בחודש ספטמבר ערך מכון "הגל החדש", לבקשת מוסף "שישבת", סקר בקרב מדגם אקראי מייצג של ערבים ישראלים בני 18 ומעלה. הסקר התבצע בטלפון באמצעות סוקרים דוברי ערבית, והשתתפו בו 426 גברים ונשים מכל רחבי הארץ - כולל מזרח ירושלים, ולא כולל האוכלוסייה הדרוזית, שחלקים גדולים ממנה נחשבים פרו-ישראלים. הנשאלים לא ידעו מדוע ועבור מי נערך הסקר. הטעות הסטטיסטית היא 4.7%; כמעט בכל השאלות התקבלו תוצאות מובהקות סטטיסטית.
מהסקר עולה תמונת מצב עדכנית על עמדותיהם של ערביי ישראל בעניינים הנוגעים לחייהם, למדינה ולסכסוך הישראלי־פלשתיני. רובם המוחלט חשים שייכות לחברה הישראלית, אומרים שהם גאים להיות ישראלים, ומגלים יחס חיובי כלפי המשטרה וכלפי בתי המשפט. לרוב המוחלט יש חברים יהודים, ומוכנים שילדיהם ילמדו יחד עם ילדים יהודים. עם זאת, רובם חשים שיש בחברה היהודית הסתה רבה נגד ערבים, ורק מיעוטם חשים שיש בחברה הערבית הסתה רבה נגד יהודים.
רוב ערביי ישראל סבורים כי יש קשר היסטורי־דתי בין היהודים לבין ארץ ישראל, מתנגדים לרעיון של חילופי שטחים עם הפלשתינים, מתנגדים לחיות תחת שלטון פלשתיני ותומכים בזכות השיבה. רובם גם חשים שוועדת המעקב העליונה וחברי הכנסת הערבים אינם מייצגים אותם. הבעיה הפנימית הכי מטרידה מבחינתם היא האלימות.
עמדותיהם של ערביי מזרח ירושלים ברוב הסוגיות הפוכות לאלו של שאר ערביי ישראל. רובם אינם חשים שייכות לחברה הישראלית, מגלים יחס שלילי כלפי המשטרה וכלפי בתי המשפט ורק מחציתם העידו שיש להם חברים יהודים. רובם המוחלט מרגישים לא מיוצגים על ידי מפלגות ישראליות או על ידי פתח או חמאס.
רוב ערביי מזרח ירושלים מאמינים כי נסיגה מלאה של ישראל לקווי 67' לא תביא לסוף הסכסוך עם הפלשתינים. רובם גם אינם רוצים לחיות תחת שלטון פלשתיני, אלא מעדיפים שליטה של האו״ם או של ירדן.
מאחר שרובם של ערביי מזרח ירושלים אינם רואים עצמם כערבים־ישראלים, וחלקם בעלי מעמד של ״תושבי קבע״ ולא אזרחים ישראלים, נבדקו בכל שאלה גם עמדותיהם בנפרד משל שאר ערביי ישראל.
אוכלוסיית הסקר
מבין 426 המשתתפים בסקר, 51 אחוז הם גברים ו־49 אחוז נשים.
46 אחוז מתגוררים בגליל, 22 אחוז במזרח ירושלים, 11 אחוז במחוז חיפה, 12 אחוז במחוז מרכז, ו־9 אחוזים במחוז הדרום.
20 אחוז הם בני 24-18, 20 אחוז בני 34-25, 18 אחוז בני 44-35, 17 אחוז בני 54-45, 15 אחוז בני 64-55, ו־10 אחוזים בני 65 ומעלה.
84 אחוז מהנשאלים מגדירים את עצמם כמוסלמים (בדיוק כמו שיעורם באוכלוסייה). 11 אחוז מגדירים את עצמם כנוצרים, ו־5 אחוזים סירבו להשיב לשאלה. דרוזים לא נכללו בסקר.
הרוב המוחלט של הנשאלים - 65 אחוז - מגדירים את עצמם כלא דתיים. 35 אחוז מגדירים את עצמם כדתיים.
46 אחוז מהנשאלים מגדירים את עצמם כערבים־ישראלים, ו־42 אחוז - כערבים־פלשתינים. 3 אחוזים מגדירים עצמם כישראלים ו־9 אחוזים סירבו לענות לשאלה.
64 אחוז מרגישים שהח"כים הערבים מייצגים אותם במידה מועטה או כלל לא. רחוב בטייבה // צילום אילוסטרציה
יחס למדינה ולמוסדותיה
באיזו מידה אתה מרגיש שייך לחברה הישראלית?
73 אחוז מכלל הנשאלים חשים שייכות במידה זו או אחרת. 27 אחוז אינם חשים שייכות. כשמוציאים מהספירה את ערביי מזרח ירושלים, המספרים גבוהים יותר: 81 אחוז חשים שייכות, לעומת 19 אחוז שאינם חשים שייכות.
מבין ערביי מזרח ירושלים, רק 42 אחוז חשים שייכות לחברה הישראלית, ו־58 אחוז אינם חשים שייכות.
באיזו מידה אתה גאה להיות ישראלי?
60 אחוז מהנשאלים חשים גאווה להיות ישראלים. 19 אחוז השיבו ״מאוד גאה״, ו־41 אחוז - ״די גאה״. 37 אחוז אינם גאים להיות ישראלים. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים, התוצאות אף גבוהות יותר: 67 אחוז גאים בישראליות שלהם, לעומת 30 אחוז שאינם גאים.
בקרב ערביי מזרח ירושלים מתקבלת תמונה הפוכה. רק 33 אחוז גאים להיות ישראלים, ו־63 אחוז אינם גאים.
מהו יחסך כלפי המשטרה?
57 אחוז מהנשאלים מביעים יחס חיובי כלפי המשטרה. ל־42 אחוז יחס שלילי. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים, התוצאות גבוהות יותר: 59 אחוז מול 38 אחוז, בהתאמה.
בקרב ערביי מזרח ירושלים - ל־46 אחוז יחס חיובי כלפי המשטרה, ול־52 אחוז יחס שלילי.
מהו יחסך כלפי בתי המשפט?
60 אחוז מהנשאלים מביעים יחס חיובי כלפי בתי המשפט, לעומת 32 אחוז שהיחס שלהם שלילי. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים, התוצאות גבוהות יותר: 66 אחוז מול 26 אחוז.
גם כאן, בקרב ערביי מזרח ירושלים, התמונה הפוכה: 36 אחוז בעלי יחס חיובי, ו־55 אחוז בעלי יחס שלילי.
אילו התקיימו הבחירות היום, לאיזו מפלגה היית מצביע?
34 אחוז מהנשאלים השיבו שהיו מצביעים לרשימה המשותפת. רק 5 אחוזים היו מצביעים למפלגת העבודה, 4 אחוזים לליכוד ו־3 אחוזים למרצ. 37 אחוז השיבו שאינם יודעים, ו־14 אחוז השיבו שלא היו מצביעים.
מהו הנושא החשוב ביותר לטיפול בחברה הערבית?
השאלה הזאת היתה פתוחה, וכל נשאל התבקש לציין נושא אחד. 36 אחוז מהנשאלים ציינו את האלימות, ו־17 אחוז את החינוך. שאר התשובות התפלגו בין נושאים אחרים. אחוז אחד מהנשאלים השיב כי הנושא החשוב ביותר לטיפול בחברה הערבית הוא: שלום.
הסכסוך הישראלי־פלשתיני
מתי לדעתך התחיל הסכסוך?
40 אחוז מכלל הנשאלים סבורים שהסכסוך הישראלי־פלשתיני פרץ במלחמת העצמאות. 27 אחוזים סבורים שהוא החל כבר בהצהרת בלפור ב־1917, ו־10 אחוזים סבורים שהוא החל במלחמת ששת הימים. 9 אחוזים סבורים שיסודות הסכסוך נעוצים כבר בעלייה הראשונה של היהודים לארץ ישראל, ב־1882.
בקרב ערביי מזרח ירושלים, 40 אחוז סבורים שהסכסוך התחיל דווקא בהצהרת בלפור. 31 אחוז סבורים שהוא החל במלחמת העצמאות, 14 אחוז - במלחמת ששת הימים, ו־11 אחוז - עם העלייה הראשונה, ב־1882.
מהי לדעתך הסיבה העיקרית לסכסוך?
רוב מוחלט של הנשאלים - 73 אחוז - סבורים שמדובר בסכסוך על שטחים. 19 אחוז סבורים שהרקע לסכסוך הוא דתי.
גם בקרב ערביי מזרח ירושלים השיעורים דומים (77 אחוז לעומת 17 אחוז).
האם נסיגה מלאה של ישראל לקווי 67', כולל מכל ירושלים העתיקה, תביא לסוף הסכסוך ולסוף התביעות של הפלשתינים?
מבין כלל המשתתפים, הדעות נחלקות כמעט שווה בשווה. 45 אחוז סבורים שנסיגה תסיים את הסכסוך, ו־50 אחוז סבורים שלא.
אם בוחנים רק את ערביי מזרח ירושלים, מתקבלות תוצאות מובהקות: 60 אחוז מהם סבורים כי נסיגה מלאה של ישראל לקווי 67' לא תביא לסוף הסכסוך. רק 38 אחוז סבורים שהיא עשויה להביא לכך.
האם אתה בעד או נגד זכות השיבה של פליטים פלשתינים לתחומי ישראל?
85 אחוז מהנשאלים השיבו שהם תומכים בזכות השיבה. 9 אחוזים השיבו שהם מתנגדים.
כשבוחנים רק את ערביי מזרח ירושלים - 97 אחוז תומכים, מול 2 אחוזים שמתנגדים.
האם אתה בעד או נגד זכות הקיום של מדינה יהודית בארץ ישראל?
44 אחוז מהנשאלים השיבו שהם תומכים, 46 אחוז השיבו שהם מתנגדים. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים, 49 אחוז מהערבים בישראל תומכים, ו־39 אחוז מתנגדים.
בקרב ערביי מזרח ירושלים, 71 אחוז מתנגדים ו־24 אחוז תומכים.
האם לדעתך יש או אין קשר היסטורי־דתי בין היהודים לבין ארץ ישראל?
58 אחוז מהנשאלים השיבו שיש קשר היסטורי־דתי בין היהודים לבין ארץ ישראל. 35 אחוז השיבו שאין. אם מוציאים את ערביי מזרח ירושלים - 62 אחוז סבורים שיש, 30 אחוז סבורים שאין.
בקרב ערביי מזרח ירושלים, 51 אחוז סבורים שאין קשר היסטורי־דתי בין היהודים לבין ארץ ישראל, ו־43 אחוז סבורים שיש.
האם היית מעדיף לחיות תחת שלטון פלשתיני?
הרוב המוחלט של הנשאלים (82 אחוז) השיבו בשלילה. רק 14 אחוז השיבו בחיוב. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים, הפער גדול עוד יותר: 86 אחוז השיבו בשלילה, לעומת 10 אחוזים שהשיבו בחיוב.
גם בין ערביי מזרח ירושלים, שמגלים דעות קיצוניות כלפי המדינה ומוסדותיה, הרוב (69 אחוז) לא רוצים לחיות תחת שלטון פלשתיני. רק 27 אחוז השיבו בחיוב.
מי צריך לשלוט במזרח ירושלים (כולל העיר העתיקה)?
כשבודקים את התשובות של ערביי מזרח ירושלים בלבד, 45 אחוז מעדיפים להיות בשליטה בינלאומית בניהול האו״ם. 27 אחוז מעדיפים שליטה פלשתינית, 11 אחוז מעדיפים שליטה ירדנית ו־7 אחוזים מעדיפים להישאר תחת שליטה ישראלית.
מבין כלל הנשאלים, 37 אחוז מעדיפים שמזרח ירושלים תהיה שטח בינלאומי בניהול האו״ם. 33 אחוז מעדיפים שהיא תהיה בשליטה פלשתינית.
האם אתה בעד או נגד חילופי שטחים עם הפלשתינים?
ביקשנו לבדוק את יחסם של ערביי ישראל לרעיון שעלה לאחרונה, של סיפוח גושי התנחלויות לישראל תמורת העברתם של יישובי ואדי ערה לשליטה פלשתינית.
רוב מוחלט של הנשאלים מתנגדים לרעיון. רק 18 אחוז תומכים. שיעורים דומים התקבלו גם בקרב ערביי מזרח ירושלים.
מי לדעתך האשם העיקרי בכישלון תהליך השלום?
לנשאלים ניתנו שלוש אפשרויות. 32 אחוז מהם השיבו שישראל היא האשמה העיקרית בכישלון התהליך, 10 אחוזים סברו שהאשמה היא ברשות הפלשתינית, ו־48 אחוז השיבו כי לשני הצדדים אחריות שווה.
שיעורים דומים התקבלו גם בקרב ערביי מזרח ירושלים.
סטודנטים בבאר שבע. ל־78 אחוז מערביי ישראל יש חברים יהודים // צילום אילוסטרציה: דודו גרינשפן
עמדות לגבי יהודים
האם יש לך חברים יהודים?
לרוב ערביי ישראל (78 אחוז) יש חברים יהודים. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים, השיעור עולה ל־85 אחוז.
בקרב ערביי מזרח ירושלים, 52 אחוז השיבו לשאלה בחיוב. 48 אחוז ציינו שאין להם חברים יהודים.
האם אתה מוכן שילדיך ילמדו יחד עם ילדים יהודים?
76 אחוז מהנשאלים השיבו בחיוב, ו־24 אחוז בשלילה. כשמוציאים את ערביי מזרח ירושלים ובודקים את שאר ערביי ישראל, 80 אחוז השיבו שהם מוכנים שילדיהם ילמדו עם ילדים יהודים, ו־20 אחוז השיבו בשלילה.
בקרב ערביי מזרח ירושלים, 61 אחוז השיבו בחיוב, מול 39 אחוז שהשיבו בשלילה.
האם יש בחברה היהודית בישראל הסתה נגד ערבים?
56 אחוז מהנשאלים השיבו שיש הסתה רבה או רבה מאוד. עוד 33 אחוז השיבו שיש הסתה מועטה.
בקרב ערביי מזרח ירושלים, 65 אחוז השיבו ״במידה רבה״ ו״במידה רבה מאוד״.
האם יש בחברה הערבית בישראל הסתה נגד יהודים?
36 אחוז מהנשאלים השיבו ״במידה רבה" ו"במידה רבה מאוד״. 45 אחוז השיבו ״במידה מועטה״.
בין ערביי מזרח ירושלים, גדול יותר משקלם של הסבורים שיש בחברה הערבית הסתה נגד יהודים: 48 אחוז השיבו ״במידה רבה או רבה מאוד״, ו־51 אחוז השיבו ״במידה מועטה או כלל לא״.
ייצוג
באיזו מידה אתה מרגיש שחברי הכנסת מהמפלגות הערביות מייצגים אותך ופועלים בשבילך?
רוב הנשאלים (64 אחוז) מרגישים שחברי הכנסת הערבים מייצגים אותם במידה מועטה או כלל לא. רק 32 אחוז סבורים שהח״כים הערבים מייצגים אותם.
שיעורים דומים התקבלו גם בקרב ערביי מזרח ירושלים.
באיזו מידה אתה מרגיש שוועדת המעקב העליונה מייצגת אותך?
62 אחוז חשים שוועדת המעקב אינה מייצגת אותם (כלל לא או במידה מועטה), ורק 26 אחוז חשים שהיא מייצגת אותם.
מקרב ערביי מזרח ירושלים, 59 אחוז חשים שוועדת המעקב אינה מייצגת אותם, 20 אחוז חשים שהיא מייצגת אותם ו־22 אחוז סירבו להשיב.
מי מהבאים מייצג טוב יותר את עמדותיך?
לנשאלים ניתנו חמש אפשרויות. 22 אחוז מהם השיבו: המפלגות הערביות, 17 אחוז השיבו: מפלגות השמאל, 2 אחוזים השיבו: פתח, ו־2 אחוזים השיבו: חמאס. 50 אחוז מהנשאלים בחרו באפשרות החמישית - אף אחד מהם.
ערביי מזרח ירושלים חשים עוד פחות מיוצגים; 10 אחוזים השיבו: המפלגות הערביות, 7 אחוזים השיבו: מפלגות השמאל, 4 אחוזים השיבו: פת"ח, אחוז אחד השיבו: חמאס, ו־72 אחוז השיבו ״אף אחד מהם״.
***************
פרופ' עוז אלמוג
מתונים יותר, פרגמטיים יותר
אתחיל בהסתייגות עקרונית. בשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים מבינים שהכלי המתודולוגי של הסקר נעשה בעייתי. לא רק שהוא מגרד את השכבה העליונה ומחמיץ עומק ומורכבות, גם אמינותו נשחקת. כך למשל, רבים מהנסקרים שוקלים את השפעתו הפוליטית של הסקר וממלאים את תשובותיהם בהתאם. זה נכון במיוחד לקבוצות פריפריה כמו ערביי ישראל, שחוששות לתדמיתן החברתית. הנשאלים נמנעים לעיתים קרובות מלכבס את הכביסה המלוכלכת של קבוצת ההשתייכות שלהם בפומבי, ולכן נוטים לעדן את תשובותיהם.
ובכל זאת, מהסקר הזה אפשר להסיק כמה מסקנות עקרוניות - בעיקר מהתשובות שההתפלגות שלהן חדה. אחת מהן היא שההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל יוצאת רע. מסתבר שהציבור הערבי כועס על ההתלהמות של חברי הכנסת הערבים ושל ועדת המעקב, מדרג את ביצועיהם נמוך וחש כי אינם מייצגים אותו כראוי.
הממצא המשמעותי ביותר הוא שקרוב לשני שלישים מכלל האזרחים הערבים בישראל (לא כולל "תושבי הקבע" של מזרח ירושלים) גאים להיות ישראלים. רוב גדול עוד יותר חשים "שייכים" או "שייכים מאוד" לחברה הישראלית.
אגב, מדהים שבעוד 80 אחוז מערביי מזרח ירושלים מגדירים עצמם כפלשתינים, רק כשליש מערביי ישראל האחרים מגדירים עצמם ככאלה. הממצאים הללו אינם עולים בקנה אחד עם הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד.
תחושת ההשתייכות והגאווה של ערביי ישראל במדינת ישראל עולה בקנה אחד עם תהליכי עומק של ישראליזציה, שמתרחשים בשנים האחרונות במגזר הערבי - בכלכלה, בהשכלה, בבידור, באמנות, ובשטחים נוספים. נסייג שהדבר אינו סותר את תחושות השוליות והאפליה, שרובם עדיין חשים (כפי שעולה מסקרים אחרים). הדרך לשוויון ולהשתלבות חברתית מלאה עדיין ארוכה וקשה.
עם זאת, ממצאי הסקר מציבים נורת אזהרה לפרשנים: מי שמתבונן בחברה הישראלית רק דרך המנסרה הפוליטית הצרה, מחמיץ את זרם המעמקים הרחב.
תהליך הישראליזציה של ערביי ישראל ניכר בממצא מעניין נוסף שעולה בסקר: רובם סבורים שהסכסוך בינינו לבין הפלשתינים אינו דתי אלא טריטוריאלי במהותו. מסתבר כי בניגוד לרוב ערביי המזרח התיכון, שרואים בפלשתין כולה (כולל מדינת ישראל) אדמה קדושה שאינה עומדת למשא ומתן, ערביי ישראל מציגים עמדה פרגמטית, חילונית יותר בעליל.
עם זאת, יותר ממחציתם מסכימים שגם נסיגה מלאה לא תביא לסוף הסכסוך. הם מבינים שהתקווה שאחיהם בשטחים יכירו במדינת ישראל, יוותרו על זכות השיבה ויסתפקו בפשרה טריטוריאלית אינה ריאלית בעתיד הקרוב.
התשובה על שאלת מקור הסכסוך מאירת עיניים מכיוון נוסף. היא מתחמת בעקיפין את השיעור המקורב של תומכי התנועה האסלאמית בישראל: פחות מ־20 אחוז. להערכתי, השיעור הזה ילך ויקטן בשל ההתפכחות ההדרגתית מהאסלאם הפונדמנטליסטי והג'יהאדיסטי.
המתינות והפרגמטיות של רוב ערביי ישראל ניכרות גם בהסכמה לטענה שקיים קשר היסטורי־דתי בין היהודים לבין ארץ ישראל. אם מוציאים לרגע ממניין התפלגות הקולות את אוהדי התנועה האסלאמית (האולטרה דתיים) - שיעור המסכימים עם טענת הקשר הזה דרמטי עוד יותר. אפשר לראות בכך סטירת לחי מצלצלת לעמדת ההנהגה הערבית, שרואה בציונות תנועה קולוניאליסטית.
דווקא לאור הנתונים המעודדים של הסקר, חשוב גם לשים לב לנתון הפחות מעודד. רוב ערביי ישראל סבורים שיש נגדם הסתה. הנתון הזה חייב להטריד כל אדם הגון, ללא קשר לתפיסה מי האשם העיקרי במצב הזה. נכון שבמציאות הפוליטית כיום גם ביקורת נוקבת נוטה להיתפס כאלימות, אבל הסתה (שאכן התעצמה והתרבתה בשנים האחרונות בקרב יהודים) היא תמיד תולדה של הכללה פרימיטיבית ושל סגנון ויכוח ברוטלי.
באופן שאולי יפתיע יהודים רבים, רוב המשיבים בסקר סבורים שיש הסתה גם בצד הערבי. הנה כי כן, יש לא רק תהליך של התמתנות במגזר הערבי, אלא גם התבגרות. לא עוד הטלת אשמה אוטומטית וגורפת על המגזר היהודי, אלא גם ניצנים של ביקורת עצמית.
לסיכום, כמו לרוב היהודים בארץ, גם לרוב הערבים נמאס מהפוליטיקה הישנה והלעוסה. הם נעשים מבוססים, בריאים, משכילים ומפוכחים יותר, ובניגוד לאחיהם בעולם הערבי, ששקועים בתרבות עתיקה של שבטיות, איבה ואלימות - פניהם אל העולם הגלובלי החדש, שבו פוחת משקלן של אדמה, דת ולאומיות. למי שטוען שהחברה הישראלית מקצינה ומשוסעת מתמיד, הסקר הזה ממחיש את ההפך הגמור. העיוורון והשנאה נמצאים כיום בעיקר בקצוות, בזמן שרוב אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד, מתונים ופרגמטיים.
פרופ' אשר כהן
ספרו את זה לראאד סלאח
אילו ערכנו משחק אסוציאציות לקבוצה ממוצעת בציבור, וביקשנו לומר מי הדמות הראשונה שעולה בהקשר המושג "ערביי ישראל", אחת הבולטות היתה ח"כ חנין זועבי. אלא שזועבי, להזכיר, היא בסך הכל פוליטיקאית די כושלת במפלגה הכי קטנה בציבור הערבי, בל"ד. הכותרות הענקיות שסיפקה לשיח התקשורתי הציבורי בשנים האחרונות עומדות ביחס הפוך למעמדה ולמצבה הפוליטי.
לקיצוניים בכלל, ולרעשנים ולצעקנים שבהם במיוחד, יש יתרון תקשורתי מבני על המתונים יותר, גם אם בפועל, למתונים משקל יחסי גדול בקבוצה. הקיצוניים מספקים כותרות בולטות, והם מקדמי מכירות טובים לתקשורת. מכיוון שכך, במקרים רבים עולה מאמצעי התקשורת תמונת מצב מבהילה, מפחידה, מדכאת ובאופן כללי שלילית.
כך קורה שקבוצות חברתיות שונות לא נתפסות בציבור באופן מורכב כפי שהן במציאות, אלא בצורה פשטנית, בדמותם של הקיצוניים ביותר בקבוצה. הקיצוניים הופכים שלא בצדק למבטאיה ולמייצגיה כביכול של הקבוצה באמצעי התקשורת, והציבור מקבל תמונה מעוותת.
ייאמר מייד: אין להתעלם מתמונת המציאות הקשה והשלילית העולה מעמדותיהם של חלק מערביי ישראל בסקר. אולם באותה מידה, ראוי לשים לב שהתמונה מורכבת בהרבה מהדימוי הנפוץ. ניקח לדוגמה את סוגיות הליבה, הנוגעות למאבק המתנהל על ארץ ישראל ועל עצם קיומה של מדינה יהודית. כ־60 אחוז מערביי ישראל סבורים כי יש קשר היסטורי־דתי בין היהודים לארץ ישראל. קרוב למחצית מהערבים בישראל, ללא מזרח ירושלים, תומכים בזכות קיום למדינה יהודית בארץ ישראל. לכו ספרו את זה למסית ולמדיח ראאד סלאח.
ראוי לציין שנתונים דומים עולים גם ממחקרים אחרים. כך, לדוגמה, במדד יחסי יהודים־ערבים שערך פרופ' סמי סמוחה, ניכר שכמחצית ויותר מהערבים בישראל מסכימים במגוון של שאלות להגדרתה של ישראל כיהודית, ובתנאי שתישמר הדמוקרטיה ויישמרו זכויותיהם האזרחיות. נתונים דומים עולים לגבי תפיסת הערבים את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ.
השאלה על מידת הגאווה במדינה חשובה יותר משאלות רבות אחרות שנשאלות לאורך שנים. גאווה היא עניין רגשי. זו לא הערכה כזו או אחרת לגבי מידת הדמוקרטיה וכיוצא באלה הערכות על אודות המציאות. כשרבים מערביי ישראל מציינים שהם גאים במדינה, זה אומר הרבה מאוד על הקשר למדינה, שאינו רק שנאה וניכור גורפים, כמו שמבטאים חלק מנציגי אותו ציבור.
ראוי לשים לב לסוגיית האמון כלפי מוסדות שונים. רוב ברור וחד־משמעי של כשני שלישים מבהיר שחברי הכנסת הערבים לא מייצגים אותם כלל, או מייצגים אותם במידה מועטה. נתונים דומים מאוד של אי־אמון עולים גם כלפי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.
סביר להניח שרוב חברי הכנסת הערבים ורוב חברי ועדת המעקב העליונה, או אפילו כולם, לא היו אומרים שהם גאים בישראל, כפי שאומרים רוב ערביי ישראל. הצהרותיהם בשנים האחרונות מבהירות שהדבר האחרון שניתן לומר עליהם זה שהם גאים במדינה. רבים מהם מנהלים תחרות פנימית, לעיתים פרועה, מי יבקר את המדינה בחריפות רבה יותר.
מדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אחד ממאפייני היסוד המהותיים של דמוקרטיה, בייחוד במדינות לאום מובהקות, הוא היחס למיעוטים שאינם בני הלאום. בשולי הרוב היהודי בישראל קיים מיעוט רדיקלי, המצטרף לאותם חלקים במיעוט הערבי, בתפיסה שישראל צריכה להתפרק מציוניותה כדי להיות דמוקרטיה. הרוב היהודי הציוני צריך להמשיך ולשפר את מצב המיעוט הערבי בישראל, ובכך להוכיח שיהודית ודמוקרטית זה השילוב הראוי והתשתית הערכית החיונית של ישראל. להסכמה הרחבה הזאת בציבור היהודי יש אחיזה משמעותית בציבור הערבי בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו