"רק פעם אחת בחיים שלי התחלתי עם בחורה, אני מתבייש"

מתי בפעם האחרונה טסת לחו"ל?

"באוקטובר, בחגים. נסעתי לניו יורק עם בתי, חתני - וגרושתי אסנת. אנחנו ביחסים מאוד טובים, תמיד היינו. בחיים לא אמרנו אפילו 'חמור' אחד לשני. אפשר לומר שלא נפרדנו אף פעם. המשפחה לא התפרקה, לאסנת זה היה חשוב שהמשפחה תהיה ביחד בכל מקרה, ואנחנו באמת דואגים אחד לשני. אפשר לומר שהגירושים שלנו עלו על שרטון".

מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?

"כבר אין דייטים. אני יצאתי מהמחזור. רק פעם אחת בחיים שלי התחלתי עם בחורה. אני מתבייש. ואם מישהי תגיד לי לא? האישה היחידה שאי פעם התחלתי איתה היתה אילנה עדן, שהיתה שחקנית בהוליווד. עברתי ברחוב לפני יותר מ־50 שנה, ראיתי אישה יפה יושבת ב'כסית' והזמנתי אותה לסרט. היתר התחילו איתי, גם אסנת, תשאלי אותה". 

מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה נפלאה?

"בשישי שעבר. המומחיות שלי היא דגים. לפני 25 שנה היתה לי מסעדה, קראו לה 'וישינסקי', והיא שכנה בירמיהו פינת דיזנגוף. השותף שלי היה רפי שאולי, ואני בישלתי אוכל יהודי, ואחר כך הבאנו תאילנדי שבישל. לאחרונה הזמינו אותי לתוכניות בישול, אבל זה לא אני. אני לא ארוץ בטלוויזיה בשביל פטרוזיליה". 

מתי בפעם האחרונה עשו לך מסיבת הפתעה? 

"לפני ארבע שנים, כשחגגתי 70. סידרו אותי ממש. דנה, הבת שלי, אמרה לי, 'בוא נלך לאכול במסעדה', ובאתי וראיתי את גברי בנאי ולא הבנתי שהוא בא אלי, למרות שאנחנו חברים שנים, ולאט לאט ראיתי את כולם. מי לא היה, כדורגלנים מהפועל ת"א ופוליטיקאים. לא חטפתי התקף לב מזה רק כי כבר עברתי דברים בחיים שלי". 

מתי בפעם האחרונה ויתרת על תפקיד בחו"ל?

"לפני שלוש שנים, לא הסכמתי לעשות תפקיד בפרויקט הוליוודי. היתה שם שורה פוגענית שלא רציתי להגיד, ולא הסכימו להוריד, אז אמרתי שייקחו מישהו אחר. זה היה בקשר להומואים, ויש לי כל כך הרבה חברים בצד השני, שאני לא אגיד דבר כזה. הסוכנת שלי כועסת עלי עד היום".

מתי בפעם האחרונה עישנת סיגריה?

"עכשיו, ברגע זה אני מגלגל סיגריה. כשאמרו לי שאסור לעשן בתיאטרון אמרתי שאני עישנתי עוד לפני שבנו את הבניין, אז מה אתם מבלבלים את המוח. הרי בנו את הבניין עלי, כשאני עומד ומעשן". 

מתי בפעם האחרונה חשבת 
על המוות? 

"עכשיו. המוות של נאוה סמל ז"ל השפיע עלי מאוד. היא היתה באמת משהו מיוחד, חברה טובה ואישה נדירה. אנחנו היינו חברים טובים שנים, ואני שם עם המשפחה בכל הימים האחרונים".

מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו ניסיתי לקרוא את ספרו של איב האריס, 'השידוך', אבל לא הצלחתי לסיים אותו. בדרך כלל אני לא איש ספר, אני די עצל ואין לי הרבה זמן".

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"העבודה שלי לא מאפשרת לי לעקוב אחרי סדרות, כי אני משתתף בשלוש הצגות עכשיו ועובד כמעט בכל ערב. אבל אני יכול לעשות דוקטורט על מלחמת העולם השנייה. אני צופה בכל הזדמנות בערוץ ההיסטוריה, זה מה שמעניין אותי. כשאני בא הביתה, אני לא רואה שום דבר מהסדרות הישראליות". 

מתי בפעם האחרונה צפית במשחק כדורגל?

"השבוע ראיתי בלילה משחק בליגה הספרדית. בצעירותי הייתי שחקן בהפועל ת"א, ונדמה לי ששיחקתי שם כי אהבתי קהל. פעמיים חזרתי מאימון עם יד שבורה. כשהייתי בן 25 וכבר הייתי בקאמרי, שחקן של שלאגרים, קיבלתי מכתב מאורנה פורת שבו התבקשתי להחליט - תיאטרון או כדורגל. עצבן אותה שכתבו 
עלי במדורי הספורט, היא רצתה שיכתבו על ההצגות שלי. אני כתבתי בתגובה, 'כדורגל', כי מה יעשו לי, יפטרו אותי? אותי זה הצחיק. נתנו לי להמשיך בתיאטרון, אבל אחרי כמה 
זמן עברתי לטניס, ואני ממשיך לשחק עד היום".

מתי בפעם האחרונה שברת יד?

"לפני שלושה חודשים. עברתי תאונה קטנה עם האופניים שלי, והייתי צריך ניתוח בכף יד שמאל. עברתי ניתוח בהרדמה מלאה, וכשהתעוררתי אמרתי, 'יו, אני לא התעוררתי'. חלמתי שאסנת עומדת שם, חשבתי שאני עוד הוזה והמשכתי לישון, אבל התברר שהיא באמת עמדה שם". 

מתי בפעם האחרונה שוחחת 
עם אחותך? 

"אתמול. דבורה ואני מדברים בכל יום. היא פנסיונרית, היתה אחות ראשית בבילינסון ועבדה בקופת חולים מאוחדת, וגרה בפתח תקווה. אנחנו בקשר מעולה. דבורה היא ראש המשפחה. היא מבוגרת ממני בארבע שנים, ותמיד היינו אחים טובים. הייתי ילד שובב, ילד שהולך לשחק כדורגל בבלומפילד. היו לנו הורים טובים. לא היינו עשירים, אמא עבדה ואבא היה כורך ספרים, והסתדרנו. אבא שלי הלך עם כיפה בבית. הוא היה מפא"יניק שקרא ספרי קודש ובערוב ימיו למד אצל הרב. אבל חלק מבני המשפחה מאמינים שיש לנו גם שורשים לא יהודיים. אני נוטה להסכים לתיאוריה הזו, כי הבה נודה, באמת כולנו עם אפים יפים, כחולי עיניים ובלונדינים". 

מתי בפעם האחרונה חזרת 
לבית ילדותך?

"החודש. גרנו בנחמני 53 בתל אביב. אני עובר שם ומתחיל לבכות מגעגועים. אני מתגעגע להכל. עכשיו בונים שם בניין, משחזרים את מה שהיה. זה מזכיר לי שב־1984 נסעתי עם התיאטרון לפולין והייתי שם במוזיאון בעיר לודג'. בא יהודי עשיר, שמהבית שלו עשו את המוזיאון - שזה ארמון מלא בכל מיני יודאיקה - וכשנתנו לי את ספר האורחים כדי לחתום, אני, החוצפן, כתבתי בעברית 'כוס אמק, לחשוב שכל זה היה שלנו'". 

מתי בפעם האחרונה נהגת ברכב?

"היום. בכל יום אני נוהג באוטו אחר. בגלל הרכבים אני גר כאן בדרום העיר, איפה שיש הרבה חניה. יש לי ארבע מכוניות: וולבו 71', חיפושית 73', סאאב 97' וסאאב ספורט מ־2003. כולן יפות, וכל הזמן שואלים אותי אם אני מוכר. 
יש לי גם אופניים חשמליים". 

מתי בפעם האחרונה דיברת עם דנה בתך?

"אתמול. אנחנו מדברים בכל יום ונפגשים הרבה. את החזייה הראשונה אני קניתי לה, וגם את הטמפון הראשון. כשליאור ודנה גדלו, אני לא חשבתי על התיאטרון, הילדים עניינו אותי יותר. הם היו במקום הראשון, ואני חיפשתי תפקידים קטנים שאוכל לבוא מהר הביתה ולא להשתחוות בסוף ההצגה. יש הסכם שאם אתה רק במערכה הראשונה, אתה לא חייב להשתחוות. רציתי להיות איתם כל הזמן. כיום דנה עושה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. היא שרה נפלא, הוציאה אלבום ראשון בשנה שעברה".

מתי בפעם האחרונה קיבלת כינוי?

"חודש אחרי שבני ליאור נהרג בפעילות מבצעית ברפיח. הבן שלי נהרג עם לוחם בדואי, רב־סמל ראשון אימן גדיר. יום אחד טלפן הסבא שלו מביר אל־מכסור ואמר לי, 'תשמע שלמה, הילדים שלנו התנדפו באוויר. בשביל זה אנחנו צריכים להיות מחוברים בקרקע'. נפגשנו, ומאז אנחנו כמו משפחה. ממשפחת גדיר קיבלתי את הכינוי 'אבו ליאור', והם אימצו אותי. אני מאומץ על ידי הבדואים. אנחנו עושים חגים יחד - ליל הסדר אצלי והרמדאן אצלם". 

מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

"אף פעם לא רציתי. אבל עכשיו, כשהבת שלי לומדת פסיכולוגיה, אני יכול לקבל טיפול אצלה". 

מתי בפעם האחרונה ביקרת בקבר של ליאור?

"אני מבקר בקבר שלו בכל יום שישי. בהתחלה קברנו חול שם כי לא מצאו אותו. רציתי מקום ואמרתי לרב, 'תביא לי חול לקבור', ואסנת שיתפה פעולה. היא היתה גיבורה אמיתית. בהמשך מצאו חלקים והבאנו אותם לקבורה. 
אבל כשאני רואה הורים שכולים, אני חוצה את הכביש. אני שוכח שגם אני כזה, לא מתחבר לדבר הזה. ביום הזיכרון אני הולך לבית העלמין רק כי באים אנשים". 

מתי בפעם האחרונה תרמת לקהילה?

"החודש. קרן ליאור תורמת ספריות לחיילים. הקריאה משפיעה על החיילים לטובה, והם ממש צמאים לספרים. התחלתי את הפעילות בקרן שנה וחצי אחרי נפילתו של ליאור, בעזרת אבי נאור, חבר טוב שבנו רן נהרג בתאונת דרכים. ליאור היה בחור בן 20, הוא לא הספיק לעשות כל כך הרבה, אבל דרך הקרן - שמקימה ספריות ומעניקה 16 מלגות בשנה - אני מצליח לתת משהו. בעיניי, לא כל אחד יכול להחזיק רובה ביד, ואני רוצה שאת הקרן יקבל כל חייל, וגם מי שעושה שירות לאומי".

מתי בפעם האחרונה היית במילואים?

"מה שהצבא אומר, אני עושה. הם קוראים לי, ואני בא. בחודש שעבר היו לי מילואים - אירחתי חיילים בתיאטרון לכיתת אמן. כשחקן תיאטרון, לא חתמתי על זה שאני לא מוכן לשחק בשטחים. שמי נקשר לעניין, כי אני הגנתי על אלו שלא רוצים לשחק שם, ואני מוכן להילחם עבורם. אישית, אני לא מחרים קהל. בשבילי הקהל זה אלוהים. אני מוכן להופיע בכל מקום, חוץ מלפני נאצים". 

•  •  •

 מתי בפעם הראשונה עלית על במה אחרי המוות של ליאור?

"זה סיפור נורא עצוב. זה היה אחרי שקמנו מהשבעה. היתה לי הצגה יומית ביפעת, והרכב חיכה לי בקריית שאול ואסף אותי. אנשים לא האמינו שאני עולה לבמה. זו היתה קומדיה עם רמי ברוך, ומי שהיה הכי מסכן אלו השחקנים שהיו איתי. הם הכירו את ליאור מגיל שנה. התפקיד שלי היה מצחיק, היה לי קטע גדול שצוחקים בו כשאני נכנס. ובאותו ערב, כשנכנסתי לבמה, הקהל התחיל לבכות במקום לצחוק. הסתכלתי על הקהל בכעס, הבכי פסק, והמשכנו את ההצגה. הופעתי באותו ערב בגלל דנה. רציתי שהיא תחזור לבית הספר, והייתי צריך להראות לה שממשיכים. אם הייתי רופא או אינסטלטור, לא הייתי הולך לעבוד?"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו