"מעוז צור" החזיר למציאות פצוע קשה

עשרים ואחת שנים חלפו מאז חנוכה ההוא של שלהי 1996. למרות הזמן הרב שחלף מאז, כמו נס פך השמן - נראה כי גם אורו הדקיק של הנס הקטן והפרטי שלי ממשיך ללוות אותי ולהאיר את דרכי בהשראה שנתן לי למשמעות המילה "תקווה".

עשר שנים הפרידו בין תאונת האופנוע שבה אמי איבדה רגל ועד שאחי, אשר אולשתי, הכניס שוב אופנוע הביתה. זה קרה בשבת, 25 בנובמבר 1996. אשר, שהיה אז בן 31, השכים קום, והצטרף לחבריו לרכיבת אופנועים בחולות חדרה. לאחר מכן הוא המשיך עם שניים מחבריו לעיר כדי להתארח בביתו של אחד מהם. התאונה התרחשה בצומת: "רכב שלא נתן לי זכות קדימה פגע בי", שיחזר אתמול אשר. מאותו רגע ובמשך חצי השנה שחלפה מאז, אחי לא זוכר עד היום כמעט מאומה, למעט ערב שהתרחש 10 ימים אחר כך, שבו הדלקנו בחדרו בבית החולים נר ראשון בחנוכייה. בדיעבד התברר לנו כי אחי עף למרחק של כמה מטרים ואיבד את ההכרה. כוחות מד"א פינו אותו במצב קשה לבית החולים "הלל יפה" עם פציעת ראש וארבעה שברים פתוחים ברגל.

שלושה ימים הוא היה מורדם ומונשם כשהרופאים לא יודעים לומר לנו, בני המשפחה, באיזה מצב הוא יתעורר: האם הוא יהיה משותק בחלקים מגופו, האם הוא יוכל לדבר והאם יזכור מישהו מאיתנו. כשהוא התעורר - הוא לא זכר מאומה, לא הכיר איש מאיתנו (הוריי וארבעת אחיותיו) ולא הצליח לחבר משפטים הגיוניים. לעיתים קרובות הוא ניסה לנתק את עצמו מהמכשור הרפואי. הוא אמר לי, אחותו, לא אחת: "בועז, מה אתה עומד פה? אין לנו זמן, תביא את הציוד מהמחסן, בסוף נישאר שבת".

ולאמי, קטועת רגל מהתאונה שעברה שנים קודם, אשר ישבה במשך שעות ליד מיטתו והתייסרה ממצבו, הוא אמר לא אחת: "אל תעמדי פה, את מסתירה לי את המרפסת". חבר טוב שהתקשר אליו שאל אותו אם הוא יודע עם מי הוא מדבר. אשר ענה בביטחון: "בטח, עם שבע אופנועים".

שבוע אחרי שהתעורר מהתרדמת התכנסנו עם חבריו ומכריו להדלקת נר ראשון של חנוכה. אחר כך שרנו "מעוז צור ישועתי", ואז זה קרה: אשר - שלא הבין היכן הוא נמצא - הצטרף בקול חזק וברור לשירה ואף זכר את כל בתי השיר. אני אפיקורסית ורחוקה מההגדרה של "אדם מאמין", אבל באותו ערב עמדתי שם כשעיניי לחות מהתרגשות. בליבי אמרתי: "אם זה לא נס חנוכה, אני לא יודעת מה זה נס חנוכה".

אחרי חודש ב"הלל יפה" הוא הועבר למשך חצי שנה לשיקום בבית לוינשטיין ברעננה שבמהלכו החל זיכרונו לחזור אליו. הוא חזר לשגרת חייו וכשנתיים אחר כך הכיר את רביד, שהפכה לימים לאשתו. היום הם מגדלים יחד שלושה ילדים מקסימים: זוהר, שלומדת בכיתה י"ב, הדר (י"א) ובן הזקונים הראל (כיתה ה').