להורי הילדים שלומדים בבתי הספר היסודיים ביאליק ותבור בחולון נמאס להתפלל: מדי יום הם שומעים, כמו כולם, על תאונות מזעזעות שבהן נפגעים ילדים רכים בגלל ההסעות הבלתי בטוחות בדרך לבית ספר, וגם מקבלים הוכחות למצב החמור בכניסה לבתי הספר של ילדיהם. אבל בניגוד לרוב ההורים שמקווים שהילד שלהם יצליח לחצות בשלום את ג'ונגל המכוניות בדרך לכיתה, ההורים בחולון החליטו לעשות מעשה.
לפני כמה שבועות החלו ההורים בבתי הספר הללו להפעיל מערך תורנות "הורד וסע". לפי הרעיון, שהתגבש במטה העירוני לבטיחות בדרכים של עיריית חולון, בכל בוקר, בשעות 08:15-07:30, מחכים לילדים שלושה הורים מתנדבים לבושים באפודים זוהרים. התורנים אחראים להורדת התלמידים מרכב ההורים או ההסעה, שעוצר במתחם חניה תחום ומסומן, ומכוונים את התלמיד בבטחה לשער בית הספר. היענות ההורים מדהימה והעירייה אף הקצתה מפרץ, שבו אסורה חניה, להורדת ילדים ולהעלאתם. השאיפה היא להרחיב את הפיילוט בהמשך גם לבתי ספר נוספים בעיר.
"חשוב שהילדים לא יסתובבו בכביש", אומרת סיגל אבני, אם שהצטרפה לתורנויות, "אנחנו מצמצמים את גורם הסכנה, התנועה זורמת והמודעות לזהירות בדרכים עולה. ילדים לא חוצים מצד אחד לשני לבד מכיוון שתמיד יש ליווי מבוגר. ערך מוסף שיש לזה הוא שאם אנחנו רואים ילדים שמגיעים לא חגורים בהסעה, למשל, אנחנו מעירים להם מיד".
מנהלת בית הספר היסודי ביאליק, ניצה שלום, מרוצה: "יש לזה השפעה אדירה. אחת האמהות אמרה לי שסוף סוף היא מביאה את הילד בלי לקלל בלב את כל המכוניות שמסביב". היא מוסיפה ש"יש גם רווחים אחרים מהשיטה: אם יש ילד עד גיל 14 שההורים נכנעים לו ומאפשרים לו לשבת מלפנים, הוא יקבל ממני הערה ויידע שזאת הפעם האחרונה שבה זה קורה, וכך גם לגבי ילדים לא חגורים".
אין כסף להסעות בטוחות
חולון אינה לבד: חיי הילדים בסכנה כמעט ליד כל בית ספר, ואין שיפור באופק. רק לפני שבועיים נדרסה למוות ילדה בת שבע מכרמיאל שירדה מהסעת תלמידים, ניסתה לחצות את הכביש ונפגעה מרכב חולף שעקף את רכב ההסעה. המקרה הזה הצטרף למקרים רבים שבהם ילדים נהרגים או נפצעים כתוצאה מהסעות לא בטיחותיות - הן של רכב ההורים והן של אוטובוס ההסעות. ב-30 ביוני 2004, ביום הלימודים האחרון של הלימודים, נהרגו שלושה ילדים ו-54 נפצעו בהתנגשות בין אוטובוס ההסעות לג'יפ צבאי, ובאוקטובר 2006 תלמיד כיתה ט' מהדרום הוציא את ראשו מאוטובוס שהסיע תלמידים וטיולית שנסעה במקביל מחצה אותו. אלה הם רק חלק מהסיפורים הקשים שבהם אנו נתקלים מדי יום.
אביבית, אם לילד מהחינוך המיוחד ממרכז הארץ, מספרת כי רק לאחר מאבקים רבים הסכימו לחגור את בנה בהסעה. "הילד שלי יושב בכיסא גלגלים ולפי התקנות יש לחגור הן את הכיסא והן את הילד", היא מסבירה, "להפתעתי, גיליתי שחוגרים רק את כיסא הגלגלים, כך שהילד יכול פשוט לעוף במהלך הנסיעה. נלחמתי מלחמות עיקשות והייתי בטוחה שאני נלחמת עבור כל הילדים, אבל מה שקרה בסוף זה שהסכימו לחגור רק את הילד שלי. היום כל הילדים יושבים בהסעה לא חגורים ורק אותו חוגרים, זה מגוחך".
המצב גרוע יותר בחינוך הרגיל - שם אין כל ליווי של מבוגר או הקפדה על חגירה. לפי ממצאי עמותת אור ירוק, התחום פרוץ והתקנות לא נאכפות. גילם של שליש מהאוטובוסים שנבדקו בעמותה עובר את עשר השנים המותרות בתקנות, רק בעשרה אחוזים מהם הותקנו חגורות בטיחות צולבות, ב-95 אחוזים מהאוטובוסים ניתן להוציא ידיים מהחלון, ובשני שלישים מהמקרים שנבדקו חלק מהתלמידים נעמדו לפני שהאוטובוס הגיע לעצירה מלאה. בנוסף, בחלק ניכר מהאוטובוסים חגורות הבטיחות פגומות, אין ידיות לעלייה ולירידה, ונמצא כי בניגוד להוראות - תלמידים צעירים ישבו במושב הקדמי של האוטובוס.