"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האלבום החדש של אמינם: אכזבה

האלבום החדש של אמינם, "Revival" - זה שהגיע אחרי ארבע שנות שתיקה של הראפר הלבן - הוא כבד, חסר חן ולא מלהיב

,עודכן
צילום: AFP // אלבום מאכזב

אם אמינם של שנת 2000, האיש ששחרר את "The Marshall Mathers LP", היה פוגש את אמינם של 2017, המוזיקאי מאחורי האלבום החדש "Revival", סביר מאוד להניח שהוא היה מעניק לו סטירה מלאת כוונה, עם הצד המעליב של היד.

בהאזנה לאלבום החדש של אמינם - אלבומו התשיעי שיוצא אחרי ארבע שנות שתיקה - קשה מאוד לזהות משהו מהרעננות, מהאומץ, מהחדשנות ומהייחוד שאפיינו את אלבום המופת ההוא (השלישי שהוציא הראפר הלבן) מתחילת המילניום.

"Revival" כבד, מכביד, חסר חן, ובעיקר - לא מלהיב. זה מתחיל במה שהונדס להיות הלהיט העצום של האלבום, זה שעליו נשען הקמפיין כולו ואמור לייצר את מרבית המכירות - "Walk On Water", שבו מתארחת ביונסה. הפלואו של אמינם עדיין חד (אם כי אפשר לזהות בו את פגעי הזמן), אבל הקול, ההגשה והאנרגיה משדרים עייפות קשה. המילים, שמתרפקות על העבר ומתייחסות לפער האהוב כל כך על אמני ההיפ הופ, בין דמות העבר האוסולית והקשוחה שלהם לבין הכוכבים המפונפנים שהם היום, נשמעות מאולצות ולא כנות.

היום, כשהיפ הופ הוא השדרה המרכזית של המוזיקה הפופולרית, אתה טוב בדיוק כמו השיר האחרון שלך. מהסיבה הזו האזכור של "Stan" מרגיש יותר כמו אובדן מוחלט של השביל האישי, ולא תזכורת לקהל ששכח את ימי הזוהר של הראפר. ביונסה, אגב ואם תהיתם, היא הדבר הכי טוב שקורה בשיר הזה.

המשקל המצטבר של הזגזוג של אמינם בשנים האחרונות בין האולפן לבמה, הניסיון להפוך כל אלבום לאירוע דקלרטיבי ומשנה מציאות והבחירה בשמות כל כך מחייבים הגיע לנקודה קריטית ולא מאפשר לאלבום להתרומם. הכוכב בן ה־45 נשמע היום כל כך מחוץ לאלמנט שלו, שכמעט שום מילה לא משדרת אמינות. האירוח של אד שירן, הכוכב הענק של הרגע, נשמע כמו בזבוז זמן לכל הצדדים שנוגעים בדבר, אלישיה קיז נמרחת על שיר די סתמי, ומעטפת הטראפ של "Believe" נעה על הציר שבין לא הולמת למביכה. בשלב הזה אמור המאזין לתפוס את מקומו של אמינם ולשאול - "לאן נעלם הבחור שיצר את 'Stan'"?

המקום היחיד שבו מביע אמינם אומץ יוצא דופן ומפתיע מאוד הוא ההתייחסות לפוליטיקה האמריקנית של היום. כמה שירים כוללים את עמדותיו הנוכחיות ביחס לנשיא טראמפ, אבל ב"Untouchable" הוא משתלח בו ישירות. באפוס בן שש הדקות ושני החלקים אמינם מביט באמריקה, תחילה בעיניים של שוטר לבן וגזען ולאחר מכן בעיניים של גבר שחור. אם השיר גם היה טוב, אולי היה לו סיכוי להשפיע. לצערי, ולצער מיליוני המעריצים של אמינם בעולם, תחייה אמיתית לא תהיה פה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר