הזוועה שאחרי חגיגות כ"ט בנובמבר: ערבים רצחו שישה נוסעי אוטובוס
"...תחילה טיפין טיפין. ואחר כך כמו לבה שמשתפכת בהיוודע הידיעה על ההכרעה בדבר תוכנית החלוקה: בחצות הלילה, מוצאי שבת, עוד היו הרחובות ריקים ודוממים, כאילו רוטטים עם תנודות כפות המאזניים שם, מעבר לאוקיאנוס. ואילו בבתים פנימה ישבו יהודים צמודים אל מקלטי הרדיו והאזינו בנשימה עצורה לקול הבוקע מעצרת האו"ם.
"אז, משנקלטה הבשורה, החלה עוברת מפה לפה, התחילו עולים אורות בבתים, אנשים יצאו לחוצות. ב־4 לפנות בוקר כבר היו גם הילדים ברחובות, השחר עלה על ההמונים החוגגים, ועם בוקר היו הרחובות צפופים בהפגנה גדולה של שמחה, שכיסתה את כל רחבי ארץ ישראל".
כך נפתח הדיווח בעיתון "דבר", ב־1 בדצמבר 1947. העיתון מספר לקוראיו כי בירושלים החלה השמחה בשכונת רחביה, ולאחר מכן במרכז העיר. בשכונות התארגנו מעגלי רוקדים ספונטניים, שהדליקו את האוויר בשירה. בגזוזטראות עמדו המונים בבגדי שינה, הוציאו בקבוקים, השיקו כוסות לחיים. בתי הקפה נפתחו, וחלק מהם חילקו שתייה בחינם. חצר המוסדות הלאומיים מָלאה בהמון צוהל, מעל בית הנהלת הסוכנות הונף הדגל העברי, גולדה מאירסון (מאיר) הגיעה למקום והתקבלה בתשואות סוערות.
גם בתל אביב ובחיפה מלאו הרחובות המון רב. החוגגים קראו קריאות, רקדו ריקודי הורה ושרו בגרון ניחר. בשעות הבוקר החלו להתגודד המונים ליד חנויות הספרים והקיוסקים, ממתינים לעיתונים.
בשרון העבירו את הבשורה ליישובים בהפעלת פעמוני אזעקה, ביריות שמחה ובהדלקת לפידים. בכל היישובים רקדו זקן עם נער, ולא התעייפו עד הבוקר. בנתניה נמסרה הידיעה לתושבים ברמקולים מעל גבי מכוניות נוסעות, הכל יצאו לרחובות, אנשים התנשקו ואף בכו מרוב שמחה.
מחזות נרגשים היו גם בעפולה, קצינים ושוטרים בריטים התערבבו בקהל הרוקדים, שתו לחיים ובירכו את החוגגים בעברית ב"מזל טוב". מכל משקי עמק יזרעאל התקבלו ידיעות על שמחה עצומה, ומשם נמסר ש"כולם יוצאים לעבודה עם עלות השחר וסיום הריקודים". המונים מבני היישובים בעמק הירדן התכנסו בקיבוץ אשדות יעקב, לקול חצוצרה הדגלים הועלו על התורן, ושירה אדירה של "התקווה" פרצה מפי הקהל.
במחנה המעפילים בעתלית התכנסו יחדיו 1,200 מעפילים והביעו את שמחתם הרבה על כך שזכו לחגוג את היום הגדול הזה על אדמת המולדת. המועצה המקומית בני ברק כיבדה את כל החוגגים בבירה ובממתקים. גם ביישובי הדרום, הנגב, רחובות וסביבתה רבתה השמחה, ונראה שהיחידים ברחבי היישוב כולו שלא חגגו באותו הלילה היו התופרות, שנדרשו להתייצב בעבודתן באופן מיידי כבר בלילה, כדי להיענות לביקוש העצום שהחל עם שחר לדגל הלאומי.
שעות ספורות לאחר הכרזת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם ביצעו ערבים התקפה חמושה על אוטובוס "אגד", שבדיעבד נחשבת לאירוע הראשון של מלחמת העצמאות.
באוטובוס, שיצא מנתניה בדרכו לירושלים ביום ראשון, 30 בנובמבר בשעה 7:30 בבוקר, ישבו 21 נוסעים. כשעבר האוטובוס ליד הכפר הערבי פג'ה, שני קילומטרים ממזרח לפתח תקווה, התייצבו לפתע שלושה ערבים לרוחב הכביש והחלו מרססים אותו בירי מתתי־מקלע.
הנהג, אריה הלר, סטה לצד הדרך אל תוך שולי פרדס ואיבד השליטה על ההגה. כמה נוסעים קפצו מהאוטובוס, חלקם נהרגו מייד מירי הפורעים, ואחרים הצליחו להימלט עם הנהג אל הפרדס. מספר דקות לאחר מכן עברה בכביש מכונית צבאית בריטית והפורעים נמלטו, לא לפני שאחד מהם חדר לפנים האוטובוס ורצח כמה נוסעים בירי מטווח קרוב.
בהתקפה נרצחו שישה נוסעים, ותשעה נפצעו.
זוג מעפילים בנמל חיפה נושא תינוק בתוך "פיילה" // צילום: באדיבות ארכיון קק"ל
"תינוקות קפריסין" מגיעים לארץ
ביום שישי, 28 בנובמבר 1947, בזמן שכל היישוב המתין בחרדה להצבעה בעצרת האו"ם, גלשה לאיטה אל נמל חיפה אונייה בריטית עמוסה ב־1,500 נוסעים יהודים. 609 מהם היו תינוקות רכים, חלקם בני ימים אחדים בלבד, שעשו את המסע מקפריסין לארץ ישראל, שכובים בתוך פיילות מפח.
כשהתקרבה האונייה לרציף פרצו המעפילים שעל סיפונה בשירת "התקווה", ואליהם הצטרפו מאות מהממתינים לאונייה על המזח. כך באה לקיצה פרשייה מרגשת, שהעסיקה במשך חודשים את היישוב העברי ואת המעפילים במחנות המעצר בקפריסין.
בתחילת חורף 1947 התברר שיש עלייה משמעותית בתמותת תינוקות המעפילים, שהיו עצורים במחנות הבריטיים בקפריסין. לאחר הפעלת לחצים רבים הסכימו הבריטים שרופא ילדים מומחה יגיע למקום מבית החולים "הדסה" בירושלים, יבדוק את התינוקות ויכין דו"ח על מצבם.
תוצאות הדו"ח היו חד־משמעיות: יש סכנה מוחשית שחלק מהתינוקות לא ישרדו בגלל תנאי המחיה הקשים במחנות, מצבן הפיזי הגרוע של רוב האימהות, ובמיוחד המחסור בחלב אצל אימהות רבות, כתוצאה מהמתח הרב שבו היו שרויות, בנוסף למחסור בתחליפי חלב זמינים להזנתם.
בעקבות הדו"ח החמור עלתה דרישה נזעמת של שוכני המחנות להעלות את התינוקות מייד לארץ ישראל. הבריטים ביצעו ספירה ומצאו שבמחנות היו באותה עת, תחילת נובמבר, יותר מ־600 תינוקות. הם הודיעו ש"מסיבות הומניטריות" יסכימו שכל התינוקות ישוחררו ויעלו לארץ ישראל עם האימהות, ללא האבות.
אונייה של חיל הים הבריטי הוקצתה להעלאת התינוקות אך לא יצאה לדרכה, שכן כל האימהות כאחת התייצבו מול משרדי המינהל הבריטי במחנות והודיעו: "לא נעזוב את הבעלים מאחור".
הבריטים התרצו, ואישרו גם את עליית הגברים. הבעיה היתה איך יעברו תינוקות רכים את המסע הימי בימי חורף קשה, ולבסוף הועלה רעיון לייצר "פיילות" מפח, שירופדו בשמיכות, ובתוכן ישוכנו התינוקות.
השמועה על ההגעה הצפויה של "אוניית התינוקות" עשתה לה כנפיים ביישוב, והמונים באו לקבל את פניה בנמל חיפה. היישוב, שעקב אחרי המאורעות בקפריסין בציפייה דרוכה, ראה בהגעת התינוקות לארץ כ"אתחלתא דגאולה" - סימן המבשר את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה
מרחיבים את מפעל החלב לילדים
מפעל החלב הוקם בשנת 1938 ביוזמה של מחלקות הבריאות והחינוך של הוועד הלאומי, ובסבסוד של חברת "תנובה". התלמידים זכו ללגום מדי יום כוס חלב טרי, שסופק בכדים לבתי הספר. ואולם, החל מ־1945 הלך מפעל הזנת החלב והצטמצם בשל מחסור בתקציבים. פחות ופחות תלמידים זכו ליהנות ממנת החלב היומית.
ב־1 בדצמבר 1947 החליט הוועד הלאומי לשנס מותניים ולהעמיד את המפעל על רגליו: נקבע תקציב של 50 אלף לירות בשנה, שבאמצעותו יופעלו שורה של אמצעים לשיפור תנאי אספקת החלב ל־35 אלף תלמידי בתי הספר.
מים מלוחים הופכים מתוקים על נקלה
במכון ויצמן ברחובות מקימים עכשיו מעבדה מיוחדת להפוך מים מלוחים למי שתייה. המים המלוחים, הנמצאים בחלקים אחדים של ארץ ישראל, בהם גם בנגב, יהפכו למים מתוקים. הסיכויים שתוכנית נועזה זו תיתן לבניין הארץ אינם זקוקים להדגשה מיוחדת.
התהליך של הפיכת מי מלח למי שתייה מבוסס על הניסיונות של המלומדים האנגלים אדאמס והולמס, אבל התהליך של אדאמס והולמס היה יקר מאוד ולא איפשר שימוש רחב. המלומדים היהודים ד"ר וולטר יודא ומר מוריס קארון מצאו, אחרי ניסיונות רבים ומעניינים מאוד, את הדרך להוזיל את התהליך ולהפכו לעניין מעשי. המים שיתקבלו בעזרת התהליך יהיו כל כך זולים ובשפע רב כל כך, עד שיוכלו לשמש לא רק לשתייה, אלא גם לתעשייה ולהשקאה. המעבדה ברחובות תוכל להפוך בכל יום 2,000 גלונים מים מלוחים למים מתוקים.
(״הבקר״)
4 שנות מאסר על החזקת כרוזים
בית הדין הצבאי בחיפה דן את מרקו מנולו, בן 23 מראש פינה, למאסר של ארבע שנים בעוון החזקת כרוזים של אחד מארגוני הפורשים.
("דבר")
"בית בושת במרכז העיר - שערורייה"
"בית זונות במרכז העיר הוא שערורייה ציבורית" - קבע אתמול שופט המחוז הירושלמי, הד"ר ברדקי, בדחותו בקשת צו מניעה מלהוציא לפועל צו פינוי שהוצא על ידי שופט השלום בירושלים נגד הגב' אסתר נחמני, המחזיקה בית בושת ברחוב מליסנדה בירושלים (הלני המלכה). שופט השלום הוציא בזמנו צו פינוי נגד הגב' נחמני מאחר ששוכנע כי המקום שהיא מחזיקה "מהווה מכשלה מוסרית". על פסק דין זה הוגש ערעור בפני בית המשפט המחוזי. אולם בינתיים רוצה הגב' נחמני לעכב את צו ההוצאה לפועל של הפינוי, עד אשר ייצא פסק הדין בערעור. בקשה זו הוגשה לשופט השלום, אשר דחה אותה.
(הבקר)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו