פרשנות: המתקפות מימין ומשמאל צפויות, אך הצעת חוק יסוד החקיקה טובה וחשובה

באמצע שנות התשעים של המאה שעברה, הוביל נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק מהפכה מתוך הממסד, ונקבע שחוקי היסוד בענין כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק הם החוקה של מדינת ישראל. איש מחברי הכנסת המעטים שהשתתפו בהצבעה לא העלה בדעתו שמדובר למעשה בחוקה. לעניות דעתי, אין תקדים בעולם שביהמ"ש הוא זה שהכריע בדבר קיומה של חוקה מבלי שהובאה ככזו לאישור בית הנבחרים וכלל האזרחים.

בחסות המהפכה החוקתית ביהמ"ש העליון, כמו גם בתימ"ש בערכאות נמוכות, ביטלו או לא התייחסו לחוקי הכנסת. כל הצעת חוק נבחנה סביב השאלה אם בג"ץ יאשר את החוק, המשילות נפגעה, פסקי דין עקרוניים נתנו ביטוי לאג'נדות חוקתיות של שופטים, כולל לאחרונה בסוגיית המרכולים וגופות המחבלים. החברה עברה תהליך מואץ של משפטיזציה, שיח החובות של האזרחים למדינה ולחברה נעלם ובמקומו התפתח שיח זכויות שפגע קשות ביכולת ההתמודדות של ישראל מול אתגרים מבית ומחוץ. התוצאה היתה פגיעה קשה במעמדו ובאמינותו של בית המשפט העליון. מאחר שלבית המשפט העליון אין חרב וארנק, רק את אמון הציבור, הרי אובדן האמון בעייתי וחמור לסמכותו של בית המשפט עצמו.

כנסת ישראל // צילום: נועם ריבקין פנטון

הצעת חוק יסוד החקיקה הגיעה לדיון והכרעה מאוחר מדי. חוק זה היה צריך להיות הראשון מבין חוקי היסוד החוקתיים. מכל מקום חיוני כעת לבצע את ההתאמה והתיקון ויפה עשה משרד המשפטים שהאיץ את הטיפול בהצעת החוק. כל מי שעיניו בראשו היה צריך לצפות שבבוא היום הכנסת תתעשת ותבקש להחזיר לעצמה את כבודה. המהפכה החוקתית, שלכאורה באה להגן על זכויות המיעוט מפני עריצות הרוב, הפכה להיות העוגן המרכזי לשלטון המיעוט. אזרחי ישראל בחרו בדרך דמוקרטית את הנהגתם ואין זה ראוי שקבוצה קטנה של שופטים תעבור לקדמת ההנהגה מבלי שנבחרה לכך.

הצעת החוק הנוכחית תותקף משמאל ומימין בסיסמאות ובהתניות המוכרות והשחוקות. השמאל ינסה להגן בחירוף נפש על "שומרי הסף", שהפכו להיות מעוז ומיגדול כמקצה שיפורים למה שהם לא מצליחים להעביר בדרכים דמוקרטיות בכנסת. הימין יטען שהותירו בידי בית המשפט סמכות לבטל חוקים. זהו רק סימן מובהק שהצעת החוק טובה, ראויה לדיון מעמיק וליישום מהיר, גם אם יהיו שינויים כאלה ואחרים בתהליך החקיקה ובלבד שהמהות תישמר.