ירדנה ארזי || בת 66. זמרת, מנחת טלוויזיה ושחקנית. נולדה בקיבוץ כברי, גדלה בחיפה, גרה בתל אביב. נשואה לנתן תומר ואם לבת. היתה חלק מלהקת "שוקולד מנטה מסטיק", שעימה השתתפה באירוויזיון 1976. הוציאה כ־20 אלבומי סולו ואוספים. תופיע החודש עם הגבעטרון בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה (13/1), בתיאטרון ירושלים (15/1), במרכז הקונגרסים בחיפה (20/1) ובבית החייל בתל אביב (21/1)
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"בצילומים של קמפיין לבנק גדול, באמצע שנות השמונים. אלו היו שנתיים וחצי של קמפיין, ושם שחזרתי את הדמות של החיילת עם הצמות, וזו היתה הפעם האחרונה שלבשתי מדים. כשהתגייסתי רציתי להיות בלהקת הנח"ל, והיום הייתי חוזרת לשם. התגייסתי עם רותי הולצמן ולאה לופטין, קיבלנו מספרים אישיים עוקבים וגויסנו יחד ללהקה. הייתי ילדה חיפאית שתל אביב היתה מחוץ לעולם המושגים שלה, ולהקת הנח"ל היתה חלום שהתגשם. מאז הגשמתי עוד חלומות, אך הלהקה שינתה את חיי. קיבלתי שער ראשון ב'במחנה' כשצילמו אותנו בחזרות, וכל כך ידעתי להעריך את העובדה שאני בלהקת הנח"ל, שחתמתי קבע. בגלל הלהקה את עכשיו מדברת איתי. יום השחרור מהצבא היה יום דיכאון, ואגב, עבדנו קשה מאוד בלהקה, לא ליקקנו דבש, אבל זה לא סותר. ידעתי והבנתי את הערך והתרומה של הלהקה לחיי, וצדקתי".
מתי בפעם האחרונה פרשת מלהקה?
"ב־1978 פרשתי מ'שוקולד מנטה מסטיק'. הלהקה היתה קיימת חמש שנים ובאמת היינו הצלחה חסרת תקדים להרכב נשי, כולל השתתפות באירוויזיון, אבל מיצינו. מי שהנהיג אותנו היה המפיק אברהם דשא (פשנל), והיינו ילדות טובות להקת הנח"ל וכל הזמן עבדנו. עשינו תוכניות טלוויזיה, פסטיבלים והופעות, היינו סיפור הצלחה ברחבי העולם אחרי האירוויזיון, וכל עוד זה היה ככה זה עבד מצוין. ואז הגיע רגע מאוד אנושי ונורמלי אצל כל אמן, שהוא רוצה להביא לידי ביטוי את הרצונות והשאיפות שלו. פשנל הבין אותי וגם הבנות, עובדה שאנחנו חברות עד היום".
מתי בפעם האחרונה סירבת לקריירה בחו"ל?
"פעם אחת. אחרי שהנחיתי את אירוויזיון 79' בארץ הוצפתי בהצעות מכל העולם. בסופו של דבר חתמתי על חוזה הקלטות בחברת תקליטים גרמנית גדולה מאוד, וזה התנהל ככה שאני טסה מדי פעם לגרמניה במחלקות ראשונות, לנה במלונות חמישה כוכבים, מקליטה עם מיטב היוצרים וחוזרת ארצה. במקביל הכרתי את בעלי, נתן תומר. אני זוכרת שיום אחד עמדתי באולפן במינכן, וניגש אלי עורך הדין של חברת התקליטים ואמר לי, 'זה לא לעניין לעשות קריירה בהתכתבות. את צריכה לעבור לגור כאן', וזה היה רגע מכונן בחיי. הסתכלתי על האמרגן שלי ואמרתי לו 'ביי'. שברתי את החוזה וחזרתי לארץ. באותו רגע הבנתי שאני לא מסוגלת ולא יכולה לעבור לגור בגרמניה, למרות שגדלתי על השפה ועל התרבות הזו, ואני לא מתחרטת לדקה. לא היתה פעם שהסתכלתי אחורה והרגשתי שפספסתי. הבנתי את עצמי ואני שלמה עם עצמי לגמרי".
מתי בפעם האחרונה הופעת מול חיילים בקרב?
"במלחמת לבנון הראשונה. הייתי אז גם סקרנית, גם הרפתקנית וגם פטריוטית. היה איסור על נשים להיכנס ללבנון, ובטח לא להרי השוף. עשינו קומבינות והצלחתי להיכנס ללבנון. ראיתי שם דברים מטלטלים, קשים, הזויים ומאוד מסוכנים. חזרתי עצובה ומזועזעת משם, ובעקבות כל זה כתב לי אהוד מנור את השיר 'הביתה'. השיר הזה נפל על ויכוח ציבורי גדול, להישאר בלבנון או לצאת - בגלל מחיר הדמים, ואני הייתי בדעה של לצאת משם".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להיכנס לפוליטיקה?
"יש אלי פניות כל הזמן, ואני פוסלת אותן על הסף. אני פשוט לא קורצתי מהחומרים האלו. למרות שאני אזרח אכפתי מאוד, אין לי את זה בכלל. צריך להיות קרוץ מחומרים שמאפשרים את הדבר הזה, ואין לי עור של פיל. ההצעה הכי מפורסמת הגיעה אלי משמעון פרס וממפלגת העבודה בזמנו, וסירבתי בנימוס. ואגב, אם כבר אכנס אי פעם אני רוצה את משרד המשטרה".
מתי בפעם האחרונה הגשת תוכנית בטלוויזיה?
"זה היה ב'מלכות השבת', ב־2012 נדמה לי. היתה לי תוכנית בוקר במשך תשע שנים עם דובי גיל־הר, שאתגרה אותי מאוד. דובי ואני עדיין חברים טובים מאז. היו לאחרונה כמה הצעות מהטלוויזיה, אבל זה צריך להתאים לי כמו כפפה ליד. אם לא, אז לא צריך".
מתי בפעם האחרונה זכית בפרס?
"ב־2013 זכיתי בפרס זמרת השנה של קול ישראל, וכל זכייה שלי בתואר הזה משמעותית מאוד, כי זו תוצאה של עבודה מאוד קשה. יש לאנשים תחושה שמי שמצליח זה משהו קל, זו כפית של כסף, וזה לא. בכל הקלטה של שיר את נותנת את הלב ואת הנשמה, וגם משאבים כלכליים מונחים שם. זה ששיר מצליח ומגיע לציבור הרחב ונוגע בו, זו זכות גדולה. אם כתוצאה מהעבודה הקשה את מקבלת פרס, כמו זמרת השנה, אז באמת זו הרגשה שמפצה על הרבה מאוד קשיים בדרך, תהיות וסימן שאלה אחד גדול שמרחף מעל כל מי שמתעסק במקצוע הזה. זה מקצוע שהוא כולו הימור, ואני לא מהמרת מטבעי. אתה לא יודע מה יהיה איתך מחר, וכל פרויקט אין לי מושג אם יצליח או לא, ולכן כשאת מצליחה זו תחושה פנטסטית ולא מובנת מאליה".
מתי בפעם האחרונה התפללת בכותל?
"ביום ההולדת האחרון שלי, בספטמבר. החלטתי לחגוג בירושלים, ונסענו לעיר בין ראש השנה ליום כיפור. היתה תחושה מאוד מיוחדת באוויר. תמיד סקרנו אותי העולמות הנסתרים של החרדים. יש לי תמיד את הסקרנות לדעת מה מסתתר להם מתחת לשטריימל. נורא רציתי בעצמי שטריימל, אבל לא מפרווה אמיתית, זה נראה לי יפה וקסום. אני אוהבת לצפות באחרים, והעולם החרדי מאוד מרתק אותי, מה עוד שגדלתי בבית מאוד חילוני. הוריי היו חילונים באידיאולוגיה, אבל הסבים שלי היו דתיים וגם אני קצת דתייה. אני מתפללת כל הזמן עם עצמי".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך קמפיין?
"לפני כשנה, אולי פחות. זה היה קמפיין לאיזה תכשיר קוסמטי וסירבתי כי לא התאים. את הקמפיין הגדול שעשיתי לבנק לומדים בבתי ספר לתקשורת, אבל אני באופן אישי בכלל לא מתעסקת בצד הכלכלי שלי. זה התפקיד של נתן, בעלי. אין לי מושג, לא כמה אני מרוויחה ולא שום דבר בבנק. בזמנו של הקמפיין שאלו אותי אנשים כל הזמן על תוכניות חיסכון ואיפה כדאי להשקיע, ולא היה לי מושג על מה הם מדברים".
מתי בפעם האחרונה נחשפת להטרדות מיניות בתעשייה?
"כחיילת חוויתי הטרדות מיניות. הוא היה איש משמעותי בחיי הלהקה והוא היה אוטוריטה, והוא הטריד אותי מינית ואני בכיתי ועצרתי אותו בתקיפות, שלא הבנתי מאיפה היא יוצאת ממני. העמדתי אותו במקום ואמרתי לו שלא יחזור על זה שנית, ונלקחו לי סולואים, שילמתי מחיר. אני חושבת שזה חשוב מאוד שגברים יבינו את הגבולות, אבל חשוב גם להבין שאז האווירה הציבורית היתה אחרת. לגנוב תרנגולות מהלול היה חברמני ולשרוק לבחורות היה חלק מתפיסת עולם, אז אי אפשר לשפוט אנשים לפי הנורמות של היום. 'אל תעברי לבד ילדה ברחוב', 'דינה ברזילי' - כמעט כל הרפרטואר הישראלי, או לפחות המון שירים ממנו הם הטרדה מינית בפירוש, והם נכס צאן ברזל. להתעלם מהם זו התחסדות".
מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגבייך?
"לפני עשר שנים. נסעתי במונית והנהג אומר לי 'את טורקייה, נכון?' ואמרתי 'לא' והוא התעצבן עלי והוא אמר לי 'הבן דוד שלך שכן שלי, והוא אמר שאת טורקייה'. ובאותו רגע הוא הביט בי. הוא היה כל כך בטוח בעצמו, שחשבתי שאולי אני טורקייה ואני לא יודעת".
מתי בפעם האחרונה בדקת מה קורה בפייסבוק?
"היום. אני מתפעלת בעצמי את העמוד הרשמי שלי בפייסבוק. אני גם באינסטגרם, ואני עונה למי שכותב לי במסרים האישיים. אני פעם ביום לפחות ברשתות החברתיות. זה לא מעיק עלי ולא מפחיד אותי. אני עוקבת אחרי הרבה מאוד עמותות שעוזרות לבעלי חיים ועושה להן לייקים. זה ממש חשוב לי".
מתי בפעם האחרונה פגשת את בתך אלונה?
"עכשיו. לפני הראיון היא באה אלי הביתה. אלונה אימצה לפני שנה כלבה מאס.או.אס חיות, בימבה שמה, והיא עסוקה בעבודתה כעורכת דין וכמנהלת ארגון שורת הדין, אז אני שומרת על הכלבה שלה כמה שעות. כשבימבה שלה באה אלי, זה כמו שהיא באה לקייטנה. אלונה היא בתי היחידה. מעולם לא התחרטתי שלא עשיתי עוד ילדים. לנתן יש שני בנים גדולים מנישואים קודמים, שהם לאלונה כאחים".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"השבוע. בילויים זה הדבר האהוב עלי - תיאטרון, קולנוע ויש עוד. אני מבלה עם חברה קרובה פעם בשבוע במסעדה. זו שיחת נשים, אנחנו חברות עשרים שנה, ועם נשים אני מרגישה הכי נוח באמת. זו אחוות לוחמות, חברות לנשק".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"אני לא עושה ספורט. גם בבית הספר התחמקתי מזה. ספורט זה אחד הדברים השנואים עלי. אני קודם כל שומרת על תזונה נכונה, ואני הולכת המון ברגל בעיר, פשוט צועדת".
מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?
"החודש. למדתי מאלונה לבשל משהו חדש. הילדה המפונקת מגלה את המטבח, יש לה כישורים חזקים והיא מגלה לי מתכונים חדשים שלא חשבתי עליהם".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"עכשיו. אני קוראת את הסדרה של ד"ר מייקל ניוטון, 'החיים בין הגלגולים', 'מסע הנשמות'. הוא פסיכולוג אמריקני שכותב על גלגולים קודמים וזה מרתק ומספק חומר למחשבה. זאת תפיסת עולם שבאמת עושה סדר בראש שלי, לא של כל אחד - שלי. אשרי המאמין, ואני מאמינה".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?
"עכשיו. בעקבות הספרים שאני קוראת שעוסקים במוות. מוות זה חומר למחשבה עבורי, אבל המוות לא מפחיד אותי בגלל שאני מאמינה בגלגולים".
מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?
"אני אוהבת את 'הכל לטובה' של סטטיק ובן־אל. אני שומעת אותו בתקשורת ואני חושבת שהוא מצוין. אני מאוד מעריכה אותם, את העבודה שהם עושים. הם פה כדי להישאר והם מתנהלים בחוכמה ובכישרון".
מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?
"לפני כחודשיים, כשהייתי בחו"ל. אני ישראלית גאה, ואני גם ישראלית שהרבה פעמים מתביישת - אבל בדרך כלל אני ישראלית גאה. אני גאה מכף רגל ועד ראש מאז ומעולם, זה לא משנה אם זה אירוויזיון או משהו אחר, אני קודם כל פטריוטית".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"דיברתי עם אמי ב־1994. היא נפטרה ביולי 1994 ואבי נפטר חמישה ימים לפניה. אני לא מאמינה בלעלות לקבר, אני חושבת שהם איתי בלי קשר. הם השומר מסך שלי. אמי היתה חולה הרבה שנים, ואז גם אבי חלה. במשך חצי שנה הם היו שניהם ממש חולים, ואז הוא נפטר בהוספיס בתל השומר ולא סיפרנו לה. היא היתה מאושפזת בבית חולים אחר, מצבה היה מאוד קשה. רק אחרי הלוויה באנו אליה וסיפרנו לה בעדינות, והיא הודתה לנו מאוד ונתנה לעצמה ללכת. היעדרם הולך איתי לישון וקם איתי בבוקר".
מתי בפעם הראשונה הפכת לצמחונית?
"ביום שהבנתי את הקשר בין הצלחת לחיה. הייתי בערך בת 3. אמא שלי - אם לא היה דם, זה לא היה נחשב בעיניה אוכל. אני, וגם אחי וגם אלונה צמחוניים. מאז שאני מכירה את עצמי יש לי הרבה כבוד לחי ולצומח. אני אוספת שמיכות לחתולי רחוב, ובכלל הייתי רוצה להיות פיה של החי והצומח. במפגשים חברתיים אני לא מבקשת שיכינו לי אוכל במיוחד, אני אוכלת את מה שמסביב ומסתדרת על הכיפאק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו