מאבקי חרדים בתוך הקואליציה הם הדבר האחרון שנתניהו מעוניין בו, עכשיו ובכלל. הוא בחברה טובה. ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם נאלצו להתמודד לא אחת עם איומים מצד הסיעות החרדיות. תמיד מדובר באירוע נפיץ וטעון, וסופו לעולם אינו ידוע מראש. אהוד אולמרט נאלץ להעניק לחרדים תוספת של מיליארד שקלים, להחזיר את קצבאות הילדים ולהעביר חוק שמתקצב מוסדות לימוד חרדיים שבהם לא לומדים ליבה; אהוד ברק החל לאבד את ממשלתו בגלל פרישת יהדות התורה בעקבות פרשת המשחן; ואלו רק דוגמאות בודדות. בכל קואליציה בהשתתפות החרדים עלול להתרחש הפיצוץ באופן בלתי צפוי. הפעם, אחרי שכבר היה נדמה שסיפור עבודות הרכבת בשבת מאחוריהם, חזרה לפתע הפרשה ושבה לאיים על שלמות הממשלה ויציבותה.
בסיבוב הקודם, שהתרחש לפני כמה חודשים, מצא את עצמו נתניהו ראש בראש לא רק נגד החרדים, אלא בעיקר נגד השר ישראל כץ. ראש הממשלה האשים את כץ כי התנהלותו היא שהביאה למשבר החריף מול החרדים, מצב שהעמיד את נתניהו במקום הלא נכון מבחינה תקשורתית - בצד שנכנע לחרדים, בעוד כץ הצטייר כמי שלא התקפל מולם. הפרשה הגיעה לשיאה כשמקורבי נתניהו הודיעו כי הוא שוקל לפטר את כץ מהממשלה. בסופו של דבר הרוחות נרגעו, כץ נותר במקומו, והרכבת המשיכה לנסוע.
המשבר הנוכחי נראה קצת אחרת. בניגוד לפעם הקודמת, שבה הובלו הח"כים החרדים למשבר על ידי כלי התקשורת החרדיים העצמאיים, עובדה שאפשרה להם להתחמק באמצעות מריחות והתפתלויות, הפעם האדמו"ר מגור הוא שמכוון את ההתרחשויות. נראה שהוא רציני, ושלא יאפשר לנציגו, השר יעקב ליצמן, להותיר את המצב על כנו.
השבוע, אם כן, שוב מצא את עצמו נתניהו מתחבט בשאלה שבה הוא ואחרים התלבטו לפני כן: האם להתעלם מהחרדים ולהסתכן בפרישתם מהממשלה, או להיענות לדרישותיהם - צעד שיוצג מייד ככניעה? כאילו המצב לא היה סבוך דיו, הפעם נתניהו לא צריך להתמודד עם ישראל כץ, שהחליט שסיבוב אחד הספיק לו, אלא עם שר העבודה והרווחה חיים כץ, בעל הסמכויות להעניק היתרי עבודה בשבת.
השאלה היא אם נתניהו נמצא במצב שבו עליו לתרץ מדוע הסכים לדרישות החרדים. הרי מבחינה תקשורתית הוא תמיד יוצג ככזה, והמתקפות עליו - בכל נושא שהוא - לא ייפסקו ממילא. אם לא על כניעה לחרדים, אז על נושא אחר.
האם נתניהו צריך לתרץ מדוע הסכים לדרישות החרדים. השר יעקב ליצמן // צילום: דודי ועקנין
הדרישה לעצור את העבודות בשבת לגיטימית מכל היבט. חוקית, הומנית, מסורתית. הנוהג שהתקבע כאילו הפרעה לציבור ביום ראשון מצדיקה מתן היתרים בהיקפי ענק בשבת הוא הנוהג הנפסד, לא להפך. רק בחודשים האחרונים הושבתו הרכבות לכמה ימים בימי חול, בשל עבודות שנמשכו יותר מסופ"ש אחד. ההשבתה אמנם הקשתה על חיי רבים, אך הארץ לא התמוטטה. היערכות מוקדמת ונכונה, באמצעות תגבור אוטובוסים ואמצעי תחבורה חלופיים, עשויה לצמצם את היקף השיבושים במקרים כאלה.
לפני שבועיים הגתה הקואליציה רעיון להעביר את "חוק הסטטוס קוו", שיאסור על עיריות לאשר חוקי עזר עירוניים בנוגע לפתיחת מרכולים בשבת. בין היתר נועד החוק לטרפד את יוזמת אריה דרעי לקבוע שכל חוק עזר עירוני בתחום זה ייאלץ לקבל אישור משר הפנים. תחילה היה נראה שהחרדים יאמצו את החוק, שאותו הוביל יריב לוין עם יו"ר הקואליציה ובתמיכת רה"מ. אך בהמשך התברר שמדובר בהקפאת מצב דו־צדדית: לרשויות שיבקשו לפתוח חנויות בשבת יהיה אסור לעשות זאת, והוא הדין לגבי רשויות שיבקשו לסגור חנויות בשבת. לכן הסירו החרדים את תמיכתם ותקעו מקלות בגלגלי היוזמה.
לא מועיל, לא מזיק
ביום רביעי נפגשו ראש הממשלה, שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון אביגדור ליברמן לדון בדרישתו החדשה של האחרון להעביר 4.8 מיליארד שקלים נוספים לביטחון. במערכת הפוליטית הרימו גבה, אפילו שתיים: דרישה להגדלת תקציב הביטחון לא מוסיפה לליברמן אפילו רבע מנדט. ההפך הוא הנכון - אם באוצר ינהלו קמפיין נגד הדרישה, ויציגו את ליברמן כמי שפוגע בקשישים ובעולים החדשים, הוא עוד עלול לשלם על כך מחיר.
מנגד, אם היה מדובר בדרישה המנותקת לגמרי מהשדה הפוליטי, אלא כזו בעלת חשיבות ביטחונית נטו, היה מצופה שגם בצבא יתרמו לדיון. הרי לצד שרי הביטחון עומד הלוביסט הבכיר ביותר במאבקים תקציביים שכאלה - הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו.
אלא שבמקרה הזה, קולו של איזנקוט נדם. ההערכה היא שהרמטכ"ל אמנם לא יתנגד לתוספת שעליה ליברמן נלחם כעת, אבל הוא גם לא נחלץ לעזרתו. זאת בעקבות הסיכום בינו לבין כחלון על מתווה התקציב הרב־שנתי, סיכום שאינו כולל את הסכום החדש שדורש ליברמן. לכן הרמטכ"ל שותק.
ייתכן שליברמן בעצם מונע מהיערכותו לסבב הלחימה הבא, שכנראה יסתיים, בדומה לקודמיו, בוועדת חקירה או בבדיקה. דרישה תקציבית שלא נענתה תמיד תוכל לשמש את שר הביטחון מול חוקריו.
למי שאולי שכח
גוזמה יתרה פשטה בדיווחים על הדחת בני בגין מוועדת הפנים של הכנסת, על מנת להעביר את חוק ההמלצות של דוד ביטן ודודי אמסלם. מי שהיה עוקב אחר עבודות ועדות הכנסת, היה מגלה ש"הדחות" כאלה מתבצעות שם דרך קבע. בניגוד להצבעות במליאה, שבהן כל ח"כ הוא נבחר בפני עצמו ויכול להצביע כרצונו - כולל נגד עמדת סיעתו, אפילו במחיר ענישה כזו או אחרת - הרי ההצבעות בוועדות הן הצבעות סיעתיות.
מכסת הח"כים החברים בוועדות מכל סיעה נקבעת בתחילת המושב, בהסכם בין הסיעות על פי גודלן. חבר כנסת המעוניין להביע עמדה מנוגדת יכול לעשות זאת, אולם אינו יכול לייצג את סיעתו בוועדה ולכן יוחלף.
באים לשבור, לא לתקן
היה הזוי לראות את ראשי שוברים שתיקה תוקפים את הפרקליטות על שלא מצאה את דובר הארגון אשם בהכאת ערבי. נראה שאצלם מותר להקריב הכל על מזבח הכפשת צה"ל. עדות דובר הארגון היא לא הראשונה שהתגלתה ככזו שלא עומדת במבחן האמינות. הארגון, שהיה מסמלי השמאל הקיצוני, הצליח לזחול לשולי הקונצנזוס אך לא לשנות את מהותו. למרות התמיכה מחברים במרצ ומחלקים במחנה הציוני, מדובר עדיין בארגון רדיקלי עם אידיאולוגיה מהפכנית שלא באה לתקן, אלא להרוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו