להיות אשתו של צ'רצ'יל

שלוש שנים לאחר שהכריזה על פסק זמן מעולם הקולנוע בטענה שהעבודה הפכה "משעממת", השחקנית הבריטית קריסטין סקוט תומאס (שזכתה בפרס הבאפט"א עבור הופעתה ב"ארבע חתונות ולוויה אחת" ושהיתה מועמדת לאוסקר עבור תפקידה ב"הפצוע האנגלי") שבה השנה אל המסך בשני סרטים.

בראשון, "המסיבה", קומדיה תיאטרלית של הבמאית סאלי פוטר שעלתה לפני כחודש בבתי הקולנוע, היא מגלמת אישה שמנסה לחגוג אירוע משמח בחייה ללא הצלחה.

בשני, דרמת המתח ההיסטורית "שעה אפלה" של הבמאי ג'ו רייט (שתעלה למסכים היום), היא מופיעה לצד גארי אולדמן בתור קלמנטין צ'רצ'יל, אשתו של ראש הממשלה הבריטי האגדי.

"העבודה עם סאלי פוטר החזירה לי את החשק למשחק קולנועי", אומרת השחקנית האלגנטית בת ה־57. "למרות שאני שונאת לגלם דמויות שהיו באמת, מאוד רציתי לעבוד עם ג'ו רייט. אני מנסה לעשות את זה כבר שנים, אבל זה אף פעם לא הסתדר".

למה את שונאת לגלם דמויות אמיתיות?

"זה נורא! מאוד מלחיץ אותי שאני אפגע במישהו בטעות. עשיתי את זה רק פעם אחת קודם לכן, כשגילמתי את הדודה של ג'ון לנון ב'Nowhere Boy', ודווקא היה בסדר. אבל ג'ו שכנע אותי. וכשראיתי עד כמה גארי (אולדמן, שמגלם את צ'רצ'יל בסרט - י"ק) מחויב לתפקיד, עד כמה הוא נראה ונשמע כמו צ'רצ'יל, הרגשתי שגם אני יכולה, ואף צריכה, לתת מאה אחוז מעצמי. הוא היה כל כך מלא ביטחון וכל כך אמין, שפשוט אמרתי לעצמי 'אוקיי. אני אעשה את זה. אני אהיה קלמנטין'".

איך באמת היה לעבוד איתו? הוא נותן בסרט הופעה מופלאה.

"זה לגמרי הסרט שלו. היה מאוד מלהיב לראות אותו בפעולה. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, הוא נכנס לחדר באיפור מלא, והוא למעשה היה צ'רצ'יל. כולם הפסיקו לעשות את מה שהם עשו ופשוט הסתכלו עליו".

קראתי שעבדת עם ג'ו רייט כדי לעבות את הדמות של קלמנטין.

"כן, נכון. לא רציתי להיות רק 'האישה'. צ'רצ'יל הוא דמות כל כך חזקה וכל כך דומיננטית שהוא מכניס את כל מי שסביבו לצל. אבל רציתי לדעת מי זאת האישה הזאת. שניהם היו מאוד מורכבים מבחינה אמוציונלית, מאוד ספקניים ומדוכאים. הם היו זקוקים זה לזה והשלימו זה את זה. זה היה הסוד של מערכת היחסים הארוכה והסוערת הזאת. אם הם לא היו זוג, אני לא חושבת שהיינו מקבלים את הצ'רצ'יל שקיבלנו. לדעתי, היא היתה המצפן המוסרי שלו".

"שעה אפלה" מתרחש במשך כמה שבועות גורליים עבור הממלכה הבריטית, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, ומתאר את התנגדותו של צ'רצ'יל להסכם עם גרמניה הנאצית ואת התעקשותו להמשיך להילחם בהיטלר, למרות סיכויי התבוסה שנראו ממשיים מתמיד. בלא מעט ביקורות שנכתבו על הסרט בינתיים ציינו המבקרים את קווי הדמיון לבריטניה ולאירופה של היום, בצל הברקזיט ועליית הימין הקיצוני במדינות רבות, וקוננו על המחסור במנהיג חזק וסמכותי מסוגו של צ'רצ'יל.

"אני בהחלט רואה את האירוניה בכך שהסרט הזה נעשה כעת", אומרת תומאס כשהיא נשאלת אם היא מזהה דמיון במצבה של אירופה בשתי התקופות. "אנחנו ללא ספק הולכים למקום אפל, ללא הנהגה חזקה, וכולנו מפחדים. אבל לדעתי מדובר בסרט אופטימי.

"זה סרט שעוסק בשפה ובבחירת מילים, וזה משהו מאוד רלוונטי להיום. בעולם שבו אנו חיים, עם טוויטר ועם הצפת התוכן האינסופית, הדבר הזה כבר אינו קיים. אין ערך רב לדברים שנאמרים. יש בסרט שלושה־ארבעה נאומים שנותנים תמונה כל כך עשירה, שמעוררים כל כך הרבה אמוציות. בזמנו, הרגשת שיש אנשים שאפשר לסמוך עליהם, שיש אנשים שיכולים להוציא אותנו מהבוץ, אבל העולם השתנה מאוד. בסופו של דבר, אין היום פוליטיקאים עם האומץ של צ'רצ'יל".