בלי קמח, כל השנה

עם ישראל חוגג את חג הפסח פעם בשנה, אבל יש אנשים שפסח אצלם הוא כל השנה - חולי הצליאק הנאלצים להוציא מהתזונה מזונות המכילים גלוטן: חיטה, שעורה ושיפון, מה שאומר שהם אינם יכולים לאכול לחמים רגילים, פסטות והרבה מאכלים נוספים שהקמח הוא חלק ממרכיביהם.

המחלה מאופיינת בנזק דלקתי לרירית המעי הדק עקב אכילת גלוטן. בדרך כלל מדובר באנשים שיש להם רגישות יתר על רקע גנטי ואשר מגיבים בהחלמה מלאה לטיפול תזונתי - דיאטה נטולת גלוטן. הרגישות לחלבון מתבטאת בכך שמערכת החיסון (התאים הלבנים) במעי תוקפת את חלבון הגלוטן שנאכל כחלק מקמח או דגנים, וגורמת לדלקת שמסבה נזק לרירית (ציפוי) המעי. הסיבה למצב זה עדיין איננה ידועה, וגם לא יודעים מהי הסיבה הראשונית לקיום רגישות כזו ולהפעלה המוגזמת של מערכת החיסון נגד הגלוטן אצל חולי צליאק. מדובר במחלה גנטית, ואם לאחד ההורים יש צליאק קיים סיכון של 20-10 אחוזים שהילדים ילקו במחלה.

טליה לוין, שחקנית ועיתונאית בת 32 מתל אביב, גילתה רק לפני שנה כי היא חולת צליאק. "מגיל 24 סבלתי מכל מיני סימפטומים של אלרגיות קשות", היא מספרת, "עיניים דומעות, נזלת אלרגית, פריחות וגירודים בגוף. כשראיתי שהכדורים לאלרגיה שנתנו לי לא עוזרים וכאבי הבטן ממש מציקים לי אחרי אוכל, החלטתי לפנות לרפואה אלטרנטיבית, והם שלחו אותי לבדוק את שורש הבעיה. סבא שלי גילה שהוא חולה צליאק לפני כמה שנים, כשהיה בן 65, והיה לי חשש שאולי אני חולה. אמרו לי שאם ההורים שלי לא חולים ואין להם את הגן, אז אני לא חולת צליאק. עשיתי בדיקת דם ולא ראו כלום. לפני שנה ביקשתי שיעשו בדיקת דם מעמיקה, ואז גילו שאכן יש לי רגישות לגלוטן", היא מספרת.

ברגע שטליה שינתה את התפריט, חייה השתנו: "מהרגע שהורדתי את הגלוטן מהתפריט נעלמו לי כל הסימפטומים. השיפור ניכר כבר אחרי שבועיים". על החיים החדשים בלי קמח היא אומרת: "בהתחלה הייתי בשוק. בתור מישהי שרגילה לחיות על בצקים, לאכול מחוץ לבית סנדוויצ'ים, קרואסון עם קפה ואוכל במסעדות, ההסתגלות היתה ממש קשה". לדבריה, זה גם הורגש בכיס. "פתאום גם הוצאתי יותר כסף על אוכל. המוצרים לחולי צליאק יקרים מאוד: לחם שמתאים לנו עולה כ-20 שקלים, חבילת עוגיות קטנה נמכרת ב-15 שקלים ויותר. בכלל, אם כבר יש תחליפי לחם ופסטה, רובם עם טעם לוואי. בחו"ל יש יותר מבחר עם פחות טעם לוואי, וכל מי שנוסע לאיטליה או לאנגליה מקבל ממני רשימת מוצרים", היא מספרת.

"עד היום, כשאני עוברת ליד בית מאפה ומריחה את ריח הבורקסים או הקרואסונים, זה משגע. בכלל, כשאני הולכת לשבת עם חברים בבתי קפה ובמסעדה הרבה פעמים אין לי מה לאכול שם, כי אין תפריט שמתאים לנו. יש מסעדות בודדות שעושות מנה אחת, וזה רק בגלל שמישהו קרוב להם חולה אז הם הבינו את המצוקה. חבל שבמסעדות לא מתחשבים. כשמגיע פסח יש יותר מוצרים, אז אני אוגרת שיהיה לי למספר חודשים. כשנגמר החג אני אומרת לעצמי שחבל שפסח הוא לא כל השנה", היא אומרת.

רקפת שפר, יו"ר עמותת חולי צליאק בישראל, מספרת על הקשיים שיש לחולים. "אחת הבעיות היא המחירים הגבוהים של המוצרים מצד אחד, ומצד שני החוסר במבחר", היא אומרת. הסיבה, לדבריה, היא שיקולים עסקיים של היצרנים וחברות מסחריות, שלא רואים בפלח חולי הצליאק שוק רווחי. "היום, כשבכל תהליך הייצור יש חשש שיהיו אפילו שאריות של גלוטן, יותר ויותר חברות מפחדות מתביעות. כמעט בכל מוצר מזהירים וכותבים שהוא עלול להכיל שאריות גלוטן, ובסופו של דבר אנחנו החולים לא יכולים לקחת סיכון ולקנות את המוצר, ונשאר לנו רק מבחר קטן של מוצרים ברשתות הגדולות, כך שאנו נאלצים ללכת לחנויות טבע ולחנויות ייעודיות כדי למצוא יותר מוצרים - ומחירם גבוה".

לדברי רקפת, חג הפסח הוא בשבילם חגיגה. "רשתות המזון המהיר ובתי הקפה בחג מכינים מנות שמתאימות לנו, ואנחנו מנצלים את המצב בחג ואוכלים הרבה בחוץ. חבל שזה ככה רק שבוע בשנה", היא אומרת.