"תהיה שגרירות אמריקנית בירושלים, זה בלתי נמנע"

"תהיה שגרירות אמריקנית בירושלים. זה בלתי נמנע. תמיד האמנתי שלישראל יש את הזכות לקבוע בעצמה מה הבירה שלה, ולמיטב ידיעתי היא המדינה היחידה שאנחנו לא מרשים לה לעשות זאת. לא משנה מתי נכיר בירושלים כבירת ישראל, תמיד יהיה זעם בעולם הערבי". את הדברים הנחרצים הללו אמר אתמול ניוט גינגריץ', מבכירי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ומי שכיהן כיושב ראש בית הנבחרים ה־58 משנת 1995 עד 1999.

בבחירות 1994 כבשו גינגריץ' והמפלגה הרפובליקנית את שני בתי הקונגרס בסערה, וגרמו למפלתם של המפלגה הדמוקרטית והנשיא קלינטון. גינגריץ', שהפך ליו"ר בית הנבחרים ולמנהיג הבלתי מעורער של הזרם האידיאולוגי במפלגה, החליט לשנות את ארה"ב מהיסוד. המהפכה הרפובליקנית נתנה רוח חדשה לזרמים הפרו־ישראלים בקונגרס, ואחד החוקים הראשונים שגינגריץ' ניסח היה "חוק העברת השגרירות לירושלים", שעבר ברוב גדול ובתמיכה פאסיבית של ביל קלינטון בשנת 1995. עד היום אפשר לומר שהוא היה אבי החוק, והוא גאה בכך מאוד.

"החוק לא היה עובר ללא התמיכה שלי", אומר גרינגריץ', "ירושלים היא בירת ישראל ללא קשר לתהליך השלום. ההכרה בזה היא בלתי נמנעת ולכן צריך להחליט האם אנחנו נחושים לעשות את זה, כי אנחנו מאמינים בזה. אני חושב ששווה לקחת את הסיכון של הזעם, במיוחד אם שמים את השגרירות במערב ירושלים, החלק שכולם מסכימים שהוא ישראלי. הרי אין מו"מ על מערב ירושלים, אז המהלך לא ישנה שום דבר באופן בלתי הפיך בכל הנוגע להסדר הקבע בין ישראל לפלשתינים".

גינגריץ' שופך אור על תהליך החקיקה שעבר דרך שני בתי הקונגרס ברוב עצום ואומר כי "התייעצנו עם מגוון רב של אנשים וערכנו שימועים בוועדת החוץ. החוק קיבל תמיכה אדירה בשתי המפלגות בשני הבתים, ולא חשבנו שהוא יהיה שנוי במחלוקת. הכללת האופציה למתן הצו הנשיאותי שדוחה את ההעברה לא היתה טעות, כי אם לא היתה האופציה הזאת קלינטון היה מטיל וטו על החוק. זה היה חלק מהאיזון. די הופתעתי החוק לא יושם עד כה. אגב, החוק כבר מצהיר שירושלים היא הבירה, כך שלא צריך הכרזה נשיאותית. מה שהנשיא צריך לעשות זה בעצם שום דבר. כך נוסח החוק, אך תחת החוקה לנשיא תמיד יש יתרון משמעותי וחזק בעיצוב מדיניות חוץ וביטחון לאומי".

גינגריץ' מגלה כי דיבר עם אנשים בממשל ועם מנהיגים יהודים על הסוגיה במהלך השנה האחרונה. "ההרגשה שלי היתה שאם טראמפ מתכוון להעביר השגרירות או להכירה בירושלים כבירת ישראל, עדיף שיעשה את זה כמה שיותר מוקדם, כי בכל מקרה יהיה זעם. ככל שיחכה יותר, כך תהיה יותר התנגדות. אני בטוח שהוא הושפע מהשיחות עם הישראלים ומגורמים שתמכו בו בקהילה היהודית במהלך הקמפיין.

בנוגע למהלך המשולב הצפוי של טראמפ - הכרה בירושלים לצד חתימה על צו העיכוב - אומר גינגריץ' כי "כל מה שהוא צריך לעשות זה לפתוח משרד כלשהו בקונסוליה במערב ירושלים, לקרוא לו המשרד של השגריר, וזה מיד הופך את הבניין לשגרירות. אני לא חושב שהוא יקבל נקודות אצל הערבים אם ינסה להיות מתוחכם".

גינגריץ' מדגיש כי "החלטתו של טראמפ היא אמיצה גם בתחום מדיניות החוץ וגם מול מחלקת המדינה, ממש כמו זו של הנשיא הארי טרומן בזמנו להכיר במדינת ישראל מייד עם הקמתה. אגב, טרומן היה צריך להתמודד עם מרד בקרב יועציו, שאיימו להתפטר. זה עדיין לא כך אצל יועציו של טראמפ, אם כי מחלקת המדינה תמיד התנגדה להכרה בירושלים ולהעברת השגרירות. הם התנגדו באופן ממוסד גם להכרה בישראל בשנת 1948 ויש היסטוריה ארוכה בעניין".